מושג האמת בפסיכואנליזה
האם ישנה יותר מאמת אחת? והאם ניתן להגיע אליה?
בפילוסופיה קיימות שתי גישות מרכזיות למושג האמת, correspondence ו - coherence.
Correspondence : האמת מורכבת ממידת ההתאמה בין האובייקט והתיאור של אותו אובייקט. כאן קיימת ההנחה שבתנאים רגילים המוח האנושי מסוגל להפיק מידע ע"י אמצעים של התבוננות והוכחות מחקריות. בידע המופק ניתן להשתמש כדי לבחון השערות.
את התיאוריה הזו ניתן לראות באופן עקיף כמוכחת ע"י ממצאיו של גלילאו. קשה להתוכח על כך שתצפיותיו והידע שהן הפיקו, על הירח, הכוכבים והשמש, תרמו לכך שהידע הקים בתחום באותה התקופה נהיה הרבה יותר מדוייק וקרוב למה שבאמת קורה בטבע.
התפיסה הזו על האמת רווחה בין תיאורטיקנים רבים וגדולים:
Harvey, Newton, Darwin, Einstein, and Freud. ובקרב מדענים באופן כללי.
האסכולה שממנה צמחה התיאוריה הזו נקראת : Realism.
המתנגדים לאסכולה זו יקראו לה - נאיבית, והתומכים באסכולה יקראו לה - ביקורתית.
התיאוריה של Coherence מאמצת את ההשקפה המובעת בשאלה: מאלו אוביקטים העולם מורכב? הרי הם בעלי משמעות רק כאשר הם נתמכים ע"י תיאוריה. האמת היא סוג (של אידאליזציה) של רציונליות - סוג של עקביות אידאלית בין אמונות של אדם לאדם ולסביבה ולהתרחשויות שבו הוא נמצא. כאשר התרחשויות אלו הן בעצמן מיוצגות במערכת האמונות שלנו והן אינן עצמאיות.
לכן, יכול להיות יותר מתיאור אחד אמיתי של העולם.
תיאורית העקביות זונחת את הנסיון להגיע לאמת דרך האובייקטים "כפי שהם באמת". ועוברת למחשבה על האופן שבו אובייקטים מובנים ומושקעים ע"י האמונות והתיאוריות. אמונות אלו הן ששולטות בתצפית ובדרך שבה הם נחווים ע"י הצופה.
The mind must, Subject the object which it seeks to know to the conditions under "
"which it is able to know them.
הצורה הראשונית של הרעיון הזה הוצעה ע"י קאנט למרות היותו ריאליסט, ואחריו
Bradley, Merleau, Khun -Ponty ועוד...
האסכולה לה שיכת התיאוריה הזו נקראת: אידאליזם.
האם אנו מסוגלים לתפוס את האמת כפי שהיא?
רעיון אפיסטמולוגי שמלווה את הגישת ה - correspondence הוא שהאובייקטים מסוגלים לגרום לחושים שלנו ליצור תמונה פחות או יותר נכונה שלהם כפי שהם באמת.
תצפיות כאלו יכולות להיות עצמאיות מהתיאוריות של הצופים.
האם אנו יכולים להגיע לאמת?
רעיון נוסף הוא הוא אונטולוגי, המחשבות, אמונות, ופעולות מכל סוג שהוא הן נגרמות ע"י
משהו, יש להן סיבה. המוח הוא חלק מהטבע.
שני רעיונות המזוהי עם הגישה הקוהרנטית:
1. דרכי החשיבה שלנו ותפיסתנו מותנים באופן בלתי נמנע את מה שאנו רואים. העובדות הן תלויות ולא עמצאיות. לאובייקטים אין דרך להגדיר את עצמם, הם מוגדרים בתוך התיאוריות שלנו עליהם.
2. רעיון אונטולוגי טוען כי בני אנוש הם יחודיים במודעות אשר מאפשרת פעולות רצוניות מסוג מיוחד - פעולות אשר מונעות ע"י הגיון ותבונה ולא ע"י סיבה . המוח מבנה/ מייצר את הטבע.
כלומר, אם פעולותיו של אדם הן אכן רצוניות ומונעות ע"י הגיון, הן אינן סיבות או תוצאות, והוא בוחר את דרכו בחופשיות אזי פעולותיו נהיות חסינות בפני ההשפעה שיש לעברו והן אינן צפויות מראש: " נאמר לעיתים תכופות שעברו של האדם קובע את ההווה והעתיד. צריך להדגיש שההווה והעתיד - הדרך שבה אדם מתחייב לקיומו באותו הרגע- גם היא קובעת את העבר". הבחירות שהוא עושה קובעות את המשמעויות שהוא נותן לעברו.
