באדיבות מרפאת "כל-חי", בנימין 37, רחובות 08-9358535, www.kolhai.co.il
חרדון מזוקן - BEARDED DRAGON
ד"ר אורן אולמן
מרפאה וטרינרית "כל חי" רחובות
מקור החרדון המזוקן הוא במרכז אוסטרליה. החרדונים המזוקנים שייכים לסוג Pogona. ישנם מספר מינים בסוג כשהנפוץ ביניהם כחיית מחמד הוא Pogona vitticeps - Inland/Central Bearded Dragon. סביבת החיים הטבעית של החרדון המזוקן הינה על עצים וסלעים באזורים מדבריים, ויערות יבשים.
שעות הבוקר ואחר הצהריים משמשים לליקוט מזון בסביבת החיים הטבעית ואילו בשעות היום החמות החרדון המזוקן מסתתר במחילות תת קרקעיות. החרדונים מותאמים ללילות הקרים שבסביבה המדברית.
התנהגות
החרדונים מסתגלים בקלות לחיי שבי והם חיות מחמד נפוצות. הם חיות רגועות במרבית המקרים ולא נושכים, שורטים או מצליפים בזנבם ולכן יכולים להתאים לבית עם ילדים. במרבית המקרים הם לא מראים סימנים של לחץ עקב החזקתם בידיים והם מוכנים לאכול על ברכי המגדל. סך הכל הם מהווים חיות מחמד טובות ונוחות, אפילו לילדים. יש להדריך את הילדים שלאחר כל מגע עם החרדון יש לשטוף היטב ידיים במים ובסבון כדי להוריד את הסיכוי להעברת חיידק הסלמונלה.
נתונים פיסיולוגיים
אורך חרדון בוגר - 45-55 ס"מ מקצה האף עד לקצה הזנב. בגרות מינית חלה בגיל שנה-שנתיים כשאורך החרדון 30-40 ס"מ.
משקל הבוגר 280-500 גרם.
בכל הטלת ביצים ייתכנו 15-25 ביצים כאשר ייתכנו מספר הטלות בעונה אחת.
אורך חיים 10-15 שנים. ידועים חרדונים מזוקנים בודדים שהגיעו לגיל 20 שנה.
מבנה הראש בצורת משולש רחב בסיס, הגוף בעל מבנה שטוח ולאורכו ישנם קוצים הבולטים לצדדים. מתחת ללסת ישנו מעין כיס מכוסה בשורת קוצים שיכול להתנפח באופן רצוני - בדרך כלל כאשר החרדון מאויים.
צבעי החרדון בגווני חום-צהוב-לבן בעלי יכולת חלקית לשנות את צבעם כתלות בטמפרטורה סביבתית ומצב רוח: בטמפרטורה קרירה יותר הצבע כהה יותר.
הכלוב
הטוב ביותר הוא להחזיק בכלוב אחד רק זכר בוגר אחד כאשר אפשרי להחזיק מספר נקבות יחד. בכלוב גדול מספיק אפשר להחזיק מספר זכרים בו זמנית: מצב כזה יכול לעורר את הפעילות המינית של הזכרים.
אפשר להחזיק פרטים מאותו גודל באותו כלוב אך עדיף להימנע מלהחזיק פרטים צעירים וקטנים יחד עם בוגרים.
כאשר מחזיקים מספר פרטים באותו הכלוב יש לנטר את מצבם ולוודא שהם מתפתחים כראוי תוך שימת לב למצבם הגופני, מצבם הכללי ומשקלם: מצבי סטרס עלולים לגרום לאובדן משקל. בעיות של דומיננטיות בהחלט עלולות להיות בכלוב עם מספר פרטים.
צעירים רעבים עלולים לפגוע אחד בשני ולכן יש לוודא שהם מקבלים מספיק מזון.
