אלטרנטיבה הלכתית לנוכח המודרנה: מאמר מספר 1 

תוכן הענינים :
1. כללי.
2. המ?ס?ר האלוקי כנושא ערך כבוד האדם ועקרונות יסוד:
3. לגיטימיות השינוי בהלכה.
4. עקרונות יסוד לחקיקה: הרמב"ן
5. העקרונות המ?ט?א-הילכתיים.
6. פעילות הלכתית לנוכח המודרנה.
7. תקדימי העבר.
8. הערכת הפעילות ההלכתית בעבר.
9. סיכום המאמר.

1. כללי: החזית שנפתחה לפני כמאתיים שנה בין ההלכה היהודית לבין המודרנה חשפה במלוא מערומיה את חולשת ההלכה בהתמודדותה לנוכח המודרנה. כיהודים דתיים, אנו עומדים חסרי אונים אל מול העדר תשובה הולמת של ההלכה היהודית לבעיותיה ואתגריה של המציאות המודרנית. כמאמינים אותנטיים המחפשים בהלכה היהודית חלופה להתמודדות אופטימאלית עם בעיות שהעולם המודרני מציב בפנינו, לא נוכל להתעלם מהפערים בין ההלכה הקדומה כפי שנמסרה על ידי חז"ל לבין המציאות המודרנית המשתנה. ומי שטוען שאין צורך לסגל את ההלכה לאילוצים חברתיים או לתמורות החלות חדשות לבקרים אלא יש להתאים את המציאות להלכה, אינו אלא כמשלה את עצמו. בנוסף לזה, הוא מתעלם מהעובדה שחז"ל היו מודעים למתח הדיאלקטי שבין האמונה ב"תורה מן השמים" אל מול הקביעה שההלכה "לא בשמים היא" (בבא מציעה, נ"ט ע"ב) והשכילו ליישב את המתח שבין דבר ה' לדבר האדם -כל אחד על פי תפיסתו הוא (למי שמתעניין בגישות השונות לפיתרון המתח, אני מפנה להערה מספר 6 בה מוצגים שני מודלים רעיוניים מקובלים בחקר ההלכה). אי לכך, אין לנו מנוס מלהישיר מבט מול האתגרים שמציבה לנו המודרנה ולהתמודד אתם באומץ וביושר אינטלקטואלי וזאת למרות המתח הגלוי עם הנהלים הנורמטיביים של העבר. אין פה הכוונה להיכנס לפרטי פרטים של השינויים הנדרשים בנושאים בהם נדרשת ההלכה לבצע התאמות, אלא נסתפק להציג, ממבט-על, כיוונים כללים לאותן ההתאמות על מנת להפוך את ההלכה לאלטרנטיבה ראויה להתמודדות נאותה כפרטים מאמינים בתוך קהילה מאמינה מול המציאות המודרנית. אותם כיוונים ניתנים ליישום בכמה נושאים כמו דת ומדינה, סוגיית פסולי חיתון, נישואים אזרחיים, מעמד האישה, סוגית הגיור לנוכח העולים החדשים הלא-יהודים וכו'.

