פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם 

בס"ד כ"ט כסלו התשס"ו
פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם
להצלחת נכדי אורי כוכבי הי"ו
מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם
מבוא:
ספר בראשית משופע בחלומות נבואיים אשר חזו את העתיד לבוא, כגון: מחזה ברית בין הבתרים, חלום אבימלך, חלומותיו של יעקב בצאתו מבאר שבע ובצאתו מבית לבן, חלום לבן, שני חלומותיו של יוסף, חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים בכלא, ושני חלומותיו של פרעה המפורטים בפרשת מקץ. בפתיחת פרשת מקץ התורה מתארת את שני חלומותיו של פרעה ואת פתרונן ע"י יוסף הצדיק, וכן התורה מלמדת כי דרך פתרון החלומות לפרעה הגיע הקץ לסבלו של יוסף אשר נמשך י"ג שנים מעת מכירתו ע"י אחיו. בהמשך פרשת מקץ התורה מתארת גם את הארועים שעברו על יעקב ובניו במשך ט' שנים (החל משנת קכ"א וכלה בשנת ק"ל לחיי יעקב) עד רדתם למצרים, ואף את ההתרחשיות במצרים ובעולם אשר כולם הושפעו מפתרון חלומותיו של פרעה ע"י יוסף. כלומר, דרך חלומותיו של פרעה ההשגחה העליונה גרמה גם לקץ סבלו של יוסף, ואף לשינוי ההסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו. וכן מצאנו שברוב השנים (כ-90%) פרשת מקץ נקראת בחנוכה, ומפטירים בה את הפטרת: "רני ושמחי" (זכריה, ב', י"ד) גם אם ראש חודש טבת חל בשבת מקץ, משום שהפטרת "רני ושמחי" מתארת את חזיון זכריה הנביא על מנורת הזהב בבית המקדש, וגם את הבטחת ה' לנצחון הרוח על הכח. כלומר, הפטרת "רני ושמחי" מקשרת בין תוצאת החלומות המתוארים בפרשת מקץ אשר מתוכם יוסף הצדיק יצא המנצח הגדול למרות כוחו הדל, לבין מנורת המקדש המרמזת לנצחון האור על החושך, דהיינו, כשם שנס חנוכה הוא נצחון הרוח והאור של החשמונאים על חשכת יון. נמצאנו למדים כי בעת ההסתר פנים ההשגחה העליונה מעבירה את מסריה בכל התחומים הן לפרט והן לכלל דרך החלומות, וכן מובא בגמ': "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', אמר רבא: אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם 'בחלום אדבר בו" (חגיגה, ה:). וכן נאמר: "משמתו נביאים האחרונים: חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול" (סנהדרין, יא.), ופירש הזוה"ק: "בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דבני נשא והוו ידעין ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה, כיון דפסקא נבואה מנייהו הוו משתמשי בבת קול, השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול, ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא, וחלמא דרגא תתאה הוא לבר דהא תנינן חלמא אחד מששים לנבואה" (זוהר, בראשית, רלח.). לפיכך התורה מתארת בהרחבה את השפעת החלומות על עתידם של הפרט והכלל בדורות הקדומים, ואף הגמרא עוסקת בהרחבה בענין החלומות ופתרונם, ובדרכים שניתן להפיק תועלת מן החלומות גם בגלות זו "שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול" (רבינו בחיי, דברים, ל"א, י"ח). לפיכך החלומות הנבואיים המתוארים בתורה נועדו ללמד את כלל דורות העתיד: כי היהדות רואה בחלומות קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לכל אדם כראוי לו. כלומר, בעת השינה כשהאדם משוחרר מכבלי הגשמיות הוא יכול לקבל את הרוחניות הטהורה אשר היא מחכימה אותו ומתווה לו את עתידו, כפי שמבואר להלן בהרחבה:
א. מקץ שנתים ימים - חיזוק אמונתו של יוסף בקב"ה ע"מ לעשותו ראוי לגאולה האלהית.
ב. התגשמות החלום הנבואי - השתדלות יוסף לצאת מן הכלא נחשבה לו כחוסר בטחון בה'.
ג. פתרון החלומות - קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם.
ד. פתרונות יוסף - יוסף ידע לפתור חלומות בעזרת נתוני החלום ובאמצעות הסברה הנכונה.
ה. פתרונות חרטומי מצרים - פתרון חלומות הוא ענין לחכמה אלהית משום שהחלום הוא מסר אלהי.
ו. פתרונות לחלומות - הגמרא מלמדת את הדרכים להפקת תועלת מן החלום ומפתרונותיו.
ז. הפטרת פרשת מקץ - קישור בין חלומות פרעה לבין חזיון מנורת המקדש ולבין נס חנוכה.
