"כל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים:
עת לקרוע ועת לתפור
עת לחשות ועת לדבר."
(קהלת ג').
הוא שאמרתי לעיל, מנגנוני הבחישה, ההסתה וההשמצות מתחילות לקבל תאוצה, בתקשורת הכתובה, אלקטרונית ובראיונות ברדיו ובטלויזיה, שלא להזכיר את אתרי האינטרנט השונים והטוקביסטים שלוחי הרסן וגסי הרוח.
כדי להמחיש את המציאות, ההולכת ותופסת תאוצה בנושא הבחירות והפוליטיקה. ניקח את יום השני 24.11.08. בראיון בגלי צה"ל עם רזי ברקאי הופיעו הלוביסטים של הליכוד, קדימה והעבודה + מראיינת אורחת הגב' השמאלנית השדרנית גאולה אבן מערוץ 1, אחרי שהודתה, תוך ייסורים אישיים קשים שיש קסם מסוים בנתניהו אבל יש בו גם הרבה חסרונות והיא לא מבינה - למה לא תוקפים אותו בנקודות אלה. ברדיו - באותו יום, בשיחה עם מאזינים והשדר זהבי עצבני, תקפו המאזינים בצורה גסה ועצבנית את נתניהו - תוך פנייה לציבור לא לבחור בו בבחירות הקרובות. ועד הבחירות, ללא ספק יוציאו "מהבוידם" את כל "ההשמצות" הישנות, לרבות זיופים ושקרים. הבעיה היא לא תמיד בדעות - אלא גם במנגינה, בקול ובשפת הגוף.
האמור לעיל הוא רק דוגמית לסוג ודרך בהשמצות שתופסת תאוצה, אבל בעיקר ההתקפה המרוכזת ביותר באה בעניין השחיקה ואובדן סכומי עתק בקרנות הפנסיה, שיש להם השפעה מיידית על חיי היום יום של אלפי פנסיונרים ואזרחים אחרים שהפסידו כסף רב - כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי שהגיע גם לישראל.
הנושא הכלכלי - וקרנות הפנסיה - הוא נושא לגיטימי, חיוני לויכוח ציבורי ולביקורת גם כלפי נתניהו, למי שחושב שהוא אשם בתופעה.
ובכן בוא נביא כמה עובדות לביקורת הציבור. כאשר התמנה נתניהו לשר האוצר בממשלת שרון בשנת 2004 (להערכתי כדי שיכשל בתפקיד כמו קודמיו ובכך לחסל את הקריירה שלו), מצב המשק בארץ היה על סף פשיטת רגל כללית.
להזכיר לציבור - קרנות הפנסיה ההסתדרויות היו בגרעון של 14 מיליארד ש"ח ועל סף קריסה כלית, שהיו מביאים אסון כספי על אלפי פועלים בהסתדרות שניהלו את הקרנות בצורה רשלנית, חסרת אחריות ומזיקה.
נתניהו, ע"י מינויו של הנגיד סטנלי פישר, ע"י ביצוע מסקנות "וועדת בכר", לניהול קרנות הפנסיה, לא רק הציל את הקרנות ההסתדרויות מקריסה כללית, אלא הרפורמות שהנהיג, הצילו את המשק ואת הכלכלה הישראלית. כדאי לשמוע, את ד"ר יוסי בכר, ואת נימוקיו לרפורמה שלו.
להדגיש - הכלכלה שהנהיג נתניהו - בגיבוי מלא של שרון וממשלתו, שרבים משריו והח"כים שאישרו את הרפורמות והמטרות, עדיין מכהנים בממשלת ישראל ובכנסת והיום הם מעיזים ברוב חוצפתם ובורותם להעביר עליו ביקורת - לרבות, גב' ציפי ליבני.
להדגיש מלחמת לבנון השנייה (שלא היתה מתוכננת) והנזק שנגרם לישובי הצפון, הטיל על האוצר הוצאות ענקיות, שהממשלה עמדה בהן רק בזכות הכלכלה החזקה והאיתנה מהתקופה ההיא.
להזכיר - בתקופה שהרפורמות הונהגו, השיטה זכתה לשבחים, מכל קצווי תבל, מכל המומחים הכלכליים בארץ ובחו"ל וביניהם נשיא הבנק הפדראלי של ארה"ב וכלכלנים בכירים באירופה.
נכון שאיש לא יכול היה לנבא את "הצונאמי הכלכלי" שהגיע עכשיו, כמו שאיש מכל המומחים והסובייטולוגים, לא ניחש את התפוררותה הפתאומית בהפתעה של ברית המועצות.
אי לכך - מי שיכול להעביר ביקורת על הכלכלה והרפורמות עם נתונים והוכחות, זה לגיטימי, רצוי והוא בר שיח פוליטי.
