פחד או כעס מהם
פחד וכעס הן הבעות רגשיות בדרוג נמוך בסולם. פחד = 1.0 מתוך 4.0 בסולם וכעס = 1.5.
על מנת לטפל נכון בהבעות רגשיות נמוכות אלה יש לאבחן באיזו מידה ההבעה הרגשית המשתקפת בהתנהגותו של אדם היא זמנית או קבועה. התנהגות המשקפת כעס או פחד היא לרוב תוצאה של גירוי חיצוני העשוי להיות גירוי חולף במידה וההבעה הרגשית הקבועה שלנו היא גבוהה יותר. אם דרך קבע אדם מצוי בהבעה רגשית של כעס או פחד - סימן הוא ששביעות הרצון שלו מן ההישגיות שלו היא נמוכה, ואז הגירוי החיצוני שמתרחש רק מעצים את התגובה לסיטואציה וכמעט שאינו מאפשר לטפל בה.
תרחיש של מצב הגורם לכעס ו-3 תגובות אפשריות:
בנהיגה בכביש מהיר נהג אחר "חותך" אותנו בפראות ובמהירות תוך שהוא מסכן גם אותנו. אנחנו חייבים להאט ולבלום כדי לא להיפגע ובכך גם מפריעים לתנועה מאחורינו.
התגובה הבלתי רצונית והרפלקסיבית היא תגובה למצב של סכנה: אנחנו אוחזים בהגה בחוזקה, האדרנלין מופרש למערכת, הדופק מהיר, זיעה על המצח ויתכן שגם בולמים בחוזקה בצורה יותר חזקה מן המתחייב מהסיטואציה התחבורתית. זוהי בהחלט תגובה של החלק הבלתי רציונאלי של המוח שנוהג כך מאז היו אבות אבותינו נתונים לסכנה של חיות טרף או ציד משבט אחר.
תגובה מס' 1 - מלחמה!
אם ההבעה הרגשית הקבועה שלנו היא ברמה של כעס או קרוב אליה התגובה הצפוייה היא - צריך ללמד את המשוגע הזה לקח! ואז אנחנו מתחילים לנהוג במהירות על מנת להשיג את הנהג שחתך אותנו ולעקוף אותו בחזרה בצורה פראית או לפחות לראות את מספר הרכב ולהגיש עליו דו"ח למשטרה. יתכן גם מצב שהזעם לא יופנה רק כלפי הנהג העוקף, ובזמן הבלימה יצפור נהג מאחורינו שהבלימה הפריעה לו. אז סביר שהכעס שלנו יצא גם על הנהג הזה, ואז אנחנו נקלל את האמ אמא שלו, ואם הוא יעקוף אותנו אנחנו נראה לו גם וזה יכול להיגמר אפילו ביריות אם יש לנו במקרה נשק.
תגובה מס' 2 - דיכאון!
אם ההבעה הרגשית הקבועה שלנו היא ברמה של פחד ומטה, סביר להניח שנעצור לגמרי בצד הכביש ונברח מהמכונית. המוח הרציונאלי שלנו לא יצליח לשכנע אותנו שבעצם שום דבר לא קרה. אנחנו נשב אי שם בשדה הפתוח ונחכה עד יעבור זעם, תרתי משמע. הצפירות של נהגים מאחור יישמעו לנו כמו יריות אזהרה. הקריאות של הנוסעים שלנו יישמעו כמו נזיפות. אם מצב חוסר השליטה והפחד יימשכו זמן רב יחסית - יתכן שניכנס למצב של רחמים עצמיים בנוסח רק לנו זה קורה ואז נרד להבעה רגשית של יגון העשוייה לכלול בכי, דבר העשוי לכשעצמו לגרור הקלה ואז החלק הרציונאלי במוחנו יוכל להתחיל ולתפקד מחדש.
תגובה מס' 3 - השלטה מהירה של ההיגיון.
אם ההבעה הרגשית הקבועה שלנו היא גבוהה, ואנחנו בדרך כלל מרוצים מהישגינו במרבית תחומי הפעילות שלנו, צפוייה תגובה קצרה של כעס אבל אנחנו נחשוב מיד על אפשרויות וסיבות שגרמו לנהג השני לנהוג בפראות, באופן שנמהר ונסלח לו. אולי הוא מביא מישהו לבית חולים, אולי קרה משהו שגורם לו למהר בצדק, אולי הוא שיך לכוחות הביטחון ונוהג ברכב אזרחי מוסווה, ועוד הסברים מסוג כזה שיגרמו לנו להתעשת תוך זמן קצר ולהמשיך בנהיגה כאילו כלום לא קרה.
כלים לסיוע בהרגעת הכעס.
הכעס עלול להעצים את עצמו אם אינו מוצא לו פורקן. אם ההיגיון והרציונאליות מצליחים לתפוס פיקוד על הסיטואציה - מה טוב. אולם במקרה שלא - מתן פורקן לכעס בצורה כלשהי עשוי לעצור את תהליך ההידרדרות. אם לא מצליחים לרדוף מהר אחר הנהג הפרוע ו"להראות לו" - מוטב למהר ולמצוא שק חבטות כתחליף ולהוציא את הכעס עליו. אז יש סיכוי טוב שנרגיש הקלה ולא נרד יותר נמוך בהבעות הרגשיות שלנו והתהליך ייעצר. מקסימום - נשבור צלחת.
כניסה לפחד וחרדה.
