הם ממלאים את הקליניקות של המנתחים הפלסטיים.דור שנולד מיד לאחר מלחמת העולם השניה, שנחשף לרוק-אנד-רול, לחיפושיות, לטלויזיה שהגיעה זה עתה ולמנעמי החיים והתקוות הרבות.
קשה להפרד מהנעורים,מה עוד שתוחלת החיים בעולם המערבי עלתה, כפי שלא קרה אף פעם בהסטוריה האנושית. אנשים באמצע שנות החמישים לחייהם, מרגישים היום כמסוגלים להמשיך בעבודה באותה מיומנות והאנרגיה של פעם והמחשבות על פרישה, מעוררות בהם חלחלה ופחד.
להראות טוב, רענן, מלא חיים, הוא כרטיס הביקור הטוב ביותר כדי להמשיך הלאה.
לא כולם פונים לניתוחי פנים, הרמת עפעפיים, הרמת מצח. חלק לא מבוטל מחפש פעולות פולשניות מזעריות על מנת לשפר את המראה ולהרגיש בטוב.
הבוטוקס (BOTOX) , אותו רעלן אשר הרג אלפים כתוצאה מאכילת שימורים מקולקלים, הפך ללהיט עולמי, כמובן לא בצורתו הקטלנית, אלא מוחלשת ומעובדת, כך , שמספק את הסחורה בהחלקת קמטים וקמטוטים בפנים ובצוואר.
המהפכה האמיתית בטיפולים מיני-פולשניים, קרוב לודאי עוד לפנינו עם הפיתוח המהיר של חומרי מילוי למניהם.
"מחסן הנשק" של המנתח הפלסטי, העוסק באופן אינטנסיבי בהצערת פנים, מכיל עשרות רבות של חומרי מילוי, סינטטים ומין החי,מתוכם בוחר את אלו הנראים לו כמתאימים ביותר.
ומדוע חומרי מילוי?
היות ותהליך ההזדקנות של הפנים מלווה לא רק בנפילה של שרירים ועור אלא גם במידה רבה מאד באיבוד הרקמה התת-עורית ושל השומן. ולכן על מנת לעגל ולתת צורה יש להחזיר את "הריפוד" וגם לטפל בעור עצמו אשר נפגע במהלך השנים מחשיפה לשמש ולגורמים חיצוניים נוספים, כגון פציעות, קשקשים, קליפות או מחלות.
מנתח פלסטי ידוע הגדיר פעם שהיופי בא לידי ביטוי בפיזור נכון של השומן. לא רק בפנים אלא בכל הגוף. אני מאד מסכים עם המשפט הזה.
בל נשכח כי מזה יובלות עקרון השימוש בחומרי מילוי, היה ידוע.
אלא מאי?
היו קטסטרופות רבתי. הזריקו פרפין, שעוה,סיליקון בלתי מעובד וגלמי וזאת מבלי להזכיר את ענין הזהומים הקשים אשר לוו בתחלואה קשה ואף בתמותה. לגבי הסיליקון, גם בצורתו לכאורה המעובדת וה"טהורה" יותר, יש לי הסתייגויות רבות ביותר. לא בכדי רשות המזון והתרופות של ארה"ב אוסרת בו את השימוש להזרקה לצרכי מילוי.
בארץ המצב שונה ומופיעים בבתי-חולים מטופלי סיליקון, גם כעבור שנים רבות, עם זהומים, גרנולומות, עוותים אשר כמעט ולא ניתנים לתיקון מלא.
לכן, צרכן נבון וגם רופא נבון חייב להיות זהיר,כפי שנאמר- ונשמרתם לנפשכם.
התכונות שאמנה מיד, הם אלו שצריכות לאפיין חומר מילוי , למרות שאין מצב אידאלי.
1. בטיחות
2. יעילות
3. חומר שניתן לחזור ולהשתמש בו שוב
4. בשימוש רחב ומאושר על ידי רשויות הבריאות.
5. לא מסרטן
6. לא גורם למומים מולדים במהלך הריון המטופלת
7. לא "נודד" בגוף
8. יחס עלות/יעילות טוב
9. פיזיולוגי
10 ובאם ניתן, )היום עדיין לא) -קבוע ולצמיתות.
אלה הן לדעתי עשרת הדיברות לחומר מילוי טוב.
אז ישאל הקורא, תכלס, מה לבקש ועל מה לדבר עם הרופא ?