סוליבאן לא האמין שהפרסוניפיקציות האשליתיות נמצאות כפרהדיספוזיציה כמו יונג אלא שכולם נלקחו מאינטראקציות עם אנשים אמיתיים. הפרסוניפיקציה האשליתית אינה מקבילה לאחרים האמיתיים באינטראקציה הנוכחית אלא טרנספורמציה של אחרים אמיתיים מאינטראקציות קודמות, הן הוקלטו ונחוות מחדש ביחסים מורכבים עם אחרים אמיתיים בהווה.
הוא מציע שקיים רצף במידה שבה החוויה של האדם עם אחרים מקבילה לדרך שבה הם קיימים באמת. ושעיוות parataxic הוא מאפיין של כל הקשרים האינטרפרסונליים. רוב החוויות משלבות בתוכן אחרים אשלייתים.
"יחסי הגומלין האלו הם הכלל ולא היוצא מן הכלל בתוכנו, ואם האדם הממוצע פתאום יתנער מאשליותיו לגבי חבריו הוא ימצא עצמו מוקף זרים". דיוקן המטופל המוצע כאן הוא של אדם ההולך לטיפול כמו לכל קשר רגיל, עם דפוסים שאינם ניתנים להסתגלות, אשר מאורגנים סביב פרסוניפיקציות של אחרים משמעותיים מהעבר. אלו עומדים בין המטופל לבין מציאות אינטרפרסונלית עכשוית.
מה שהסיטואציה האנליטית מספקת היא את האפשרות לברור מהו העבר ומה ההווה, ואת האשלייתי מהממשי. תהליך כזה דורש כישורים טכניים גבוהים מצדו של המטפל.
המושג Participant - Observation?" : צמח מתוך העבודה של סוליבאן עם סכיזופרנים. "האירועים אשר תורמים לידע הם אירועים שבהם הפסיכיאטר משתתף, ולא כאלו שהוא מסתכל עליהם ממגדל השן שלו."
פעמים רבות עיקרון זה היה מה שהפריד בין מטפל אינטרפרסונלי ממטפל מסורתי פרוידיאני.
סוליבאן מצייר את הטיפול כמקצוע קודר ומצפוני. אין כיף בתוך התהליך. המטפל כל הזמן חוקר ומפריד בין מציאות לאשליה מתוך המידע שהוא מוציא מהמטופל. המידע מוצא אך ורק מתוך האינטראקציה ולכן המטפל משפיע ומושפע . אך סוליבאן האמין שלבני האדם יש מידע חסר על האינטראקציות שלהם עם אחרים. "אדם יהיה בר מזל אם יצליח להבין את עצמו ואף אדם לא יכול להבין לחלוטין את זולתו."
כך שמידי פעם המטפל יאבד את המבט החוקר שלו ויכנס לאינטראקציה. מרכיב חשוב בעבודתו של סוליבאן מדגיש את יכולתו של המטפל להבחין במהירות מתי המידע הרלוונטי ירד מהפסים ולתקן את העברת הנגד שהשתתפותו של המטפל גרמה.
המטפל מונע ע"י מוטיבציה פשוטה - רצון ועניין להשיג אינפורמציה. שלא כמו המטופל הוא אינו נהיה מעורב עם אחרים אשליתיים. למטפל ישנה " aptitude to do nothing exterior to his awareness" . לכן מאפיינים רגילים של אינטראקציה אינם הולמים את הסיטואציה הטיפולית.
אלמנט השליטה
אחד האלמנטים המדהימים בתיאוריה הוא השליטה שסוליבאן האמין שצריכה להיות למטפל על השתתפותו באינט'.
הפגישה הטיפולית היא חקירה מפורטת אשר מעוררת, מכוונת ע"י המטפל ובתוכה הרמות השונות של החרדה מווסתות כל הזמן. הוא נותן דימוי של מנצח על תזמורת.
לעיתים, סוליבאן טען, הבעה של רוגז היא שימושית (בניגוד לכעס אמיתי), תמיד רצוי להראות ספונטני. ומלבד יוצאי דופן מעטים, המטפל תמיד נמצא בשליטה. הוא אף פעם לא יראה מופתע. הפתעה היא אחד הדברים ההרסניים ביותר לתקוות הטיפוליות. הפתעה או תדהמה יתאימו רק כאשר הם נכפים מיוצרים - כדי ליצור רגש.
הצד השני של העבודה הטיפולית הוא הצפייה. אך המטפל מסתכל גם על ההשתתפות שלו עצמו בתוך האינטראקציה. מה שמבדיל בינו לבין משתתפים אחרים הוא היא המודעות העצמית של המטפל.
האם ישנה יותר מאמת אחת? והאם ניתן להגיע אליה?
