אבחון פסיכודידקטי בדרישת בית הספר 

אבחון פסיכודידקטי על-פי דרישת בית הספר:

ד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית - חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא אישור בכתב מן המחברת, ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il

הורים מבקשים אבחון פסיכודידקטי לילדיהם. גורמים בבית הספר מעמידים בפניהם דרישה כזו, כשמטרתם לעזור לתלמיד שמצבו מעורר חשד לליקויי-למידה. כוונתם - לספק לתלמיד תנאים וגם סיוע מעשי שיאפשרו לצוות בית הספר להכיר בקשייו ולאפשר לו לממש את יכלתו. ההורים אינם מודעים לסיכון באבחון פסיכודידקטי, הפוגע בזכויות הפרט, בנוסף להיותו אבחון שאינו מהימן, אינו מתאים ובדרך-כלל אינו מועיל לנבדקים לקויי-למידה. כפשוטו, אבחון פסיכודידקטי עלול להזיק לנבדקים שלהם נועד לעזור, והוא משרת בעלי עניין במערכת החינוך.

בהנחה כי במערכת החינוך רוצים בטובת הילד, ובידיעה כי לשם נחוצה למערכת עזרה מהוריו הנדרשים לבצע את האבחון באופן פרטי ולשלם עבורו, חשוב להורים לבדוק ולהעמיק את הידע שלהם בנושא.

אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי עם תוספת של הערכה "דידקטית". אבחון כזה מתבצע ע"י פסיכולוג ולא יכול להתבצע ע"י בעל מקצוע אחר. אבחון פסיכולוגי אמור לספק את רמת המשכל ולהגדיר את המצב הרגשי של הנבדקים. אלה דברים שאינם נדרשים מתלמידים אחרים במערכת, ובעצם דרישת אבחון של פסיכולוג יש פגיעה חמורה בזכויות הפרט. כאשר הנבדקים הם לקויי-למידה אבחון פסיכולוגי אינו מתאים לצרכיהם, והוא עלול להמציא נתונים מעוותים ולהזיק לנבדקים.

באבחון פסיכולוגי מסתמכים על שיקלול ממצאים ומחשבים ממוצע של הישגי תת-מבחנים שלא הותאמו ללקויי-למידה: בעלי ליקויי-קריאה, ליקויי-כתיבה, ליקויי-שפה וליקויים בהתמצאות ובחשיבה כמותית, לקויי-קשב ואף בעלי ליקויים בכישורים החברתיים אינם מראים את יכולת החשיבה האמיתית שלהם במבחני המשכל המקובלים. המבחנים הפסיכולוגיים האחרים, המכונים "מבחני אישיות" הם אלה האמורים לאתר בעיות רגשיות וגם הם מבוססים על כישורים ומיומנויות שלקויי-הלמידה לוקים בם. לכן גם כאן, האיתור והאבחנה אינם מהימנים, בצד הפגיעה שהם גורמים בזכויות הפרט במערכת החינוך של מדינה דימוקראטית.

אבחנה המסתמכת על מבחנים פסיכולוגיים שאינם מתאימים לאבחון לקוי-למידה יכולה להיות: אבחנה שגוייה של רמת המשכל (בדרך כלל התוצאה נמוכה ביחס לתיפקוד האמיתי) ואבחנה מוטעית ביחס למצב הרגשי, עד לכדי עיוות משמעותי. ואמנם, לקויי-למידה רבים בארץ מאובחנים כבעלי מנת משכל נמוכה מן הממוצע וכבעלי בעיות רגשיות ומופנים למסגרות בלתי מתאימות ולטיפולים ממושכים שאינם מתאימים להם ואינם דרושים להם. למותר לציין בצער, כי מצב כזה הוא נחלת העבר הרחוק ברוב המדינות המתוקנות.

אבחון דידקטי הנדרש בארץ לאבחון לקויי-למידה הוא אבחון של הישגי התלמיד במקצועות הלימוד הבסיסיים, המהווה הערכה של מצבו הלימודי של הנבדק. אבחון כזה מתבצע באופן מהימן ע"י מי שהוכשר לכך, והוסמך כמאבחן דידקטי. מי שמוסמך לבצע אבחון דידקטי הוא מורה, שהוכשר והתנסה שנים אחדות בהוראה ובהתאמת אמצעי עזר לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים לפני שהוסמך לאבחן. הכשרתו של פסיכולוג היא הכשרה שונה, שאינה כוללת התנסות בהוראה ולימודי אבחון דידקטי. עוד חשוב לציין: אבחון דידקטי אינו בהכרח אבחון לקויי-למידה, והוא בדרך-כלל מותנה בהכשרת המאבחן ובשימוש בכלי האבחון המתאימים. הכשרת מאבחנים דידקטיים בארץ אינה זהה להכשרת מאבחני לקויי-למידה בארץ ובעולם. משרד החינוך אינו מבחין בין מאבחנים מומחים ללקויי-למידה לבין מאבחנים דידקטיים, ומעמיד קורסים והשתלמויות למורים המעוניינים בלימודי אבחון דידקטי.

