יעוץ זוגי - מריבות בין בני זוג 

 מריבות בין בני זוג ובעיית תקשורת בזוגיות - הם לא סוף הדרך, אלא רק ההתחלה.

במסגרת הטיפול שלי בזוגות, אני נתקל פעמים רבות בזוגות שמגיעים ומספרים על ריב שהיה להם, שהשאיר אותם מאוד מתוסכלים. בעת ההיזכרות במקרה, הם כועסים כאילו זה קרה בדיוק עכשיו.

הנה כמה דוגמאות:

• קבענו לצאת בשעה מסוימת והיא תמיד מאחרת.... בעצם, היא מאחרת כל הזמן. אני דייקן אבל אצלה שעה זה המלצה בלבד....
• כשכבר רוצים לעשות משהו ביחד עם הקטנים, היא תמיד רוצה לצאת לפארק, ולי זה ממש לא מתאים. נמאס כבר לריב על זה...
• משום מה נראה לו ברור מאליו שכשהוא מגיע הבית צריך להיות נקי ומסודר. הוא בכלל לא מבין מה זה אומר מבחינתי להשיג זאת תוך כדי טיפול בשלושה קטנטנים. זה משגע אותי....
• הוא מגיע הביתה ומתלונן שהבית לא מסודר. כאילו, מה כבר עשיתי כל היום? הרי רק כיבסתי, תליתי, בישלתי, ניקיתי, הלבשתי, האכלתי, סידרתי....

מצבים כאלה בדרך כלל יוצרים התדרדרות במערכת היחסים. צד אחד מתעצבן, הצד השני או שותק (שתיקה רועמת או פגועה עד מאוד), או משיב מלחמה וצועק עוד יותר חזק... הצד הראשון מזכיר מקרים דומים מלפני שלוש, ארבע וחמש שנים שמחזקים את טיעוניו. הצד השני בתגובה מתפלץ מאופן החשיבה של הצד השני ו/או מזכיר מקרים משנים רחוקות אף יותר. בדרך כלל, זה מסתיים בכעס שמוביל עם הזמן ליאוש ואמונה שאין עם מי לדבר. בשנים הראשונות של הזוגיות, מצבים כאלה גם גורמים לכך שאחד או שניים מבני הזוג שואלים (ולו רק בראשם בלבד) האם הם בכלל צריכים להמשיך להיות ביחד....

הנה כמה עקרונות מיסודות ה טיפול זוגי המושתתפים על עקרונות ה טיפול התנהגותי קוגניטיבי, שיעזרו לכם לצאת ממריבות דומות לאלה מחוזקים, ולא שבוזים:

1.
להחליט שאתם לא רוצים יותר לריב על דבר זה (תתפלאו, אבל לריב, זו בחירה). החלטה זו צריכה להיות קודם כל עם עצמכם, ובשלב שני בשיתוף בני הזוג.

2.
כשאתם פונים לצד השני, אמצו את ההתנהגות המילולית הבאה:

•  

• אמרו לצד השני מה עמדתכם או מה אתם מבקשים/רוצים, ממקום של שלווה ורוגע ולא תוך כדי כעס וצעקות. רצוי גם לומר למה זה חשוב לכם.
• שאלו את הצד השני: "מה דעתך על זה?"  או "האם אתה מוכן לשתף פעולה?"
• קחו בחשבון שגם הצד השני יוכל להתנהג לפי שני העקרונות הללו, ואז אתם יכולים להגיע לחוסר הסכמה. במצב כזה, אתם יכולים לנסות למצוא פשרה,  או לקבל את אי ההסכמה כמצב נוכחי. חשוב ביותר לתחום את אי ההסכמה לחילוקי דעות לגיטימיים בין שני אנשים, ולא לראות בה כסימבול למצב העגום של הזוגיות שלכם.

                       דוגמא: אני הייתי רוצה שכשאת מתכננת את הבילוי המשפחתי המשותף שלנו, תתייעצי איתי ולא תודיעי לי מה הוחלט. זה
                                יעזור לי להרגיש שותף להחלטה. מה דעתך על זה?"

               4. היו רגישים למצב בו בעקבות יוזמה ובקשה שלכם, הצד השני יגיב בטענות משלו/ה על זה שהוא/יא לא מקבל מה שהוא מצפה
                   ו "איך אתם מעיזים לבוא בדרישות...."). במקרה כזה, הודיעו לו/ה שאחרי שתפתרו את הסוגיה הראשונה, תעברו לדבר על
                  מה שמטריד אותו/ה. אל תעברו מיד להאשמות הדדיות - הרי את זה בדיוק אתם מנסים למנוע.

3.
כשהצד השני בא תוך שהוא מתקיף אתכם, הגיבו להתקפה באופן שברוב הסיכויים, תמוסס אותה בהדרגה. אמרו: "את/ה צועק/ת עלי וזה לא נעים לי. אני מוכן/ה לשמוע כל מה שיש לך לומר, אבל כשתירגע/י". אם הצד השני ממשיך לצעוק, התעלמו כמה שניות/ דקות ואז חזרו על המשפט הנ"ל, עד שהצד השני יירגע. אחרי שהצד השני נרגע, גם אם הוא לא בא אליכם, גשו אתם אליו ובקשו לדעת מה הטריד אותו/ה.

4. 
אם אתם ממשיכים לריב על אותו נושא, שוב ושוב, קחו פסק זמן. שבו ביחד ונסו להבין מה הציפיות והגבולות של כל אחד בנושא עליו אתם רבים. בררו על מה הצד השני לא מוכן להתפשר והפסיקו לצפות שישנה את עמדתו בנושא זה. עד פה, זה החלק הקל. החלק הקשה יותר בא אחר כך, והוא שכשתפסיקו לצפות שהצד השני ישנה את דעתו, תעשו זאת בלי פרצופים לא מרוצים ובלי להראות לכל העולם כמה אתם סובלים ועל כמה אתם צריכים לוותר.

5.
השלב האחרון, הוא באמת להפסיק לסבול כשדברים לא מתנהלים כמו שאתם רוצים. אם אתם כבר משלימים עם זה שאתם עושים משהו שלא אתם בחרתם, עשו זאת בלי לסבול. פה מתחילה הדרך לאושר שלכם והדרך לריפוי הזוגיות שלכם.

ועוד מילה על בחירה.

אתם יכולים לבחור להמשיך לריב עם בן הזוג ולהיות אומללים, או לחשוב על האמור לעיל ולהתחיל לאט לאט לקחת אחריות על חלקכם והיכולת שלכם לרפא את עצמכם ואת הזוגיות שלכם. אם קשה לכם לעשות זאת לבד, מומלץ לשקול יעוץ זוגי.

אלי שגיא, פסיכותרפיה (M.Sc)

טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים.

טל' 052-3204949

http://www.some1totalk2.com