אבל להוביל את התקשורת ודעת הציבור למסקנה היחידה שנתניהו אשם, בשבר הכלכלי בישראל ובמיוחד בנושא הפנסיות, זה לא נכון, זה לא מדוייק ויש בכך הרבה רוע פוליטי וצביעות.
יתירה מכך, נניח שהוא טעה, הוא גם היה בין הראשונים שהציע פתרונות לתיקון ע"י רשת ביטחון, טובה יותר מהצעת האוצר.
הפחד מנתניהו:
אם זה נכון, את מה שמנסים למכור לציבור שעדיפה הממשלה הכושלת הנוכחית, על ניצחון נתניהו בבחירות, זה מצביע על כך שיש פוליטיקאים ואנשי ציבור מהשמאל בעיקר, שטוענים שעדיף מצב גרוע, עם ממשלה כושלת, אם או בלי אולמרט, על ממשלת ימין. זה בהחלט מצביע על אובדן ערכים, דרך, מטרות ומפחד קמאי מהימין. לא פחות צבועה ומרגיזה היא הטענה שלאור האפשרויות הפוליטיות/מדיניות העומדות בפתח, כמו הסדר עם הפלסטינאים או אפשרות להסדר עם סוריה, הימין עלול לטרפד אפשרויות אלו.
ובכן - הסיכוי להגיע להסדר עם אבו-מאזן שהוא אימפוטנט פוליטי, שלא מייצג את רוב הפלסטינאים, לא שולט אפילו בגדה המערבית ובסכסוך דמים עם חמאס ההולך וגובר, יותר מקלוש ויישאר עוד זמן רב בגדר של אפשרות או הזדמנות שלא מומשה.
הסיכוי להגיע עם סוריה להסדר, הוא בהישג יד, אם נוותר על כל רמת הגולן, אם נוותר על הניתוק עם איראן שהולך ומתהדק, אם נוותר על היתרון האסטרטגי שיש לנו בהחזקת הגולן, ואם נוותר על הביטחון מצפון, עם מנהיג שמכריז על "הסדר" ולא "שלום", הוויתור בדרך המדיניות הקיימת, לאמור: קשר הדוק ועזרה מאיראן, עם חזבאללה, שליטה עקיפה בלבנון והתנגדות לסילוק משרדי ארגוני החבלה והטרור מדמשק.
אז מי שמאמין בהסדר או שלום עם סוריה, במצבה הנוכחי והנהגתה, שיבושם לו ויכול להמשיך לחלום.
אם נעשה סקירה קצרה של מנהיגינו, בעשור האחרון ניווכח, כי כולם עשו טעויות אבל לרוב שכחו להם את זה.
ניקח את יצחק רבין ז"ל - שבקדנציה הראשונה לא הבריק במיוחד והשתפר מאד בקדנציה שנייה. כדאי לזכור: שרבין ז"ל היה בין אלה שטענו בלהט, שרמת הגולן הוא נכס אסטרטגי לביטחון ישראל ואסור לרדת מהגולן. ואחרי בחירתו לראש ממשלה כמעט והחזיר הגולן לסוריה.
ניקח את אהוד ברק - שאין מחלוקת על יכולתו האנליטית, אבל נכשל קשות כראש ממשלה בתקופה הקצרה בה כיהן, ונמצא בתחתית הסקרים כבר תקופה ארוכה. במיוחד רצוי להיזכר באימרות הבזק של ברק, כמו: "תנו לי 5 דקות עם ערפאת ועם אסד ואני עושה הסכם שלום" - כדאי להתעורר.
ניקח את ביבי נתניהו - שבקדנציה שלו שהיתה סוערת למדי מבחינה ביטחונית, הפיגועים פחתו והרגיעה עלתה ונמשכה זמן רב, ההרתעה של צה"ל היתה בשיאה, וסיכום התקופה היה סביר למדי. אבל הציבור חשב אחרת כי הפחד הקמאי מפני הימין, העביר את השלטון לאהוד ברק שכשל קשות כמוסבר לעיל.
ניקח את ביבי נתניהו - כשר האוצר בתקופת אריק שרון. כולם חשבו, האמינו וציפו שהתפקיד כשר אוצר יחסל את הקריירה שלו. התכניות הכלכליות שלו, הרפורמות שהנהיג אותן ולחם ליישומן, עוררו התנגדות רבה, אבל במבחן התוצאה הצילו את המשק, נתנו לו בסיס כלכלי איתן, שעמד במשבר והוצאות הענק, הלא מתוכננות, של מלחמת לבנון השנייה.
ההצלחה של המשק על כל ענפיו, עד ימים אלה ממש, היא תוצאה של המדיניות הכלכלית של נתניהו. על כך, אין חולק, כל גדולי הכלכלנים בארץ ובחו"ל, ראשי התעשייה וחלק ממתנגדיו הפוליטיים, טוענים שביבי היה "שר אוצר" מהטובים שהיו למדינת ישראל.
