פרפרים 

בארץ רחוקה ולא נודעת,

מעבר לאופק שלא תופסת הדעת,

התרחשה אגדה יוצאת דופן, מסקרנת,

אגדה על אהבה בוערת ויוקדת.

בארץ הרחוקה, ימים בצבע טורקיז לה סביב,

שם קיימת רק עונה אחת בשנה- האביב.

השמש בבקרים תמיד זורחת במלוא הדרה,

שולחת קרניים חמימים על גבי גלימתה,

לעולם לא מעיבים עליה עננים,

להסתיר את מלוא יופייה ותפארתה מתביישים.

הלילות, תמיד לילות ירח מלא,

באווירה מיוחדת את הארץ תמלא.

השמיים ערוכים כתפאורה לאוהבים,

שבלילות, באין רואה- ידיים מחזיקים.

מדי לילה הלבנה משייטת בשמיים

ויחד עימה מטיילים חבריה הכוכבים

מיוחדים המה, מאירים ומנצנצים,

את חלומות האנשים מסמלים:

אנשים בעלי חלומות גדולים,

בכוכבים גדולים זוכים

ואלו ששכחו כוחו של חלום,

כוכבים קטנים להם בצורת יהלום.

משנולדים בארץ זו ילדים,

עוד בעודם תינוקות- בכוכב זוכים,

במהלך גדילתם גדל עימם כוכבם,

וככל שגדולים חלומותיהם,

מאירים כוכבי המזל עליהם.

בארץ הרחוקה צומחים פרחים,

הידועים בצבעוניותם הססגונית

וריחם, כניחוחות בשמים, באוויר נישאים.

בארץ זו אין רע- רק טוב,

אין רעב ואין מחסור.

כל אזרחי הארץ מנומסים,

זה לזה בכבוד מתייחסים.

כל אזרח בארץ זו בעל תואר-

(וליבם לבן, נקי ומלא טוהר):

אציל, נסיך , אצילה ונסיכה

כך זה בארץ זו- כל כולה ממלכה.

בארץ זו ישנו יער - " יער האהבה" שמו,

שם זה מעיד על אופיו:

ביער זה עצים גדלים

ועל ענפיהם, הפירות , קסמים.

הפרחים הצומחים על העצים,

ניחוחות משכרים מפיצים.

המטיילים ביער את הניחוח המשכר מריחים ,

לפתע, את בני המין השני בכל מאודם מחבבים

והפלא ופלא - מתאהבים!.

יום אחד ביער האהבה ארע סיפור מיוחד,

אל תאיצו בי - כי אספר אותו מייד:

ארמון היה בקירבת היער,

ארמון מפואר, יפה ולו שער,

בו התגוררה הנסיכה סאן.

הנסיכה לא הייתה יפת מראה במיוחד,

אך הייתה לה תכונה בולטת אחת:

תבונה וחוכמה כמפלי מעיין ממנה זרמו,

ושפתחה את פיה- הסובבים די התפעלו:

היו לה תובנות רבות שבהן ניחנה

( ירשה או מהאל קיבלה במתנה?

זאת לא נודע- עבורי זו חידה ).

לא ידעה סאן כיצד יודעת התובנות - להסביר,

הצלחות רבות בזכותן נגרמו לה - למכביר.

סאן ידעה להעריך את המתנה שקיבלה,

שהייתה ארוזה בסרט גדול ועטיפה יפה.

את המתנה , חוכמה ותבונה שלה ניתנה, ללא הרף חקרה-

בתוך הקופסא היו מונחים- החיים!.

נהנתה והתפלאה סאן מיפי הבריאה: מהצמחים הצומחים

התפעלה מן היצורים החיים- שבעינייה היו כה מעניינים

מהתבוננות בהם למדה שיעורים,

על חשיבות יופי הטבע והחיים.

אבי סאן, אותה בצחוק הקניט ותיאר,

כספוג שידע עצום סופג וסופג.

באחד מן הימים,

פרפר על חלונה של סאן התיישב,

תהתה סאן:" איזהו הפרפר שאותי מבקר?"

הוקסמה סאן משלל הצבעים הססגוניים שאת כנפי הפרפר עיטרו:

" סדר מיוחד והרמוני הסתדרו הצבעים על גבי כנפיו הצורות,

מעשי ידי אמן הכנפיים- ראוי זאת לחקור" התרוצצו במוחה מחשבות.

לפתע פצח הפרפר בריקוד כנפיים מעניין

ודבר זה את סאן הפליא וסיקרן.

החליטה סאן לעשות מעשה,

היא תעקוב אחר הפרפר וזהו זה.

גמלה בליבה ההחלטה,

היא תעקוב אחר הפרפר מעתה.

הפליא הפרפר בריקודו,

השמש ליטפה את כנפיו והבליטה ייחודו,

כך התעופף הפרפר לעבר יער האהבה

והתיישב על גבי פרח עם צוף שבחר בחיבה.

סאן שמרה מרחק ועקבה אחר מעשיו מרחוק,

בעוד הפרפר גומע מן הפרח צוף עסיס ומתוק.

בעודה בפרפר מתבוננת,

נהנית מהקסם ומעשיו חוקרת,

נקלע למקום הנסיך שופע הכריזמה שיין ,

בעל בלורית שחורה מסודרת בקפידה כגל.

יפה מראה הוא העלם,

שופע הוא קסם,

תמיר הוא ובעל עיניים יפות,

שמבעדן תבונתו וחוכמתו הרבה נשקפות.

מלבד עיניו הירוקות והמיוחדות באופן מסנוור,

מקרין הוא איכות שממנה לא ניתן להתעלם.

