שיטת סדונה 

אבל כמו הרבה אחרים, הרגשתי שמשהו חסר בתיאוריית חוק המשיכה, גם אם באופן בסיסי התיאוריה נכונה. נכנסתי לאינטרנט לחקור קצת לגבי האנשים שהשתתפו בסרט.

משום מה תפס אותי דווקא איש קטן שהופיע לרגע לקראת סוף הסרט, בשם הייל דווסקין, וכשחקרתי יותר לעומק גיליתי מאחוריו את "שיטת סדונה", אותה הוא מלמד. כמו הרבה פעמים בחיים - משהו חזק ממני אמר לי ללכת על זה אז הזמנתי את הקורס והספר דרך האינטרנט וקיבלתי 20 דיסקים, ספר וחוברת עבודה של שיטת סדונה. במשך כחודשיים הקשבתי לדיסקים, עשיתי את ה"תרגילים" של השיטה, וכמובן קראתי את הספר בשקיקה רבה. לא רק שהבנתי מייד מה אומרים לי ומה רוצים ממני, אלא שכמעט מיידית נפלה עלי רגיעה עמוקה כאשר שכבות שלמות של.... זבל.... נשרו ממני. תמיד הייתי ביקורתית וחסרת סבלנות ופתאום התחלתי לחוות סבלנות וקבלה של אחרים ושל מצבים ושקט פנימי כפי שמעולם לא חוויתי.

אותו כוח חזק ממני, זה שאומר לי מה לעשות, אמר לי להרשם לקורס של שיטת סדונה שמתקיים, איפה אם לא, בעיר בשם סדונה במדינת אריזונה, בארה"ב. באותה הזדמנות נרשמתי גם לקורס הנחייה שמכשיר מאמנים לעבוד עם השיטה אחד-על-אחד.

לאחר עיכובים של מספר חודשים, הגעתי למחזור האביב של קורס "שיטת סדונה" בעיר הנהדרת סדונה. כ- 120 איש מ-12 מדינות בעולם התכנסו בחדר כדי ללמוד את התורה.

למען ההגינות אומר שלפני שיטת סדונה קראתי את אקהרט טולה (כוחו של הרגע ואדמה חדשה) מה שעזר לי להפנים את העקרון, והוא שהאושר האמיתי, כמו כל דבר אחר שאנחנו רוצים ומחפשים, כבר קיים בתוכנו, אין צורך לחפש אותו או לעשות שום דבר מיוחד על מנת למצוא אותו, אלא רק לשחרר את כל מה שמונע ממני להיות כל מה שאני, שזה, בעצם, הכל. לאפשר לעצמי להיות נוכחת כאן ועכשיו, ללא מחשבות, ללא הזדהות עם הגוף או עם האגו או עם סיפורים שסיפרתי לעצמי על עצמי, ללא הזדהות עם זהויות כאלו ואחרות שאימצתי, ללא תפקידים, אמונות, וכד'. כי אחרי שמשילים את כל אלו, גם אם פה ושם נכנעים להרגל הישן ולרגע שוב מספרים סיפור או מקשיבים לאגו, נשארים עם תחושת שלווה עמוקה, אושר אמיתי, ואהבה ללא גבולות.

בחזרה לסדונה. במשך שבוע לומדים ומתרגלים איך לטפל ברגשות שעולים, ברצונות, בהתנגדויות, בהתלבטויות, וכל דבר אחר שהראש שלנו יודע לייצר. חוויה מטלטלת, ללא ספק, מהסוג שאתה יודע שכבר לא תחזור להיות אותו אחד שהיית לפני החוויה. משהו משמעותי נלמד, משהו משמעותי זז בפנים.

מעבר ל"תיאוריה" שאגב ממליצה לא להאמין באופן עיוור לאף תיאוריה גם לא לה, אלא לבדוק באופן אישי אם הדברים מהדהדים לך כנכונים, ישנם 5 דרכים עיקריות לתרגל את השיטה ולשחרר רגשות שליליים:

• לזהות את הרצון שיושב מתחת לתחושה ולשחרר אותו.
• להתמקד ברגש שעולה ובהפך שלו לחילופין עד ששניהם מתפוגגים.
• לצלול לתוך הרגש (בדמיון מודרך) עד שעוברים דרכו ומרגישים שלווה.
• לקבל את הרגש (welcoming), לאפשר לו להיות, ללא התנגדות עד שהוא נעלם מעצמו.
• באמצעות מספר שאלות - להגיע להכרה שאני יכולה "להיות" מעבר וללא המחשבה/ האמונה/ הזהות/ התפקיד/ הזכרון/ וכד'

הגישה אומרת שכל דבר שאנו מרגישים קשור לאחד ממספר מצומצם של רצונות. ולמרות שנדמה לנו שרצון זה דבר חיובי, לפי גישת סדונה (והבודהיזם) דברים שאנו דוחים (רגשות שליליים) ודברים שאנו רוצים (דברים "חיוביים") זה שני צדדים של אותו מטבע ושני הצדדים גורמים לנו לחיות במתח ובפחד, שמא אקבל משהו שאני לא רוצה או שלא אקבל משהו שאני כן רוצה או אאבד משהו טוב שיש לי. ולכן אם אני מאפשרת לעצמי לחיות ללא המתח הזה של התעסקות עם משיכה ודחייה, אני באמת מאפשרת למה שטוב להכנס לחיי, ללא כבלים, ולמה שלא טוב לי לצאת מחיי, ולחיות בחופש אמיתי.

עוד נקודת מוצא, שגם היא לא חדשה ולא הומצאה בסדונה, היא שכל מה שמתמקדים בו מתחזק, וכל מה שמתנגדים לו מתחזק. לכן אם אני מתמקדת במשהו שאני רוצה אני בעצם מתמקדת בחסר שלו (אחרת לא הייתי רוצה אותו) ואני בעצם מנציחה את החסר. ואם אני עסוקה במה שאני לא רוצה (התנגדות) אני שוב מחזקת את הדבר הלא רצוי.

לסיכום - הנה כמה פניני חכמה שרשמתי לעצמי תוך כדי הקורסים בסדונה:

• בדוק תמיד את הנחות היסוד שלך.
• שום דבר לא צריך להשתנות כדי שתהיה מי שאתה באמת.
• רוב הזמן אנחנו יותר עסוקים בהזנת המיינד, במקום בלהיות מי שאנחנו כאן ועכשיו.
• הסיבה היחידה שאנו רוצים לנתח ולהבין בעיה מסויימת היא שאנחנו מתכננים להחזיר אותה.
• כל הסיבות שאנו מקשרים לבעיה - מומצאים. הם גורמים לבעיה להראות אמיתית.
• להיות מי שאתה לא דורש מאמץ.
• מי שאתה - לא בא והולך. ומה שבא והולך, מטבעו - לא יכול להיות מי שאתה.
• אתה לא צריך סיפור כדי להיות מי שאתה.
• "לנסות" זה הרצון באישור על משהו שאין בכוונתי לבצע.
• תמיד ישנה מודעות שהיא מעבר לבעיה.
• היה פתוח לאפשרות שברגע זה אין מה לעשות ואין לאן ללכת.
• אל תנסה להפסיק לספר את הסיפור שלך - פשוט תפסיק להתעניין בו.