בפילוסופיה קיימות שתי גישות מרכזיות למושג האמת, correspondence ו - coherence.
Correspondence : האמת מורכבת ממידת ההתאמה בין האובייקט והתיאור של אותו אובייקט. כאן קיימת ההנחה שבתנאים רגילים המוח האנושי מסוגל להפיק מידע ע"י אמצעים של התבוננות והוכחות מחקריות. בידע המופק ניתן להשתמש כדי לבחון השערות.
את התיאוריה הזו ניתן לראות באופן עקיף כמוכחת ע"י ממצאיו של גלילאו. קשה להתוכח על כך שתצפיותיו והידע שהן הפיקו, על הירח, הכוכבים והשמש, תרמו לכך שהידע הקים בתחום באותה התקופה נהיה הרבה יותר מדוייק וקרוב למה שבאמת קורה בטבע.
התפיסה הזו על האמת רווחה בין תיאורטיקנים רבים וגדולים:
Harvey, Newton, Darwin, Einstein, and Freud. ובקרב מדענים באופן כללי.
האסכולה שממנה צמחה התיאוריה הזו נקראת : Realism.
המתנגדים לאסכולה זו יקראו לה - נאיבית, והתומכים באסכולה יקראו לה - ביקורתית.
התיאוריה של Coherence מאמצת את ההשקפה המובעת בשאלה: מאלו אוביקטים העולם מורכב? הרי הם בעלי משמעות רק כאשר הם נתמכים ע"י תיאוריה. האמת היא סוג (של אידאליזציה) של רציונליות - סוג של עקביות אידאלית בין אמונות של אדם לאדם ולסביבה ולהתרחשויות שבו הוא נמצא. כאשר התרחשויות אלו הן בעצמן מיוצגות במערכת האמונות שלנו והן אינן עצמאיות.
לכן, יכול להיות יותר מתיאור אחד אמיתי של העולם.
תיאורית העקביות זונחת את הנסיון להגיע לאמת דרך האובייקטים "כפי שהם באמת". ועוברת למחשבה על האופן שבו אובייקטים מובנים ומושקעים ע"י האמונות והתיאוריות. אמונות אלו הן ששולטות בתצפית ובדרך שבה הם נחווים ע"י הצופה.
The mind must, Subject the object which it seeks to know to the conditions under "
"which it is able to know them.
הצורה הראשונית של הרעיון הזה הוצעה ע"י קאנט למרות היותו ריאליסט, ואחריו
Bradley, Merleau, Khun -Ponty ועוד...
האסכולה לה שיכת התיאוריה הזו נקראת: אידאליזם.
האם אנו מסוגלים לתפוס את האמת כפי שהיא?
רעיון אפיסטמולוגי שמלווה את הגישת ה - correspondence הוא שהאובייקטים מסוגלים לגרום לחושים שלנו ליצור תמונה פחות או יותר נכונה שלהם כפי שהם באמת.
תצפיות כאלו יכולות להיות עצמאיות מהתיאוריות של הצופים.
האם אנו יכולים להגיע לאמת?
רעיון נוסף הוא הוא אונטולוגי, המחשבות, אמונות, ופעולות מכל סוג שהוא הן נגרמות ע"י
משהו, יש להן סיבה. המוח הוא חלק מהטבע.
שני רעיונות המזוהי עם הגישה הקוהרנטית:
1. דרכי החשיבה שלנו ותפיסתנו מותנים באופן בלתי נמנע את מה שאנו רואים. העובדות הן תלויות ולא עמצאיות. לאובייקטים אין דרך להגדיר את עצמם, הם מוגדרים בתוך התיאוריות שלנו עליהם.
2. רעיון אונטולוגי טוען כי בני אנוש הם יחודיים במודעות אשר מאפשרת פעולות רצוניות מסוג מיוחד - פעולות אשר מונעות ע"י הגיון ותבונה ולא ע"י סיבה . המוח מבנה/ מייצר את הטבע.
כלומר, אם פעולותיו של אדם הן אכן רצוניות ומונעות ע"י הגיון, הן אינן סיבות או תוצאות, והוא בוחר את דרכו בחופשיות אזי פעולותיו נהיות חסינות בפני ההשפעה שיש לעברו והן אינן צפויות מראש: " נאמר לעיתים תכופות שעברו של האדם קובע את ההווה והעתיד. צריך להדגיש שההווה והעתיד - הדרך שבה אדם מתחייב לקיומו באותו הרגע- גם היא קובעת את העבר". הבחירות שהוא עושה קובעות את המשמעויות שהוא נותן לעברו.