" שלום, שמי הנסיך שיין, מהו שמך?" הציג עצמו,

הזיז גלימתו, קד קידה והרכין את ראשו.

" איזה קול גברי , סמכותי ונעים לשמיעה"

בינה לבין עצמה, הנסיכה סאן הרהרה.

"שמי סאן, הנסיכה מהממלכה הסמוכה,

ענתה והסמיקה במבוכה.

" מה מעשייך כאן, ביער האהבה?" שאל הנסיך בעדינות

"ומה מעשיך כאן הנסיך שיין?" שאלה חזרה בביישנות.

" נשברה המראה בביתי,

ופה ביער נחל נאה בו נשקפת בבואתי,

פגישה חשובה לי היום,

ולא ייתכן שאגיע לא מסודר,

סידרתי כאן את השיער.

בעודי מתפעל מיפי היער

טיילתי כאן להנאתי,

נשכחה ממני הפגישה,

והנה פגשתי גם בך - אישה.

אך בדיוק בטרם ליער הגעת,

ראיתי גוזל שנפל מן הקן ונפצע

החזרתי אותו למקומו,

לאחר שטיפלתי בו בחמלה".

דבריו פגעו בנסיכה סאן, כמו חץ של קופידון:

" אם כן, זהו נסיך רגיש ובעל חזון,

אוהב הוא את הטבע כמותי,

מתפעל מיפי הבריאה- ודאי הוא איכותי.

לחיות היער לעזור מעוניין,

לגבי הטבע נראה כי הוא סקרן,

נראה כי הוא נסיך שמעריך את החיים,

אוהב נחל, צמחיה ובעלי חיים,

נראה לי שאליו אני נמשכת

ואולי.. גם....מתאהבת...?"

" ומה מעשייך כאן, נסיכה יקרה? לא ענית על שאלתי"

התעקש שיין לקבל תשובה, כי היה תכליתי.

" עקבתי אחר פרפר מרהיב ביופיו,

כי סיקרנו אותי חייו ובמה ייחודו"

ענתה לו סאן ושוב התפעלה מקולו.

" האם זהו הפרפר?" הצביע שיין על הפרפר המדובר,

ואז נפל בליבה של סאן דבר:

"כן, זה הוא" ענתה ותהתה כיצד ידע הדבר?

" לבטח הינו אדם חד אבחנה, הקולט מייד דברים מיוחדים,

שלכאורה על פני השטח אינם נראים,

אז זהו אדם המעריך דברים מיוחדים ונאים,

ייתכן והוא האחד שיהיה שותפי לחיים?"

שיין קטע את חוט מחשבתה הזהוב בשל ההארה שחוותה,

והפריע , במעט, לכל אשר בליבה תהתה:

"יש ברשותי, בארמוני שקמעה מרוחק, אוסף פרפרים,

מאוד מיוחדים, ביופיים הנדיר הינם מרהיבים,

התיאותי אליי לארמוני להתלוות,

להתרשם מפרפריי שאותם אוכל לך להראות?"

נענתה הנסיכה סאן בשמחה:

" גם אראה פרפרים שעליי כה אהובים,

וגם הנסיך ואני נרכב זה לצד זה על סוסים.

עבורי זוהי הזדמנות לבחון מושא אהבתי,

האם אכן מיוחד הוא וכה איכותי?"

משהגיעו לארמון, הנסיכה סאן והנסיך שיין, רתמו את סוסיהם לעצים,

נכנסו לארמון שפניהם לאוסף הפרפרים מועדים.

נכנסה הנסיכה סאן לחדר שהכיל את אוסף הפרפרים,

שאכן היו ביופיים מרהיבים,

אך הם נראו לה קמעה עצובים,

האם ייתכן שזה בשל היותם כלואים

ובגלל שבמרחב האדיר אינם עפים?

קרני השמש אינם לחדר חודרים

ואת כנפיהם בעדינות אינם מלטפים.

הסתובבה הנסיכה סאן לעבר שיין וביקשה,

בקשה שהייתה קצת קשה:

"אינך חושב שלחופש הם ראויים?

בבקשה, בוא נשחרר את הפרפרים"

הנסיך שיין סח ואמר:

" למרות שהפרפרים המיוחדים,

שביופיים הרב כה מרהיבים,

להוריי הון כה רב עלו:

כסף רב, מטבעות זהב, באוסף הושקעו

והמלכים מארצות רחוקות שאותנו מבקרים,

להתרשם מהאוסף הייחודי מגיעים,

עליהם גאוות הוריי- ושואבים יוקרתם מהם,

אני אכן מסכים עימך כי הפרפרים לחופש נועדו "

מיהרו ומייד סאן ושיין בחצר הארמון את הפרפרים שיחררו.

השמיים התמלאו בשלל פרפרים יפים

שבכנפיהם הצבעוניות מרפרפים,

בשל שיכרון החופש בריקוד פוצחים.

בחירותם עם היקום מתמזגים

ולצורת לב ברקיע מתלכדים

ואת הצורה באהבה לזוג סאן ושיין מקדישים,

כרקע ותפאורה לסאן ושיין משמשים.

הזוג המאושר, זה לזו בעיניים מביטים

ומהם אהבה החוצה ,לעולם מקרינים.

לבבותיהם בתוכם מעלה מרחפים,

כאותם פרפרים יפים וססגוניים משוחררים.

סאן ושיין התלכדו בשפתיהם בנשיקה ארוכה,

יוקדת תשוקה,

המרמזת ולו במעט, על עוצמת האהבה

ששוכנת לבטח בלבבותיהם הפועמים.

מזה זמן רב, טרם נודע, על חבלי לידה לא כואבים,

של אהבה חדשה שהולידה תקווה

שהעולם הוא מקום טוב ורווי אהבה.