2. המ?ס?ר האלוקי כנושא ערך כבוד האדם, עקרונות יסוד וערכים: משמעותו הסופית של המסר האלוקי העל-היסטורי אינו מתגלה באופן הדרגתי תוך כדי חיכוך עם ההתפתחות ההיסטורית והתובנה האנושית מכיוון שהוא ידוע וגלוי מימי בראשית. התורה דאגה לחשוף לנו אותו כבר בתחילת ספר בראשית שנאמר: ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו (בראשית א כז); עניין זיהוי המסר האלוקי עם צלם אלוקים מקורו במחלוקת בין רבי עקיבא לבן עזאי : שנינו בספרא (קדושים ב,ד) "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה". מה היתה כוונתו של בן עזאי, באומרו "זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה"? נראה, שכוונתו להמשך הפסוק: "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלוקים אדם, בדמות אלוקים עשה אותו". ונאמר: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו". הרב חיים סבתו (במאמרו בצלם אלוקים עשה את האדם / בסיס לתכנית חינוכית יהודית) מציין ואף רבי עקיבא הודה במשנה באבות (ב,ד): "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם'". (ייתכן שמחלוקתם היא האם מתוך גלוי האדם את שרשו - יגלה את רעהו או להיפך, דוקא מאהבת הרע יגיע להכרת עצמו). ועל סמך מסר זה, קין נענש בעוון הריגת אחיו אבל, בהפרו את ערך קדושת החיים הנגזר מאותו מסר אלוקים קדום. כמו כן אחרי המבול, נודעו עקרונות-על שיש להן צביון חוקי והשלכות הלכתיות, בשל היותן בסיס מוסרי ודתי. עקרונות אלה הן שבע מצוות שנמסרו לבני נח. המסר האלוקי מבוטא על ידי ערך יסוד קדום: צלם אלוקים המזוהה עם כבוד האדם1. וזהו מקור הזהות בין עבודת ה' לבין כבוד האדם : צלם אלוקים שבו נבראו כל בני אדם. פרוש הדבר שטעם כל המצוות שה' ציוונו הוא להידבק עד כדי דמיון עם הקב"ה על ידי הרבות כבוד ואהבה בין בני אדם שנבראו בצלם ובזה יושלמו הצלם והדמות האלוקי2. המלבי"ם כותב בעניין זה "ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר, שסמך על "זה ספר תולדות אדם" שכל בני אדם קשורים בגוף אחד, וכולם נבראו בצלם אלוקים להשלים הצלם ודמות העליון, שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאברים שונים" (פרוש המלבים התורה והמצווה) .
ערך היסוד צלם אלוקים/כבוד האדם קבע מספר כללי יסוד אשר הפכו ביום מן הימים לכללים אוניברסאליים כמו השוויון, החירות האחווה וקדושת החיים3. אולם כללים אלו שביסוד רוב החוקים המבטיחים התנהלות תקינה של הקהילה אינם מספיקים להבטחת כבוד האדם כי לא מספיקה ההתגייסות של הקהילה כקהילה לשמירת כבוד האדם אלא יש צורך בה?ר?ת?מ?ו?ת אישית של האדם הבודד לשמירת כבוד זולתו. הניסיון המודרני מוכיח שאין בכוחן של מדינות דמוקרטיות אשר חוקקו חוקי יסוד לשמירת כבוד האדם להבטיח את כבוד כל אזרחיהן. הימצאות של מוקדי מצוקה קשים וקיומן של עוולות חברתיות מקוממות בתוך אותן מדינות מוכיחות כאלף עדים שהממסד לבד לא יכול למגר תופעות אלו אם האזרח הבודד נשאר אדיש להן. אם כן, לצד חוקי יסוד יש צורך במימוש ערכים ברמה האישית שהם (הערכים) השתקפות מידות ה' : רחמים, חסד, אמת, סובלות, הכרת תודה. ורק באופן זה האדם מממש את עצמו באופן האותנטי ביותר ומכאן נובעת הזהות בין ערך עבודת ה' לבין ערך כבוד האדם. לכן אני רואה רואה במימוש עצמיותו של האדם במרחב הקהילתי בו הוא חי (כבוד האדם) כביטוי הנשגב ביותר של עבודת ה'. ותפקידה של ההלכה לעצב את דמותו של האדם בהתאם.