בסקר במוסף הכלכלי "דה מרקר" (של עיתון הארץ) - ציינו 72% מאנשי העסקים שנתניהו המתאים ביותר לטפל בעת המשבר הכלכלי הנוכחי. אם נוסיף לכך שנתניהו הוא גם "היחצן והמסבירן" הטוב ביותר שיש לישראל כלפי העולם, נבין את שליחותו ללונדון.
ברוח זאת נתבקש ע"י משרד החוץ, בזמן מלחמת לבנון השנייה, לצאת לאנגליה למסע הסברה והרצאות שהצליח ביותר. אבל חבל שהתקשורת התרכזה בעיקר בפינוקים הנלווים של משפחת נתניהו, כמו: כביסה, מלון פאר, פן ותסרוקות שהיו אמנם מיותרים אבל שוליים. שכחו 50 ראיונות לתקשורת הבריטית + פגישות עם ראשי הממשל והיהדות האנגלית ב-3 ימים - וחיפשו רק את הכביסה המלוכלכת.
שכחו גם לנתניהו את המדיניות שהנהיג של "הדדיות" במגעים עם הפלסטינאים - ממנה צמחה האימרה: "יתנו יקבלו,. מתברר שאכן מדיניות זאת היא הנכונה במזרח התיכון, בה כל חולשה ונציגה מעקרונות, מדרישות, מעמידה אותנו מת מתפרשת כחולשה וככניעה.
ההרתעה הביטחונית של ישראל מאז מלחמת לבנון השנייה נפגעה ועדיין לא חזרה למצבה הקודם. אמנם התקיפה בסוריה והשמדת הבסיס "לכור גרעיני" מצפון קוריאה, החזיר במקצת את הגאווה לצה"ל ביחד עם כמה מבצעים של המוסד (לפי מקורות זרים), אבל עדיין הרתעה זקוקה לשיקום, גם לאור העובדה שעצירת הקסאמים מעזה ואי פגיעה אנושה בחמאס לא מוסיפים נקודות חובה למערכת הביטחון, לרבות אי שחרור של החייל גלעד שליט.
המסקנה: אל תפחדו מהימין, המצב הנוכחי הוא גרוע למדי. תנו לציבור להכריע בדרך דמוקרטית בבחירות, את הדרך ואת המנהיג הנבחר.
נקודות למחשבה:
1. שלא תהיה אי הבנה - נתניהו אינו כליל השלמות ובאמתחתו כמה הסתבכויות המיותרות, אבל מאידך הוא לא מלאך ולא שרף, הוא אנושי. ולכן בכל הרצינות, מי רוצה מנהיג שהוא מלאך.
2. כאשר נתניהו נפגש עם הרב עובדיה יוסף, הפרשנים טוענים שהוא מתחנף לחרדים, ו"מתחזק" (בתורה), ולעומת זאת, כאשר ברק ומופז נפגשים עם הרב עובדיה יוסף, הם כמובן רק מתייעצים ומסבירים בלבד.
3. כאשר נתניהו חוזר ומצהיר שתיק החינוך יישאר בליכוד, לא מוכנים לקבל זאת וממשיכים לקרוע ולתפור לו אמירות ותיקים כדי לפגוע באמינותו.
4. כאשר נשיא סוריה אסד, לפני זמן קצר בלבד נאם בפני הפרלמנט הכל ערבי בדמשק, הוא אמר משפט שכדאי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו ויזכרו. "רק מדינה חזקה" יכולה לעשות שלום במזרח התיכון". כדי להפנים זאת.
5. כאשר נתניהו עומד בראש מפלגה של 12 מנדטים - תקפו אותו מתנגדיו, גם מבפנים כמו סילבן שלום, שהמפלגה אנמית, חלשה, לא מתחדשת ולא סוחפת ומייצגת את העם.
6. כאשר החלה נהירה של אנשים איכותיים לליכוד, חלקם מתוך רצון לתרום ולהשפיע וחלקם כדי לעשות קריירה, תוקפים אותו מתנגדיו מבחוץ ומבפנים, על הצפת המפלגה ב"כוכבים" מוזמנים ואינטרסנטים על חשבון הגרעין הקשה של הליכוד.
7. כאשר הסקרים מראים על 30-35 מנדטים לליכוד, יש מקום לכולם ועוד יישאר עודף לאחרים.
8. בעיקרון - יש חשיבות רבה, שכוחות איכותיים מכל השכבות, יצטרפו לפוליטיקה. אלה המצטרפים לליכוד, לקדימה, עבודה ומרץ. אנשי צבא, כלכלנים, אנשי היי-טק, אנשי מסחר ומשק, אמנים, סופרים ואנשי שטח ופעילים חברתיים.
9. הבחירות הקרובות, הן חשובות ובעלות השפעה דרמטית, כלכלית, מדינית וביטחונית. לכן אני מקווה שהמפלגות, יעסקו "בעיקר" ולא יתעסקו ברכילות והשמצות.
10. המסקנה - ביום הבחירות - לכו להצביע.