הכלוב ל 1-2 פרטים צריך להיות לפחות 60X120 ס"מ בשטחו, קל לניקוי ובעל דפנות חלקים כדי למנוע נזקים לחוטם החרדון. אקווריומים קטנים יותר מתאימים רק ככלוב זמני או לפרטים צעירים בלבד.
המצע
בגלל הסכנה של חסימת מעיים עקב בליעה של חומר מצע לא נכון יש להקפיד על מצע מתאים: לפרטים צעירים מומלץ נייר סופג, דשא מלאכותי או שטיחון אמבטיה. לפרטים בוגרים אפשר להניח כמצע בנוסף לנייר דשא או שטיחון גם חול, אדמה וכופתיות אספסת (מזון לארנבונים שאם נבלע בטעות - מתעכל). יש להימנע מחול חתולים, נסורת קלחי תירס מרוסקים או כל דבר שמכיל חתיכות גדולות שלא מתעכלות.
יש להימנע מלשים את המזון במגע ישיר עם המצע כדי שהמצע לא ייבלע בטעות: יש להשתמש בכלי מתאים להניח בו את המזון.
יש לשמור שהמצע יישאר יבש.
במקומות המסתור מומלץ להגביר את הלחות- אפשר להטביל כלי חרס או מסתורים עשויים מעץ במים בתדירות קבועה כדי לשמור על לחות מוגברת בתוכם.
יש להניח בכלוב סלעים ו/או ענפים בקצה החם כדי לאפשר לחרדון "להתחרדן" בחום.
מים
קערת מים מספקת מקור למי שתייה למרות שחלק גדול מהחרדונים מקבלים את כל צרכי השתייה שלהם מהמזון. ישנם חרדונים הטובלים מידי פעם בקערת המים ועושים בה את צרכיהם - יש להקפיד על החלפה וניקוי בתדירות מספקת.
הדרכים להשיג איזון בין סביבת חיים יבשה לבין הצורך של החרדון במים לשתיה ומניעת התייבשותו יכול להיות מושג במספר צורות: קערת מים רדודה 2-3 פעמים בשבוע לרחיצה, הגברת הלחות באזור המחבוא, הרטבת עלים ירוקים במים לפני ההאכלה.
אור וטמפרטורה
כיוון שהחרדון המזוקן חייב קרינת UVB להתפתחות תקינה, יש לוודא שהוא מקבל קרינת אור שמש ישירה ללא מסננים (ללא זכוכית או פרספקס)- לפחות חצי שעה שלוש פעמים בשבוע. אם אין אפשרות לחשיפה ישירה - ניתן להשתמש במנורת UVB מיוחדת לזוחלים, אותה יש להחליף אחת לחצי שנה (אפילו אם התאורה נראית תקינה!!).
מומלץ ליצור בכלוב מפל טמפרטורה כך שבקצה אחד של הכלוב הטמפרטורה תהיה כ- 27 מעלות צלזיוס ו 35 מעלות בקצה השני - אזור הרביצה היומי. אפשר ליצור זאת ע"י התקנת נורת חימום קרמית (גוף חימום המותאם לבית מנורה רגיל) בקצה החם.
בלילה הטמפרטורה יכולה לרדת ל- 21 מעלות צלזיוס.
אין לאפשר מגע ישיר בין גוף החימום בכלוב לבין החרדון כדי למנוע כוויות. משום כך כבלי חימום וסלעי חימום אינם מומלצים.
תזונה
החרדון המזוקן הצעיר הינו אוכל כל, הבוגר צמחוני בעיקרו עם חרקים מידי פעם כחלק מהתפריט (80% מקור צמחי, 20% מקור מן החי).
צעירים מאוד יש להזין בחרקים קטנים כגון צרצרים, תולעים, עשים וזבובאים. יש להכניס את החרקים לשקית עם אבקת סידן לפני הכנסתם לכלוב כדי לספק מספיק סידן לחרדון. יש לספק מידי יום ירקות שונים ועלים ירוקים. תוספת של ויטמינים אחת למספר ימים יכולה להועיל.