סוליבאן לא האמין שהפרסוניפיקציות האשליתיות נמצאות כפרהדיספוזיציה כמו יונג אלא שכולם נלקחו מאינטראקציות עם אנשים אמיתיים. הפרסוניפיקציה האשליתית אינה מקבילה לאחרים האמיתיים באינטראקציה הנוכחית אלא טרנספורמציה של אחרים אמיתיים מאינטראקציות קודמות, הן הוקלטו ונחוות מחדש ביחסים מורכבים עם אחרים אמיתיים בהווה.
הוא מציע שקיים רצף במידה שבה החוויה של האדם עם אחרים מקבילה לדרך שבה הם קיימים באמת. ושעיוות parataxic הוא מאפיין של כל הקשרים האינטרפרסונליים. רוב החוויות משלבות בתוכן אחרים אשלייתים.
"יחסי הגומלין האלו הם הכלל ולא היוצא מן הכלל בתוכנו, ואם האדם הממוצע פתאום יתנער מאשליותיו לגבי חבריו הוא ימצא עצמו מוקף זרים". דיוקן המטופל המוצע כאן הוא של אדם ההולך לטיפול כמו לכל קשר רגיל, עם דפוסים שאינם ניתנים להסתגלות, אשר מאורגנים סביב פרסוניפיקציות של אחרים משמעותיים מהעבר. אלו עומדים בין המטופל לבין מציאות אינטרפרסונלית עכשוית.
מה שהסיטואציה האנליטית מספקת היא את האפשרות לברור מהו העבר ומה ההווה, ואת האשלייתי מהממשי. תהליך כזה דורש כישורים טכניים גבוהים מצדו של המטפל.
המושג Participant - Observation?" : צמח מתוך העבודה של סוליבאן עם סכיזופרנים. "האירועים אשר תורמים לידע הם אירועים שבהם הפסיכיאטר משתתף, ולא כאלו שהוא מסתכל עליהם ממגדל השן שלו."
פעמים רבות עיקרון זה היה מה שהפריד בין מטפל אינטרפרסונלי ממטפל מסורתי פרוידיאני.
סוליבאן מצייר את הטיפול כמקצוע קודר ומצפוני. אין כיף בתוך התהליך. המטפל כל הזמן חוקר ומפריד בין מציאות לאשליה מתוך המידע שהוא מוציא מהמטופל. המידע מוצא אך ורק מתוך האינטראקציה ולכן המטפל משפיע ומושפע . אך סוליבאן האמין שלבני האדם יש מידע חסר על האינטראקציות שלהם עם אחרים. "אדם יהיה בר מזל אם יצליח להבין את עצמו ואף אדם לא יכול להבין לחלוטין את זולתו."
כך שמידי פעם המטפל יאבד את המבט החוקר שלו ויכנס לאינטראקציה. מרכיב חשוב בעבודתו של סוליבאן מדגיש את יכולתו של המטפל להבחין במהירות מתי המידע הרלוונטי ירד מהפסים ולתקן את העברת הנגד שהשתתפותו של המטפל גרמה.
המטפל מונע ע"י מוטיבציה פשוטה - רצון ועניין להשיג אינפורמציה. שלא כמו המטופל הוא אינו נהיה מעורב עם אחרים אשליתיים. למטפל ישנה " aptitude to do nothing exterior to his awareness" . לכן מאפיינים רגילים של אינטראקציה אינם הולמים את הסיטואציה הטיפולית.
אלמנט השליטה
אחד האלמנטים המדהימים בתיאוריה הוא השליטה שסוליבאן האמין שצריכה להיות למטפל על השתתפותו באינט'.
הפגישה הטיפולית היא חקירה מפורטת אשר מעוררת, מכוונת ע"י המטפל ובתוכה הרמות השונות של החרדה מווסתות כל הזמן. הוא נותן דימוי של מנצח על תזמורת.
לעיתים, סוליבאן טען, הבעה של רוגז היא שימושית (בניגוד לכעס אמיתי), תמיד רצוי להראות ספונטני. ומלבד יוצאי דופן מעטים, המטפל תמיד נמצא בשליטה. הוא אף פעם לא יראה מופתע. הפתעה היא אחד הדברים ההרסניים ביותר לתקוות הטיפוליות. הפתעה או תדהמה יתאימו רק כאשר הם נכפים מיוצרים - כדי ליצור רגש.
הצד השני של העבודה הטיפולית הוא הצפייה. אך המטפל מסתכל גם על ההשתתפות שלו עצמו בתוך האינטראקציה. מה שמבדיל בינו לבין משתתפים אחרים הוא היא המודעות העצמית של המטפל.
המאמר נכתב באדיבות אתר פסיכולוגים המדגיש את חשיבותו של מטפל בתהליך הטיפול הפסיכולוגי