3. לגיטימיות של השינוי בהלכה: הבעיה התיאולוגית העומדת בפני המאמין היא עצם הלגיטימיות של השינוי בהלכה. כי אם מקור ההלכה הוא אלוקי, איך הקב"ה לא צפה את השינויים העתידים להתרחש ולא כלל, מראש, בתוך צוויו את כל ההתאמות הנדרשות העתידיות? התשובה היא שדבר ה' , חוכמה אין סופית של אל אין סופי, חותרת להיכלל בתוך כלי סופי בגלל המגבלות השכל האנושי. ההשלכה של החתירה להיכללות הינה שבירת כלים. הטקסטים המקראיים כמושאי תודעתנו כפרשנים אינם אלא שברי כלי הרומזים רמיזות דקות בלבד על שלימות הכוללת של הכלי וחושפים לנו את משמעותו הגלויה של המסר האלוקי אשר ביטויו המעשיים מתחדשים בפעילות ההלכתית בחיכוכה התמידי עם ההתפתחות ההיסטורית והתובנה האנושית. הטקסט המקראי שבידינו כולל את המסר האלוקי בפועל ויחד עם זאת הוא משקף את התשתית חברתית-תרבותית של דור המדבר המהווה החוליה הראשונה של שרשרת ארוכה של דורות המגיעה עד לדור שלנו. יש לציין שישנם חוקרים החושבים שמשמעותו הסופית של המסר האלוקי נחשפת בהדרגה באירועי הזמנים ובפרשנויות הנוספות המצטברות לטקסט הראשוני4. דעתי היא שהתורה כל הזמן דאגה לחשוף אותו במלוא הדרו. מה שמתחדש הם הביטויים המעשיים של אותו מסר דרך פעילות ההלכתית מסתגלת, וזהו תפקידם של פוסקי ההלכה.

4. עקרונות יסוד לחקיקה: הרמב"ן:
כמו במערכות משפט רבות חודרים עקרונות יסוד אל תוך מערכת המשפט העברי ומשפיעות על מבנה המערכת. מצוות התורה מצייתות למבנה של אב ותולדה, של עקרונות יסוד שמהן נובעות המצוות כולן5 כפי שמובא במסכת מכות מפי רבי שמלאי : דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם... בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב: מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם... בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב: הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע... בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך... חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה. המצוות כולן, על פי הדעות השונות, עומדות על עקרונות מוסריים ודתיים שונים: יושר, צדקה, חסד, אמת, אמונה. הרמב"ן הצביע על מספר דוגמאות של עקרונות-על כמו קדושים תהיו ו- ועשית הישר והטוב בעיני ה' (דברים ו יח). הוא כותב בפרושו על פסוק ועשית הישר והטוב בעיהי ה' : - ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין. גם הציווי קדושים תהיו הוא דוגמא לעיקרון מנחה למצוות איסורי אכילה או איסורים מיניים שמשמעם התאפקות חומרית המלמדת על טבעה של הקדושה. אם כן, לפי הרמב"ן מצוות רבות מצביעות על מספר עקרונות-יסוד שניתן להתחקות אחריהן מתוך פרשנות של הטקסט המקראי. היא מלמדת על עיקרון העומד מאחורי המצווה; זיקה בין מצוות שונות המלמדת על צד שווה המשקף עיקרון. עקרונות יסוד אלה יוצרים התניה מוסרית אשר במצבים מסוימים עשויה להשפיע על הפסיקה ההלכתית.

5. העקרונות המ?ט?א-הילכתיים המנחים את הפעילות ההילכתית:
חוקרי ההלכה מכנים את היסודות לקיומה של המערכת ההילכתית בשם עקרונות מטא-הילכתיים. אלו עקרונות המנחים את הפוסקים במלאכת ההתאמה ההילכתית המתחייבת6 מחיכוכה עם המציאות. עקרונות אלו מנווטים כמגדלור את הכוחות החדשניים של הפרשן ומובילים אותו לחוף מבטחים. עקרונות אלו הם : עת לעשות לה' הפרו תורתך, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה, אין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה, כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, מוטב שתיעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. חשוב לציין שעיקרון מטא-הילכתי אינו ערך יסוד למרות שיתכן שהוא מממש ערך כזה או אחר. חשיבותו הוא בהצעת תשתית רעיונית להתאמה הילכתית למציאות המשתנה. העיקרון המטא-הילכתי מהווה למעשה החוליה המקשרת בין ערך ביסוד המנחה אותו לבין ההלכה עצמה המממשת אותו ערך יסוד. השימוש בעקרונות מטא- הלכתיים מדגיש את המקום שיש לשיקולים מוסריים, חברתיים או אנושיים בפסיקת ההלכה. ההלכה לא נפסקת בדרך של "ראש בקיר", אלא יש אפשרות לשקול שיקולים של המציאות ולפי זה לפסוק.

