גמלת ילד נכה בעת אשפוז 

לעיתים קרובות, למרבה הצער קרובות מידי, נשמעת בבית המשפט טענה הזויה, עד שאתה חס על כבודו של השופט, שנאלץ להתייחס לטענות שכאלה. הלב נחמץ עוד יותר, כאשר טענה שכזו באה מפי נציג של גוף ציבורי, גוף האמור לשמש לנו משענת לעת אסון.

את הנערה י', בת ה- 17, תקפו בולמוסים של אכילות, הקאות והרעבות. הרופאים אבחנו בולימיה ודיכאון. הימים נקפו ולא חל שיפור במצב. סבלה של י' הלך והתגבר, עד שהיא עצמה ביקשה את עזרת בית החולים שיבא. שם אושפזה למשך 10 חודשים. הוריה לא משו ממיטת חוליה.

בדיוק למצב שכזה, בו ילד נכה מאושפז בבית החולים ואנו ההורים סועדים אותו, קיים הביטוח הלאומי, ביטוח כפוי שמדי חודש בחודשו אנו משלשלים לקופתו מאות ואף אלפי שקלים.

הוריה של י' פנו לביטוח הלאומי וביקשו לקבל גמלת ילד נכה. גמלה זו משולמת, כלשון תקנות הביטוח הלאומי, "בעד ילד נכה הנמצא בבית חולים לשם ריפוי בשל ליקוי גופני, והורהו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בילד".

אכן, הבינו גם נציגי הביטוח הלאומי, י' עונה על כל התנאים שבתקנות. אבל למה לשלם אם אפשר להתחכם ולא לשלם?

צר לנו, אמרו נציגי הביטוח הלאומי להורים. אכן בתכם מאושפזת בבית החולים ואכן אתם נמצאים עמה ונוטלים חלק בטיפול בה. הכל כלשון התקנות. על כך אין לנו מחלוקת עמכם. אבל התקנות מדברות על אשפוז בבית החולים "בשל ליקוי גופני". אנחנו, בביטוח הלאומי, מאמינים בהפרדה מוחלטת בין הגוף והנפש. בתכם, כך טענו אוהבי החוכמה בביטוח הלאומי, הוכתה מידי שמיים בנפשה ולא בגופה.

ההורים פנו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

בבית הדין, כמו בכל בית משפט, כל טענה, גם המקוממת והאווילית ביותר, זוכה לטיפול כיד המלך.

אפשר לבחון את העניין משלושה היבטים, כך החלה נשיאת בית הדין, השופטת דיתה פרוז'ינין, לנתח את הסוגיה שהונחה על שולחנה. ההיבט הראשון: מקור מחלתה של י'. השני: הסימפטומים שמהם היא סובלת. השלישי: הטיפולים אותם מקבלת.

בין אם מקור הדיכאון של י' הינו נפשי ובין אם מקורו פיזי (בשינויים ביולוגיים במוח), הרי הסימפטומים, התקפי האכילה וההקאות, מבהירה השופטת, הינם גופניים. מכאן שבכל מקרה, י' נמצאה בבית החולים גם בשל ליקויים גופניים. די בכך כדי לקבל את תביעתה.

גם הטיפולים שקיבלה י', מוסיפה השופטת, לא היו נפשיים בלבד, אלא גם גופניים. בצד פסיכותרפיה דינמית פרטנית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי, טופלה י' אף בנזעי חשמל ובתרופות. טיפולים אלה פועלים על מקומות מסוימים בגוף החולה. משום כך קשה לומר כי מדובר בטיפולים "נפשיים".

בכל זאת, התעקשו נציגי הביטוח הלאומי, יתכבד בית הדין ויפסוק כי עמדתנו לפיה קיימת הפרדה מוחלטת בין גוף ונפש היא העמדה הצודקת והנכונה.

"אינני סבורה כי זה המקום המתאים לדון בשאלה המעסיקה פילוסופים ואחרים, האם קיימת הפרדה בין גוף לנפש", השיבה להם הנשיאה פרוז'ינין. "לא זו אף זו: דווקא המקרה של י', יכול להדגים כי ההפרדה בין גוף ונפש היא מלאכותית. שהרי גם אם מקור מחלתה של י' הינו נפשי, אשפוזה נעשה כדי לטפל בליקויים גופניים, ולמנוע ליקויים גופניים נוספים".

השופטת גם מזכירה לנציגי הביטוח הלאומי את מטרת התקנות שעל פיהן פועל המוסד שלהם: לספק בטחון סוציאלי. אשפוזו של ילד בבית חולים מטיל על המשפחה מעמסה נפשית וכלכלית קשה. הביטוח הלאומי נועד להקל על המשפחה לשאת מעמסה זו. לכן מן הראוי לפרש את המילים "ליקוי גופני" שבתקנות לטובת המבוטח. אם קיים ספק, יפעל זה לטובת המבוטח. השופט היושב בדין בסוגיות של הביטוח הלאומי, צריך תמיד לשקול את העוול שעלול להיגרם בפסק דינו למוסד לביטוח לאומי מול העוול שעלול להיגרם למבוטח.

בסופו של דיון, הגיעה השופטת פרוז'ינין למסקנה, כי י' זכאית לגמלת ילד נכה. רק חבל שהיא חייבה את הביטוח הלאומי בהוצאות משפט בסכום של 3,800 שקל בלבד.

מסמך מספר 702