על זה בכתבה הבאה, בה אנסה לעשות קצת סדר בחומרי המילוי הרבים שנמצאים היום בשימוש בארצנו הקטנה.
קשה להפרד מהנעורים,מה עוד שתוחלת החיים בעולם המערבי עלתה, כפי שלא קרה אף פעם בהסטוריה האנושית. אנשים באמצע שנות החמישים לחייהם, מרגישים היום כמסוגלים להמשיך בעבודה באותה מיומנות והאנרגיה של פעם והמחשבות על פרישה, מעוררות בהם חלחלה ופחד.
להראות טוב, רענן, מלא חיים, הוא כרטיס הביקור הטוב ביותר כדי להמשיך הלאה.
לא כולם פונים לניתוחי פנים, הרמת עפעפיים, הרמת מצח. חלק לא מבוטל מחפש פעולות פולשניות מזעריות על מנת לשפר את המראה ולהרגיש בטוב.
הבוטוקס (BOTOX) , אותו רעלן אשר הרג אלפים כתוצאה מאכילת שימורים מקולקלים, הפך ללהיט עולמי, כמובן לא בצורתו הקטלנית, אלא מוחלשת ומעובדת, כך , שמספק את הסחורה בהחלקת קמטים וקמטוטים בפנים ובצוואר.
המהפכה האמיתית בטיפולים מיני-פולשניים, קרוב לודאי עוד לפנינו עם הפיתוח המהיר של חומרי מילוי למניהם.
"מחסן הנשק" של המנתח הפלסטי, העוסק באופן אינטנסיבי בהצערת פנים, מכיל עשרות רבות של חומרי מילוי, סינטטים ומין החי,מתוכם בוחר את אלו הנראים לו כמתאימים ביותר.
ומדוע חומרי מילוי?
היות ותהליך ההזדקנות של הפנים מלווה לא רק בנפילה של שרירים ועור אלא גם במידה רבה מאד באיבוד הרקמה התת-עורית ושל השומן. ולכן על מנת לעגל ולתת צורה יש להחזיר את "הריפוד" וגם לטפל בעור עצמו אשר נפגע במהלך השנים מחשיפה לשמש ולגורמים חיצוניים נוספים, כגון פציעות, קשקשים, קליפות או מחלות.
מנתח פלסטי ידוע הגדיר פעם שהיופי בא לידי ביטוי בפיזור נכון של השומן. לא רק בפנים אלא בכל הגוף. אני מאד מסכים עם המשפט הזה.
בל נשכח כי מזה יובלות עקרון השימוש בחומרי מילוי, היה ידוע.
אלא מאי?
היו קטסטרופות רבתי. הזריקו פרפין, שעוה,סיליקון בלתי מעובד וגלמי וזאת מבלי להזכיר את ענין הזהומים הקשים אשר לוו בתחלואה קשה ואף בתמותה. לגבי הסיליקון, גם בצורתו לכאורה המעובדת וה"טהורה" יותר, יש לי הסתייגויות רבות ביותר. לא בכדי רשות המזון והתרופות של ארה"ב אוסרת בו את השימוש להזרקה לצרכי מילוי.
בארץ המצב שונה ומופיעים בבתי-חולים מטופלי סיליקון, גם כעבור שנים רבות, עם זהומים, גרנולומות, עוותים אשר כמעט ולא ניתנים לתיקון מלא.
לכן, צרכן נבון וגם רופא נבון חייב להיות זהיר,כפי שנאמר- ונשמרתם לנפשכם.
התכונות שאמנה מיד, הם אלו שצריכות לאפיין חומר מילוי , למרות שאין מצב אידאלי.
1. בטיחות
2. יעילות
3. חומר שניתן לחזור ולהשתמש בו שוב
4. בשימוש רחב ומאושר על ידי רשויות הבריאות.
5. לא מסרטן
6. לא גורם למומים מולדים במהלך הריון המטופלת
7. לא "נודד" בגוף
8. יחס עלות/יעילות טוב
9. פיזיולוגי
10 ובאם ניתן, )היום עדיין לא) -קבוע ולצמיתות.
אלה הן לדעתי עשרת הדיברות לחומר מילוי טוב.
אז ישאל הקורא, תכלס, מה לבקש ועל מה לדבר עם הרופא ?
על זה בכתבה הבאה, בה אנסה לעשות קצת סדר בחומרי המילוי הרבים שנמצאים היום בשימוש בארצנו הקטנה.