תהליך דומה אך חמור יותר, מתרחש בכניסה למצב של פחד, אשר הוא לכשעצמו משקף הבעה רגשית נמוכה ביותר. הבה נתבונן בסיטואציות אפשריות של כניסה לתהליך של פחד:
אנחנו שומעים קולות מוזרים מכיוון המנוע של האוטו. מד החום מתחיל לעלות לדרגה מסוכנת. אוי, לא, אנחנו אומרים לעצמנו, רק לפני חודש ביצענו טיפול מקיף לאוטו שעלה לנו 2,000 ש"ח ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד פעם הוצאה כזו או גדולה ממנה, ובודאי שהיא תהיה גדולה יותר, הרעש נשמע מוזר. אנחנו נצטרך לבקש עוד הלוואה מהבנק אחרי שכבר ניצלנו את כל המסגרות האפשריות, גם בכרטיס האשראי. בטח שלא יאשרו לנו. אז מה נעשה? נשבית את האוטו וניסע באוטובוסים וברכבות? לא נצליח לעשות אפילו רבע מהעבודה שלנו בגלל הזמן שנבזבז על נסיעות בתחבורה ציבורית! אז איך נגיע להכנסות שאפשר להתקיים מהן? ממה נחיה? ניקח עוד הלוואות? הרי כבר החלטנו שלא יתנו לנו. אוי, הרעשים האלה של המנוע ממש מעצבנים...
וככה הפחד נע לו בלולאה אינסופית של מחשבות שליליות שיכולות לממש את עצמן. כי אם במקום לגשת מיד למוסך הקרוב ולנסות לאבחן את התקלה, במידה והיא קיימת, ולתקנה לפני שהפכה לבעיה גדולה, אנחנו נמשיך וניסע תוך כדי הרהורים נוגים ומפחידים על מצבנו עד שנגיע הביתה עם מנוע רותח, ונדחה את הטיפול ברכב למחרת, וביום שלאחר מכן אי אפשר יהיה כבר להניע את הרכב ונצטרך להזמין גרר שיעלה לנו 500 ש"ח, ולגרור את האוטו למוסך, ושם יסתבר שהמנוע הלך וצריך להחליף מנוע בעלות של 6,000 ש"ח, וכו' וכו'.
מחשבות שליליות על המצב הכלכלי, חששות מפני אפשרויות של פיטורים המחוזקות מידי יום על ידי התקשורת, חוסר וודאות לגבי העתיד הכלכלי בכלל, - כל אלה יכולים לגרום לנו תחושת פחד מתמשכת והתנהגות בלתי רציונאלית בדיוק כמו שגרם הרעש המוזר מהמנוע.
קיימת סכנה חמורה בהתמכרות למחשבות שליליות ומפחידות. אנחנו עלולים להתרגל למצב ולהישאר באופן קבוע בהבעה רגשית של פחד. או גרוע מכך - ליהנות מהרחמים העצמיים ולהגיע באופן קבוע להבעה רגשית של יגון ואבל. בהבעות רגשיות כה נמוכות קשה לשאר העולם לתקשר איתנו ולסייע לנו לצאת מהן. אפילו פסיכולוג לא יעזור הרבה ולרוב נזדקק לסיוע של תרופות פסיכוטיות על מנת לצאת מעט ממצב הדיכאון הכרוני.
איך יוצאים מזה?
עזרה אמיתית יכולה להגיע רק מכיוון השלטת המוח הרציונאלי על המערכות הלא רציונאליות שתפסו פיקוד בראש שלנו. נוכל להגיע לכך במספר דרכים וקצת עזרה מהזולת. למשל:
במקרה של הרעשים מהמנוע - להתקשר בטלפון למישהו שמבין משהו במכוניות ולספר לו מה קורה. הוא בודאי יגיד לנו להיכנס לתחנת הדלק הקרובה, להוסיף מים לרדיאטור, להצטייד בעוד מים לדרך, ולמהר ולהגיע למוסך שטיפל ברכב לאחרונה ומכיר את מצבו ואת בעיותיו. במצב כזה סביר להניח שהתיקון לא יעלה הון תועפות, המוסך ירגיש אחראי במידה מסויימת כי טיפל ברכב רק חודש קודם לכן, וכמה שזה יעלה אפשר יהיה להסתדר איתו בתשלומים או בכרטיס אשראי או בשילוב בין השניים.
המצב של מחשבות וחרדות כתוצאה מהמצב הכלכלי קשה יותר לטיפול. גם כאן חייבים לשוחח עם מישהו אחר ולא עם עצמנו, ורצוי שזה יהיה מישהו מקצועי או חכם. בשיחה צריך יהיה לנסות לנתק אותנו מקו המחשבה המפחיד הממשיך ויורד לעבר רחמים עצמים גדולים שאנו נהנים מהם, ולנסות כיווני מחשבה רציונאליים יותר, כמו למשל, לשאול:
- מה היה בעבר בתקופות של אי וודאות כלכלית? איך שרדנו?
- מה אפשר וצריך לעשות עכשיו על מנת להקטין את חוסר הוודאות ולעבור את החודשים הבאים בשלום?
- האם אנחנו מכירים אנשים שמצבם גרוע בהרבה משלנו ובכל זאת הם שמחים ועליזים? איך הם עושים זאת? מה אפשר ללמוד מהם?
עצם המאמץ האינטלקטואלי שנעשה לענות על שאלות כאלה ודומות להן - ינתק אותנו מהספירלה או הלולאה של הפחד ויפעיל את המוח ההגיוני ולא הריגשי. וזה לכשעצמו למעלה מ -50% של הפתרון.
אריה כהן MBA, חונך עסקי
http://www.success4u.co.il