6. פעילות הלכתית לנוכח המודרנה : הטענה שאין לפוסק ההלכה אלא להתבונן בכתובים כדי לדעת את הדין, היא מופרכת לאור מעקב אחר השתלשלות של ההלכה למשך הדורות. אומנם אין להתעלם מהכתובים, אולם אין הכרעה ברורה בדבר הנגזרות המעשיות של כתובים אלה. ישנו משקל מכריע למרכיב חברתי-תרבותי של פוסק ההלכה בבואו לפרש את הכתוב. דהיינו לפוסק ההלכה יש מספיק דרגות חופש על מנת לפעול בתנאי שהוא נשאר נאמן למסר האלוקים ושומר על גבולות גזרה של היסודות המטא-הילכתיים ובמצב זה אינו חושש לחרוג מנורמות העבר. תפקידו של הפוסק היא לבטא את המסר האלוקי וערכי היסוד הנובעים ממנו בפסיקתו ההלכתית תוך התחשבות בתשתית החברתית-תרבותית-כלכלית של המציאות בה הוא חי ומתוך זיקה למסורת ההלכתית ולציבור מחויבי ההלכה ושאינם מחויבי ההלכה כאחד
לא יתכן שום קונפליקט בין אמת הלכתית אלוקית לבין אמת הלכתית שנוצרה מתהליך אנושי כל עוד שאמת זו נשארת נאמנה למסר האלוקי הקדום . למעשה ה' "נכנע" להכרעת בניו פוסקי ההלכות כמאמר התלמוד בבא מציעא (נ"ט ע"ב) ודבר בניו הופך לדבר ה' מבחינת הכל צפוי והרשות נתונה. על יסוד קביעה זו, המודרנה מציבה בפני פוסקי ההלכה אתגר כפול אשר לצערנו הם לא השכילו לעמוד בפניו. מחד גיסא, המציאות החיצונית משתנה באופן תמידי ובקצב הולך וגדל ומאידך גיסא רוב הציבור היהודי אינו ראה את עצמו מחויב להלכה למרות שרובו הגדול מזדהה עם העם היהודי. זאת היא מציאות חדשה יחסית ונראה לי שהפוסקים טרם הפנימו אותה. ברצוני לציין כמה עובדות שלא ניתן להתעלם מהם:
? מספר הגדול והולך של נישואים אזרחיים ושל זוגות אשר חיים ללא קשרי נישואין כלשהן בגלל בעיית פסול חיתון אצל אחד או שניים מבני הזוג המתעצמת.
? בעיית מעמדם של מאות אלפי עולים אשר אינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה.
? בעיית ההתמודדות עם הקשרים שבין דת ומדינה. ידידה שטרן ניסח זאת בזו הדרך8 "הקמת מדינת ישראל מציבה את ההלכה בפני מציאות לא מוכרת זה אלפיים שנה, של שלטון יהודי מדיני. "חור שחור" של תחומים לא-מוסדרים הנוגעים להיבטים רחבים של המשפט הציבורי נפער בקודקס ההלכתי כתולדה של הגלות הנמשכת".
