עיניים עצומות לרווחה 

כבר הייתי בבתי קפה רבים בעבר, אבל בית הקפה הזה היה שונה. הוא היה שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שגם עיניים פקוחות לרווחה לא יוכלו לראות בה דבר.

שי, אדם שעליו נדבר עוד רגע, עזר לי לגשש את דרכי לעבר הדלפק. מתוך הכרה שהחוש המרכזי שלי לא יועיל פה, נשענתי עליו והתחלתי להקשיב.

החושים האחרים כמו נפתחו מעצמם, והחלו לשטוף אותי בעוצמה באווירת בית הקפה - הארומות ליטפו את הנחיריים, מתערבבות אחת בשנייה ויוצרות תמהיל חדש שעוד לא הכרתי; ברקע נשמעו צלילי הסועדים האחרים כמו ענן של צלילים שמקורם אינו ברור.

לפתע הרגשתי שמישהו זר עומד מולי. דפיקות הלב שלי הואצו. אלא שאז הזר הציג את עצמו בקול רך ונעים והמשיך להקריא את תפריט המשקאות והחטיפים, כמו מזכיר לי מחדש היכן אני נמצא. לא טעיתם. זהו הברמן, וכמו שאר העובדים במקום, גם הוא לקוי ראייה.

הסצנה הזו היא רק אחת מן החוויות שעוברים במהלך התערוכה "דיאלוג בחשכה". תערוכה המתקיימת בחושך מוחלט, על מנת להמחיש לאדם הרואה, ולו למספר שעות, את עולמם של לקויי הראייה. במהלך אותו פרק זמן המדריכים העיוורים הופכים לעיניים שלכם, והקול שלהם מוביל ומנווט אתכם במסע מרתק שמציג את המציאות מזווית שונה לגמרי.

"אני חושב שהשלב הראשוני בכניסה אל החושך הוא שלב של הלם", מספר שי, המדריך שלי בתערוכה. שי, שאיבד את ראייתו כתוצאה מניוון ברשתית, מהווה דוגמה חיה לאחד המסרים המרכזיים של "דיאלוג בחשיכה" - מוגבלות יכולה להפוך גם לכוח. "יתר החושים מתחדדים", אומר שי, "לאט לאט המציאות משתנה ואתה מגלה יכולת להסתדר בה באמצעות יתר החושים, גם ללא חוש הראייה".

אחרי כמה שעות בתערוכה הפכו דבריו של שי למציאות עבורי. החושך מכסה את הכול, והחושים נדרכים כדי לא לאבד לשנייה את אלו שהולכים יחד אתך. במקום שבו אי אפשר לסמוך על מורה הדרך הנאמן ביותר, העיניים, הוראותיו של המדריך ורחש המבקרים האחרים הם אלו שמאפשרים לך לפסוע בכיוון הנכון. 

אחרי שסיימנו יצאתי חזרה לאוויר הפתוח, רק שהפעם, רגעים ספורים לאחר שחוש הראייה שב לעצמו, המציאות נתפסה על ידי בצורה שונה לגמרי. עצרתי לרגע כדי לשוחח עם שי ולשאול אותו על המציאות שלו, מציאות שבה החושך עשיר בדיוק כמו האור. לשי היה לא מעט מה לומר בעניין.

"המציאות מושלמת עבורי על ידי חוש השמיעה. ברגע זה ממש אני שומע את משב הרוח, את החבר'ה בצד שמדברים. אני יודע שמישהו מצלם אותנו ממול, ואני שומע לחשושים מצד אחד ודלת נפתחת ונסגרת מצד שני. כך התמונה שלי נבנית. אבל אם תאטום לי עכשיו את האוזניים, לא 'אראה' את המציאות שסביבנו. לא תהיה לי תמונה".

לפני שחזרתי להמולת העיר, והתחושות החדות שאפפו אותי במהלך המסע ב"דיאלוג בחשכה" קהו, שאלתי את שי כיצד נראית לדעתו המציאות מעבר לחמשת החושים. "אני חושב שזו האמת", ענה, "האמת העירומה. ללא תחפושות וכיסויים".

"דיאלוג בחשיכה" ליד מוזיאון הילדים הישראלי

רח' מפרץ שלמה 1, פארק פרס, חולון