חרדונים בוגרים אוכלים כמות גדולה יותר של מזון מהצומח: יש להזינם במגוון מקורות מן הצומח: ירקות עליים ירוקים (כגון עלי סלק, כוסברה, פטרוזיליה, כרוב), ירקות אחרים (גזר,פלפל), ניצני פרחים (כגון נוריות והיביסקוס), צמחי חרדל, נבטים, פירות (כגון תפוח, בננה, אגס).
ישנן כופתיות מיוחדות ללטאות שמומלץ לשלבן בדיאטה.
יש להימנע ממתן מזון של כלבים וחתולים בתדירות גבוהה.
חרקים כגון עשים צרצרים ותולעים יש לתת פעם בכמה ימים תוך איבוקם לפני המתן באבקת מינרלים.
עכברונים קטנים אפשר לתת מידי פעם בכמויות קטנות לנקבות מתרבות.
תוספת ויטמינים יש לתת רק פעם בשבוע-שבועיים כדי למנוע עודף.
התרבות
בצעירים קשה לקבוע את המין. עם גדילת החרדון הזכרים נראים גדולים יותר עם ראש גדול יותר מהנקבות, זנב רחב יותר עם נפיחויות בבסיס הזנב (איברי המין הזכריים). בירכיים יש שורה של נקודות הבולטות יותר בזכרים. בתקופת הייחום לזכרים יש זקן גדול יותר שמתכהה (אם כי גם בנקבות בסטרס ייתכן זקן כהה וגם לנקבות יש את שורת הנקודות בירכיים).
בעזרת מכשור מיוחד שבודקים בעזרתו את כיס איברי המין בבסיס הזנב ניתן לקבוע את מין החרדון - יש לבצע רק ע"י בעל ניסיון.
ההתרבות מתחילה בד"כ לאחר חודשיים- שלושה של התקררות וקיצור שעות ההארה: טמפרטורה סביבתית של 24-27 מעלות ואורך הארה של כ-10 שעות ביממה. בטן הנקבה ההרה גדלה תוך אובדן מסת השריר שלה. ניתן למשש את הביצים בבטן בעדינות.
יש לספק לנקבה מצע של אדמה לחה בכלי עמוק שבתוכו היא תטיל את הביצים. נקבה יכולה להטיל מס. פעמים בעונת התרבות.
בעיות רפואיות נפוצות
סימני מחלה כלליים בחרדונים כוללים דיכאון, חולשה, עיניים שקועות, רזון, ירידה בתאבון. ירידה בתאבון יכולה לקרות לעתים עקב שינויי עונות או שינויים התנהגותיים.
מחלות נפוצות בחרדונים מזוקנים כוללות:
- טפילים פנימיים.
- חסימת מעיים.
- חסר סידן וויטמין D (רככת).
- כליאת ביצים בנקבות הרות.
- דלקות עיניים.
- כוויות ודלקות עור.
- פגיעות טראומטיות כגון נשיכות, פציעות ושברים.
- דלק ונמק בקצה האף.
- דלקות בחלל הפה ובמערכת הנשימה.
- טפילים חיצוניים.
יש לזכור כי לחרדונים, כמו לכל הזוחלים, יש פוטנציאל לשאת את חיידק הסלמונלה שעלול לעבור לאנשים ולכן יש לשמור על היגיינה אישית ולשטוף ידיים היטב לאחר ההתעסקות בחרדון.
בכל מקרה של שאלה או הערה ניתן ליצור קשר עם צוות מרפאת "כל-חי" רחובות:
טלפון: 08-9358535
מייל: info@kolhai.co.il
אתר אינטרנט: www.kolhai.co.il
חרדון מזוקן - BEARDED DRAGON
ד"ר אורן אולמן
מרפאה וטרינרית "כל חי" רחובות
מקור החרדון המזוקן הוא במרכז אוסטרליה. החרדונים המזוקנים שייכים לסוג Pogona. ישנם מספר מינים בסוג כשהנפוץ ביניהם כחיית מחמד הוא Pogona vitticeps - Inland/Central Bearded Dragon. סביבת החיים הטבעית של החרדון המזוקן הינה על עצים וסלעים באזורים מדבריים, ויערות יבשים.
