זו התגובה שקיבלתי מקורא או קוראת אלמוני. ייתכן ואנו שבויים בדפוסי התנהגות קודמים שלנו.ייתכן ואנו יציר ההסטוריה שלנו,העבר שלנו,הלקחים, המסקנות והפרשנות שהענקנו לכל מה שעברנו בחיים הארוכים או הקצרים שלנו.אבל אשמח לענות לקורא האלמוני שטרח וענה למאמר הקצר שפרסמתי.
קורא יקר,כמו שכתבתי ההחלטות אינן קלות.איני יודע מה מצבך המשפחתי.אני מניח שאתה גרוש כמו ,כמעט, מחצית מהאוכלוסיה בישראל.כל הכוונה היא להציג את ההתלבטות האמיתית העומדת בפני בן/בת הזוג בעת שהם רוצים או נדרשים לקבל החלטה. (לפתע, אני חש כמו יועץ בסגנון "אבי בסגול ובדגש בב' היקרה).בדרך כלל נוח לנו להצמד לידוע ולשגרתי,זה גם הופך את חיינו לנעימים וקלים יותר.לא מכבר שוחחתי עם ידידה נשואה שלי שגם עובדת איתי.נושא השיחה היה ,איך לא?,מה ההבדל בין נשוי לגרוש.היא הטיבה להגדיר את מצבה בלשון ציורית:"חיי מתנהלים על מי מנוחות ,מעין קו ישר, אין דרמות או פרפורי בטן ולב,אין את הרגוש הראשוני והצפיה לראות אותו.אבל מצד שני איני חשה פחד או אי בטחון.הכל ברור וידוע.אני מסוגלת לתכנן עם בעלי טיול לעוד שנתיים בידיעה שהוא יתקיים". חשתי צביטה קלה של קנאה.היכולת שלה לתכנן את חייה לטווח כה רחוק וארוך הוא שידור אמיתי של יציבות ונורמליות.כך חשבתי שהיה עם זוגתי דאז וטעיתי.
גם אנו הגרושים, קורא יקר , רוצים בכך.אולי, יותר מכל דבר אחר בעולמנו הסוער והנתון לדרמות בסגנון של סרט טורקי.השאלה היחידה הוזרת ונשאלת ,האם נבחר את:
בן/בת הזוג העתידי על סמך ההגיון והשכל ואז נבחר במי שמתאים לנו מבחינת הסטריאוטיפ המקובע בראשנו?או, שמא,נבחר באמצעות הרגש והלב העלול מצד אחד להוביל אותנו לתוצאות הרות אסון ולכשלון מהדהד אך מצד שני יכול להוביל לחיבורן של שתי הנשמות
קרימינולוג ויועץ ארגוני
