השכן שוב שידרג את הרכב, קנה ספה חדשה ותגידו, כמה כסף יש לו באמת, מה, הוא בור ללא תחתית?
מה אכפת לנו בכלל כמה כסף הוא מרוויח ומה הוא עושה איתו?
אם מישהו מרוויח סכומי כסף גדולים, זכותו לבזבז את כל התקציב שלו על מכונית חדשה ובגדי מעצבים, הרוב יסכימו. הבעיה מתחילה כשאנחנו מחליטים להגיב לדשא של השכן, ולהוכיח שגם אנחנו בעלי אמצעים כספיים...למה? לא, זו לא קנאה פשוטה, אלא רצון אנושי להידמות ולהשתייך.
הפרדוקס הוא שאנו משלים את עצמנו שאנו רוצים לנסוע באוטו מסוים או ללבוש בגדים מסוימים, כדי להיות מיוחדים, שונים משכנינו. התוצאה בפועל היא, שכולנו מוציאים סכומי עתק על להיות "מיוחדים" ולבסוף נראים כמו העתק אחד של השני: אותם בגדים, אותם מותגים, אותן מכוניות וכולי.
זאת מכיון שאנו לא באמת רוצים להיות "מיוחדים", אלא כנראה דומים אחד לשני כדי להעצים את תחושת השייכות שלנו, שתרגיע ותאשר שאנחנו "גם בסדר", "כמו כולם", "נורמלים".
הדף הזה גורם לאנשים לקנות ולקנות: בתים, מכוניות, רהיטים, בגדים וחפצים.
אנחנו מסחררים את עצמנו, עובדים בשביל חפצים ומשעבדים את עצמנו לאורח החיים שנכפה עלינו, בזבזני וחסר מנוחה.
משנוכחנו שלא החליפה החדשה הסבה לנו אושר, והתכשיט ששילמנו עליו כל כך הרבה לא הקנה תחשות סיפוק מעבר ל 24 השעות הראשונות שבהן נקנה, אנו חייבים שוב למלא את החסר. המילוי יבוא בצורת רכישה נוספת, כמובן, עליה יגיבו גם שכנינו ברכישות נוספות משלהם.
מרוץ החימוש הכספי הזה לא היה מגוחך אם היה הסב אושר או סיפוק למשתתפים בו.
מכיון שהקשר היחיד בין אושר לכסף הוא שככל שיהיה לך יותר כסף כך תרצה יותר ממנו ולפיכך לעולם לא תהיה מרוצה, מוטב לצאת מהסיחרור ובזמן הפנוי (שהתפנה מקניות וממרדף אחרי כסף) לבלות עם משפחה וחברים, שני דברים שהקשר בינם לבין אושר וסיפוק מעט יותר מבוסס.
מה אכפת לנו בכלל כמה כסף הוא מרוויח ומה הוא עושה איתו?
אם מישהו מרוויח סכומי כסף גדולים, זכותו לבזבז את כל התקציב שלו על מכונית חדשה ובגדי מעצבים, הרוב יסכימו. הבעיה מתחילה כשאנחנו מחליטים להגיב לדשא של השכן, ולהוכיח שגם אנחנו בעלי אמצעים כספיים...למה? לא, זו לא קנאה פשוטה, אלא רצון אנושי להידמות ולהשתייך.
הפרדוקס הוא שאנו משלים את עצמנו שאנו רוצים לנסוע באוטו מסוים או ללבוש בגדים מסוימים, כדי להיות מיוחדים, שונים משכנינו. התוצאה בפועל היא, שכולנו מוציאים סכומי עתק על להיות "מיוחדים" ולבסוף נראים כמו העתק אחד של השני: אותם בגדים, אותם מותגים, אותן מכוניות וכולי.
זאת מכיון שאנו לא באמת רוצים להיות "מיוחדים", אלא כנראה דומים אחד לשני כדי להעצים את תחושת השייכות שלנו, שתרגיע ותאשר שאנחנו "גם בסדר", "כמו כולם", "נורמלים".
הדף הזה גורם לאנשים לקנות ולקנות: בתים, מכוניות, רהיטים, בגדים וחפצים.
אנחנו מסחררים את עצמנו, עובדים בשביל חפצים ומשעבדים את עצמנו לאורח החיים שנכפה עלינו, בזבזני וחסר מנוחה.
משנוכחנו שלא החליפה החדשה הסבה לנו אושר, והתכשיט ששילמנו עליו כל כך הרבה לא הקנה תחשות סיפוק מעבר ל 24 השעות הראשונות שבהן נקנה, אנו חייבים שוב למלא את החסר. המילוי יבוא בצורת רכישה נוספת, כמובן, עליה יגיבו גם שכנינו ברכישות נוספות משלהם.
מרוץ החימוש הכספי הזה לא היה מגוחך אם היה הסב אושר או סיפוק למשתתפים בו.
מכיון שהקשר היחיד בין אושר לכסף הוא שככל שיהיה לך יותר כסף כך תרצה יותר ממנו ולפיכך לעולם לא תהיה מרוצה, מוטב לצאת מהסיחרור ובזמן הפנוי (שהתפנה מקניות וממרדף אחרי כסף) לבלות עם משפחה וחברים, שני דברים שהקשר בינם לבין אושר וסיפוק מעט יותר מבוסס.