שעות הבוקר ואחר הצהריים משמשים לליקוט מזון בסביבת החיים הטבעית ואילו בשעות היום החמות החרדון המזוקן מסתתר במחילות תת קרקעיות. החרדונים מותאמים ללילות הקרים שבסביבה המדברית.
התנהגות
החרדונים מסתגלים בקלות לחיי שבי והם חיות מחמד נפוצות. הם חיות רגועות במרבית המקרים ולא נושכים, שורטים או מצליפים בזנבם ולכן יכולים להתאים לבית עם ילדים. במרבית המקרים הם לא מראים סימנים של לחץ עקב החזקתם בידיים והם מוכנים לאכול על ברכי המגדל. סך הכל הם מהווים חיות מחמד טובות ונוחות, אפילו לילדים. יש להדריך את הילדים שלאחר כל מגע עם החרדון יש לשטוף היטב ידיים במים ובסבון כדי להוריד את הסיכוי להעברת חיידק הסלמונלה.
נתונים פיסיולוגיים
אורך חרדון בוגר - 45-55 ס"מ מקצה האף עד לקצה הזנב. בגרות מינית חלה בגיל שנה-שנתיים כשאורך החרדון 30-40 ס"מ.
משקל הבוגר 280-500 גרם.
בכל הטלת ביצים ייתכנו 15-25 ביצים כאשר ייתכנו מספר הטלות בעונה אחת.
אורך חיים 10-15 שנים. ידועים חרדונים מזוקנים בודדים שהגיעו לגיל 20 שנה.
מבנה הראש בצורת משולש רחב בסיס, הגוף בעל מבנה שטוח ולאורכו ישנם קוצים הבולטים לצדדים. מתחת ללסת ישנו מעין כיס מכוסה בשורת קוצים שיכול להתנפח באופן רצוני - בדרך כלל כאשר החרדון מאויים.
צבעי החרדון בגווני חום-צהוב-לבן בעלי יכולת חלקית לשנות את צבעם כתלות בטמפרטורה סביבתית ומצב רוח: בטמפרטורה קרירה יותר הצבע כהה יותר.
הכלוב
הטוב ביותר הוא להחזיק בכלוב אחד רק זכר בוגר אחד כאשר אפשרי להחזיק מספר נקבות יחד. בכלוב גדול מספיק אפשר להחזיק מספר זכרים בו זמנית: מצב כזה יכול לעורר את הפעילות המינית של הזכרים.
אפשר להחזיק פרטים מאותו גודל באותו כלוב אך עדיף להימנע מלהחזיק פרטים צעירים וקטנים יחד עם בוגרים.
כאשר מחזיקים מספר פרטים באותו הכלוב יש לנטר את מצבם ולוודא שהם מתפתחים כראוי תוך שימת לב למצבם הגופני, מצבם הכללי ומשקלם: מצבי סטרס עלולים לגרום לאובדן משקל. בעיות של דומיננטיות בהחלט עלולות להיות בכלוב עם מספר פרטים.
צעירים רעבים עלולים לפגוע אחד בשני ולכן יש לוודא שהם מקבלים מספיק מזון.
הכלוב ל 1-2 פרטים צריך להיות לפחות 60X120 ס"מ בשטחו, קל לניקוי ובעל דפנות חלקים כדי למנוע נזקים לחוטם החרדון. אקווריומים קטנים יותר מתאימים רק ככלוב זמני או לפרטים צעירים בלבד.