העדר פעילות הלכתית נאותה (בהתאם לכללים שהוזכרו לעיל) בשלושת תחומים אלו היא בלתי נסבלת היות שהיא גורמת לחלל חוקתי שגורמים חילוניים משכילים למלאת אותו ומביאים לדחיקת רגלי ההלכה. לא ניתן לדוגמה למנוע לעולמי עד חקיקה חילונית בכנסת לפיתרון בעיית פסולי חיתון מבלי להציג אלטרנטיבה הילכתית ראויה לשמה. המימסד הדתי דורש שמירה קפדנית על הס?ט?אטו?ס ק?וו?9 בענייני דת ומדינה כפשרה. יש לציין שסטאטוס קוו הינו פיתרון שאינו נובע מהעדר שפיטות עקרונית בגלל העדר נגישות עקרונית ביחס לשטחי קיום אנושיים אלא הוא בחירה להימנעות מהכרעה הלכתית בבעיות הבוערות (על אף ההכרה בקיומה של אפשרות עקרונית להכרעה כזו) בתנאי שהממסד החילוני ישמור על הדדיות בהימנעות מהכרעה. אולם הסטאטוס קוו בענייני דת ומדינה אינו פיתרון לטווח ארוך כאשר המציאות משתנה וזועקת למתן פתרונות לבעיות המתעוררות חדשות לבקרים.

7. תקדימי העבר :
אמר רבי יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקדוש-ברוך-הוא שיושב וקושר כתרים (תגים) לאותיות שבתורה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב בעדך (מלמסור את התורה, כלומר מה טעם לתגים הללו)? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחוריך. הלך וישב בסוף שמונה שורות (בישיבה של מעלה) ולא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיעו לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו (לרבי עקיבא): רבי מנין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני. התיישבה דעתו. (מנחות, כ"ט).
אגדה זו ממחישה את המודעות של חז"ל לחדשנות ההיכלתית הנועזת של פסיקותיהם ועל הצורך למצוא להם הצדקה. רבי עקיבא מסמל את הדמות האידיאלית של הפרשן והפוסק הלכות היצירתי והנועז. אין ספק שמחבר אגדה זו היה מודע לפער בין הטקסט המקראי לבין פרשנותו שנוצרה בקונטקסט התרבותי-חברתי של דורו (מעל אלף שנה לאחר מתן תורה) עד כדי כך שאפילו משה רבנו לא הבין אותה. אולם מילות ההרגעה "הלכה ממשה מסיני" מצביעות על הרצף ההלכתי שנשמר ושממיר את תשישות הכוח ביישוב הדעת. חשוב פה לציין שהאגדה אינה מסבירה איך הדרשה של רבי עקיבא מתיישבת עם הלכה ממשה מסיני אולם מספיקה ההצהרה הלכה ממשה מסיני על מנת להרגיע את משה.
אין ספק שקיום תקדימים של התאמות הלכתיות כתוצאה משנויים במציאות אשר התקבלו על ידי קהל המאמינים ללא עוררין, עשויים להקל על התאמות הלכתיות המתחייבות כתוצאה מחיכוך עם המציאות המשתנה . מסכת סוטה (מ"ז ע"א) מביאה כמה דוגמאות של שינויים הלכתיים אשר התבטאו בביטול מצוות מן התורה : משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן.(שכיון שכבר היו רוצחין מפורסמים ברבים-שוב לא היה מקום לעגלה ערופה -ע"פ פירוש הרב עדין אבן-ישראל). משרבו המנאפים פסקו המים המרים. ובי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר "לא אפקוד את בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה". אלו דוגמאות מני רבות של הלכות שבטלו עם ירידת הדורות, אם בגלל הירידה במצב שמירת המצוות , אם בשל אסונות שאירעו. אלו תקדימים חשובים מכוון שהם מראים איך החיכוך עם מציאות משתנה לטוב ולרע מחייב שינויים שמגיעים עד לביטול הלכות.
המשך המאמר באלטרנטיבה הלכתית לנוכח המודרנה : מאמר מסםר 2