בהיבט רחב יותר ומעט פילוסופי, נדמה לי שכל ימי חיינו אנו עומדים בצמתי קבלת החלטות שבהם יש את ההגיון והשכל מול הלב ורגש.היכולת שלנו בבחירה נעה ,תמיד, על הציר הזה.הנושא הולך ומסתבך כאשר אנו נדרשים להחליט בתחום הזוגיות.תחום כה מסובך וכה לא ברור שבו אכן מתערבבים להם ללא יכולת הבחנה ההגיון והשכל מול נטיות הלב והרגש.
ההגיון תמיד יכתיב לנו את הדרך הנתפסת כ"נכונה" על סמך הנתונים המצויים ברשותינו באותה עת.לעתים, מבלי שנרגיש ומבלי שנבין אנו נוטים ל"עגל" פינות ולהכפיף את העובדות למשאלות הלב שלנו.יש לנו נטיה טבעית ,המהווה גם הגנה על נפשנו,ליחס לבן הזוג הנבחר תכונות שאינן בולטות אצלו (בלשון המעטה),לחשוב שהוא יכול לעבור שינוי רדיקלי בחייו(זה ייתכן)וליצור אידאליזציה של העבר מתוך מוכוונות לעתיד טוב ו"סוגה בשושנים".
מהי הגישה הנכונה יותר? איני יודע.מה גורלה של אותה נשמה המחפשת את עצמה אצל האחר? עד כמה היא חשובה? שאלות כבדות משקל שאין עליהן תשובה מוחלטת.ייתכן ובסופו של דבר ,צודקת הגישה הקובעת ש:טוב הידוע ,הברור ונטול הרגש על הבלתי ידוע הטומן בחובו עתיד לוט בערפל".
קרימינולוג ויועץ ארגוני