המצע
בגלל הסכנה של חסימת מעיים עקב בליעה של חומר מצע לא נכון יש להקפיד על מצע מתאים: לפרטים צעירים מומלץ נייר סופג, דשא מלאכותי או שטיחון אמבטיה. לפרטים בוגרים אפשר להניח כמצע בנוסף לנייר דשא או שטיחון גם חול, אדמה וכופתיות אספסת (מזון לארנבונים שאם נבלע בטעות - מתעכל). יש להימנע מחול חתולים, נסורת קלחי תירס מרוסקים או כל דבר שמכיל חתיכות גדולות שלא מתעכלות.
יש להימנע מלשים את המזון במגע ישיר עם המצע כדי שהמצע לא ייבלע בטעות: יש להשתמש בכלי מתאים להניח בו את המזון.
יש לשמור שהמצע יישאר יבש.
במקומות המסתור מומלץ להגביר את הלחות- אפשר להטביל כלי חרס או מסתורים עשויים מעץ במים בתדירות קבועה כדי לשמור על לחות מוגברת בתוכם.
יש להניח בכלוב סלעים ו/או ענפים בקצה החם כדי לאפשר לחרדון "להתחרדן" בחום.
מים
קערת מים מספקת מקור למי שתייה למרות שחלק גדול מהחרדונים מקבלים את כל צרכי השתייה שלהם מהמזון. ישנם חרדונים הטובלים מידי פעם בקערת המים ועושים בה את צרכיהם - יש להקפיד על החלפה וניקוי בתדירות מספקת.
הדרכים להשיג איזון בין סביבת חיים יבשה לבין הצורך של החרדון במים לשתיה ומניעת התייבשותו יכול להיות מושג במספר צורות: קערת מים רדודה 2-3 פעמים בשבוע לרחיצה, הגברת הלחות באזור המחבוא, הרטבת עלים ירוקים במים לפני ההאכלה.
אור וטמפרטורה
כיוון שהחרדון המזוקן חייב קרינת UVB להתפתחות תקינה, יש לוודא שהוא מקבל קרינת אור שמש ישירה ללא מסננים (ללא זכוכית או פרספקס)- לפחות חצי שעה שלוש פעמים בשבוע. אם אין אפשרות לחשיפה ישירה - ניתן להשתמש במנורת UVB מיוחדת לזוחלים, אותה יש להחליף אחת לחצי שנה (אפילו אם התאורה נראית תקינה!!).
מומלץ ליצור בכלוב מפל טמפרטורה כך שבקצה אחד של הכלוב הטמפרטורה תהיה כ- 27 מעלות צלזיוס ו 35 מעלות בקצה השני - אזור הרביצה היומי. אפשר ליצור זאת ע"י התקנת נורת חימום קרמית (גוף חימום המותאם לבית מנורה רגיל) בקצה החם.
בלילה הטמפרטורה יכולה לרדת ל- 21 מעלות צלזיוס.
אין לאפשר מגע ישיר בין גוף החימום בכלוב לבין החרדון כדי למנוע כוויות. משום כך כבלי חימום וסלעי חימום אינם מומלצים.
תזונה
החרדון המזוקן הצעיר הינו אוכל כל, הבוגר צמחוני בעיקרו עם חרקים מידי פעם כחלק מהתפריט (80% מקור צמחי, 20% מקור מן החי).
צעירים מאוד יש להזין בחרקים קטנים כגון צרצרים, תולעים, עשים וזבובאים. יש להכניס את החרקים לשקית עם אבקת סידן לפני הכנסתם לכלוב כדי לספק מספיק סידן לחרדון. יש לספק מידי יום ירקות שונים ועלים ירוקים. תוספת של ויטמינים אחת למספר ימים יכולה להועיל.
חרדונים בוגרים אוכלים כמות גדולה יותר של מזון מהצומח: יש להזינם במגוון מקורות מן הצומח: ירקות עליים ירוקים (כגון עלי סלק, כוסברה, פטרוזיליה, כרוב), ירקות אחרים (גזר,פלפל), ניצני פרחים (כגון נוריות והיביסקוס), צמחי חרדל, נבטים, פירות (כגון תפוח, בננה, אגס).