אבחון פסיכודידקטי המבוצע במערכת החינוך מחוייב בזהירות יתרה:

 

• 

כאשר האבחון נערך בבית הספר - להורים אין אפשרות לבחור בבעל המקצוע המתאים להם, או בבעל המקצוע המתאים לילדם;


• 

באבחון בבית הספר קיים סיכון של חשיפת נתונים אישיים (מנת משכל, בעיות רגשיות, הערכות מסוגים שונים) במערכת החינוך;


• 

חשיפת נתוני רמת משכל במערכת החינוך היא פגיעה בזכויות הפרט של הילד, התלמיד.


• 

המערכת בארץ אינה ערה להבדלים מהותיים בין כלי האבחון הנדרשים לאבחון ילד בעל צרכים מיוחדים, ובמקום לבצע אבחון ליקויי-למידה המקובל בעולם, מצומצמות הדרישות לאבחון דידקטי;


• 

פסיכולוגים ויועצים האחראים על אבחון ילדים במערכת החינוך (יועצת ופסיכולוג בית הספר, השייכים ומחוייבים לשרות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך) מתבססים על כלי-הערכה פסיכולוגיים, שאינם מתאימים לאיתור ליקויי-למידה ואינם מבצעים אבחנה מבדלת ראוייה בין ליקויים שונים ומצבים הנגרמים ע"י ליקויי-למידה;


• 

עיוות נתונים עלולים לגרור טעויות וקשיים לאורך זמן, בהתייחסות ובטיפולים במערכת החינוך ומחוצה-לה, וגם בהמשך הדרך כבוגר.

פתרונות מומלצים במצב הקיים:

אבחון לקויי למידה הוא האבחון המקובל בעולם לאיתור ליקויים ייחודיים של נחשדים ובעלי ליקויי-למידה. אבחון כזה מבצע אבחנה מבדלת בין ליקויי למידה וקשיים אחרים, מסביר מצב והשלכות ומספק אבחנה מהימנה על מצב התלמיד וצרכיו המיוחדים.
אבחון לקויי-למידה כולל גם אבחון דידקטי, והוא נערך ע"י מאבחן מומחה בכל הכשרה מיוחדת, בינתחומית. זהו אבחון שמאפשר איתור ליקויים מהימן, סיוע בהתאם וקידום ילדים בעלי צרכים מיוחדים מכל סוג ובכל רמת תיפקוד.

הורים מחוייבים לשמור על זכויות ילדם: אם נדרש מבחן, טיפול שמעורר בליבם ספק או הפנייה למסגרת שאינה מתאימה להם ואינה ראוייה לילדם עפ"י הרגשתם, מותר להם להביע אי-הסכמה. כאשר הורים ערים ומודעים למצבו של ילדם מבחינת האבחנה והצרכים - הם יכולים להפעיל שיקול-דעת, להחליט לאן הם מעוניינים לפנות, לבחור בתכנית התמודדות מתאימה. אמנם, סביר להניח כי כוונת הגורמים המפנים בבתי הספר טובה: הם מעוניינים שלתלמיד יימצא סיוע הולם. עם-זאת, ייתכן והדרך, ההפנייה, ההחלטה והשיקולים הם לעתים בכורח נסיבות במערכת ובהתאם להחלטות של בעלי-עניין ונושאי-תפקידים במערכת.

אם אין אפשרות לברור ולבחור אבחון לקויי למידה שמבוצע באופן פרטי - מומלץ לבצע במערכת רק אבחון דידקטי, בתנאי שיובטח שזה יבוצע בידי מאבחן דידקטי, ולא בידי פסיכולוג.

אבחון דידקטי במכללות למורים: יש אפשרות לבצע אבחון דידקטי באופן פרטי ובמחיר סביר במכללות מסויימות למורים ברחבי הארץ. היות שהמכללות מפיקות מכך רווח כספי קורה שבמכללות מסויימות מציעים לבצע גם אבחון פסיכולוגי. מכל מקום, יש לבצע אבחון דידקטי תחילה, ורק אחר-כך ובהסתמך על ממצאי והמלצות המאבחן, להמליץ על הדרוש.

"אבחון פסיכודידקטי" הוא מכל מקום "עסקת חבילה" לא מומלצת, שעלולה לגרום נזק משמעותי לנבדק בעל ליקויי-למידה, בהיותה יציר-כלאיים של בעלי-עניין במערכת החינוך ומחוצה-לה. לכן, בכל מקרה בו נדרשים או מתבקשים ההורים לבצע אבחון כזה, מומלץ לפנות לאבחון לקויי-למידה תחילה ורק אחר-כך לבדוק את הצורך, התנאים והמקום בו ייערך מבחן פסיכולוגי, אם יידרש. הורים שמעדיפים לספק את דרישת המערכת יכולים לפנות לאבחון דידקטי וגם אז, להוסיף לו אבחון פסיכולוגי רק בעת הצורך ולא כחבילה עסקית.