ישנן כופתיות מיוחדות ללטאות שמומלץ לשלבן בדיאטה.
יש להימנע ממתן מזון של כלבים וחתולים בתדירות גבוהה.
חרקים כגון עשים צרצרים ותולעים יש לתת פעם בכמה ימים תוך איבוקם לפני המתן באבקת מינרלים.
עכברונים קטנים אפשר לתת מידי פעם בכמויות קטנות לנקבות מתרבות.
תוספת ויטמינים יש לתת רק פעם בשבוע-שבועיים כדי למנוע עודף.
התרבות
בצעירים קשה לקבוע את המין. עם גדילת החרדון הזכרים נראים גדולים יותר עם ראש גדול יותר מהנקבות, זנב רחב יותר עם נפיחויות בבסיס הזנב (איברי המין הזכריים). בירכיים יש שורה של נקודות הבולטות יותר בזכרים. בתקופת הייחום לזכרים יש זקן גדול יותר שמתכהה (אם כי גם בנקבות בסטרס ייתכן זקן כהה וגם לנקבות יש את שורת הנקודות בירכיים).
בעזרת מכשור מיוחד שבודקים בעזרתו את כיס איברי המין בבסיס הזנב ניתן לקבוע את מין החרדון - יש לבצע רק ע"י בעל ניסיון.
ההתרבות מתחילה בד"כ לאחר חודשיים- שלושה של התקררות וקיצור שעות ההארה: טמפרטורה סביבתית של 24-27 מעלות ואורך הארה של כ-10 שעות ביממה. בטן הנקבה ההרה גדלה תוך אובדן מסת השריר שלה. ניתן למשש את הביצים בבטן בעדינות.
יש לספק לנקבה מצע של אדמה לחה בכלי עמוק שבתוכו היא תטיל את הביצים. נקבה יכולה להטיל מס. פעמים בעונת התרבות.
בעיות רפואיות נפוצות
סימני מחלה כלליים בחרדונים כוללים דיכאון, חולשה, עיניים שקועות, רזון, ירידה בתאבון. ירידה בתאבון יכולה לקרות לעתים עקב שינויי עונות או שינויים התנהגותיים.
מחלות נפוצות בחרדונים מזוקנים כוללות:
- טפילים פנימיים.
- חסימת מעיים.
- חסר סידן וויטמין D (רככת).
- כליאת ביצים בנקבות הרות.
- דלקות עיניים.
- כוויות ודלקות עור.
- פגיעות טראומטיות כגון נשיכות, פציעות ושברים.
- דלק ונמק בקצה האף.
- דלקות בחלל הפה ובמערכת הנשימה.
- טפילים חיצוניים.
יש לזכור כי לחרדונים, כמו לכל הזוחלים, יש פוטנציאל לשאת את חיידק הסלמונלה שעלול לעבור לאנשים ולכן יש לשמור על היגיינה אישית ולשטוף ידיים היטב לאחר ההתעסקות בחרדון.
בכל מקרה של שאלה או הערה ניתן ליצור קשר עם צוות מרפאת "כל-חי" רחובות:
טלפון: 08-9358535
מייל: info@kolhai.co.il
אתר אינטרנט: www.kolhai.co.il
ד"ר אורן אולמן(B.Sc, DVM)הינו בוגר מחזור י'(1997) של בית הספר לרפואה וטרינרית על שם קורט בפקולטה לחקלאות. מיום סיום לימודיו משקיע את עיקר מירצו כרופא וטרינר קליני. במהלך השנים השתתף בעשרות קורסי המשך, ימי עיון והשתלמויות בתחומים נרחבים הכוללים רפואה קלינית של חיות בית קטנות (כלבים וחתולים), רפואת חיות אקזוטיות, כירוגיה ואורטופדיה.