מקץ שנתים ימים:
ההשגחה העליונה הועידה את חלום פרעה ליום שחרורו של יוסף אשר נקבע מן השמים מראש, לפיכך פרשת מקץ פותחת בתאריך ובתאור חלומותיו של פרעה מלך מצרים משום שהם סימלו את קץ ייסוריו של יוסף בבית הסוהר, שנאמר: "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" (בראשית, מ"א, א'). כלומר, מילת "מקץ" נועדה לתאר את סיום סבלו של יוסף, כמובא במדרש (מד"ר, בראשית, פט, א): "קץ שם לחשך' (איוב, כ"ח, ג'), זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום". ציון התאריך "שנתים ימים" מלמד כי השנתיים האחרונות למאסרו של יוסף היו תוספת לעונש עשר השנים שנגזרו עליו לשהות בבור בית הסוהר המצרי, כמובא במדרש (מד"ר, שמות, ז): "ודבר שפתים אך למחסור', אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים: 'כי אם זכרתני אתך... והזכרתני אל פרעה' (בראשית, מ', י"ד) ניתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר: 'ויהי מקץ שנתים ימים" (בראשית, מ', י"ד). כלומר, ההשגחה העליונה קבעה ליוסף תקופת מאסר בת עשר שנים בגין דקות חטא הדבה הרעה שיוסף הביא לאביו על אחיו, אך לנוכח הפגם הדק באמונתו של יוסף אשר בא לידי ביטוי בבקשתו משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (בראשית, מ', י"ד), הוסיפה לו ההשגחה העליונה עונש נוסף של שתי שנות מאסר בחשכת בור הכלא המצרי. וכן מובא במדרש (תנחומא, וישב, ט): "ולמה הוסיפו לו שם שתי שנים?, אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים ואמרת לו שתי זכירות: 'כי אם זכרתני' 'והזכרתני', תשתכח שתי שנים בבית הסהר, לכך כתיב: 'ויהי מקץ שנתים ימים', שתי שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר". לפיכך הרגשת ההסתר פנים גרמה לחשכת יתר בעיני יוסף, שנאמר: "מקץ שנתים ימים" ולא נאמר מקץ י"ב שנים, שהן כל השנים שבהם יוסף שהה בבית הסוהר, משום שבאותם שנתיים ימים לא נותר ליוסף ברירה אלא לבטוח בשר המשקים, על כן יוסף הצדיק היה שרוי במצב של חושך ואפילה שהיא כהרגשת: "צר לי מאד... ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאם גם בחלמות" (שמואל-א, כ"ח, ט"ו), משום שכאשר האדם מאבד את אמונתו המושלמת בחסדי ה', הדבר גורם לו לחוש חושך ואפילה בכל אותו זמן, שנאמר: "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים, ל"ו, י'). לפיכך התורה ציינה את הקושי של השנתיים האחרונות לשהותו של יוסף הצדיק בבור הכלא המצרי, משום שהן גרמו ליתר חיזוק באמונתו של יוסף בקב"ה אשר "קץ שם לחשך" (איוב, כ"ח, ג'). על כן בעת שיוסף הגיע לשלמות מידת הבטחון בה', רק אז הוא נעשה ראוי לגאולה אלהית מיידית אשר החלה בחלומות פרעה, שנאמר: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה" (בראשית, מ"א, י"ד).
וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, פט, א): "ויהי מקץ שנתים ימים', 'קץ שם לחשך' (איוב, כ"ח, ג'), זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם 'קץ שם לחושך'?, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב: 'אבן אופל וצלמות' (איוב, כ"ח, ג'), נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם". כלומר, יצר הרע הוא אשר גורם להחשכת העולם ע"י השראת תחושה באדם כי ה' אינו משגיח עליו, לפיכך הדרך ליציאה ממצב חשוך זה היא: התגברות על יצר הרע באמצעות מידת הבטחון המושלמת בקב"ה, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה, ז', ח'), ונאמר: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני" (תהלים, כ"ג, ד'). נמצאנו למדים כי תכלית תקופת החושך ותחושת ההסתר פנים בטרם הגאולה, נועדה לחזק את אמונתו של האדם בקב"ה בכדי לעשותו ראוי לגאולה האלהית תיכף ומיד.
וכן מצאנו שכבר בבריאת העולם ה' יצר את האור וברא גם את החושך, שנאמר: "יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה" (ישעיה, מ"ה, ז), דהיינו, החושך מסמל את הרוע והכפירה בה' יתברך, שנאמר: "העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך" (משלי, ב', י"ג), והאור מסמל את הכח להתגבר על הרע, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי, ו', כ"ג). וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, ב, ד): "וחושך' זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". וכן מצאנו שמחד גיסא חז"ל למדו מן הפסוק "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית, ט', כ"ז), כי מותר לתרגם את התורה רק ליונית בכדי ש"יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (מגילה, ט:), ומאידך גיסא חז"ל למדו מפסוק זה שבמקדש שני לא שרתה "שכינה במקדש" (יומא, ט:). כלומר, מחד גיסא חז"ל שיבחו את היופי החיצוני של תרבות יון, ומאידך גיסא חז"ל ראו בהדגשת היופי החיצוני את המקור להחשכת העולם והסתרת השכינה. על כן כשנצחו החשמונאים את תרבות יון המחשיכה מיד הם נכנסו להיכל והדליקו את נרות המנורה, כסמל לנצחון האור הרוחני על חשכת תרבות היופי החיצוני של מלכות יון. לפיכך קביעת הדלקת נרות חנוכה לדורות ישראל נועדה לסמל את קץ החושך כזכר לנס נצחון החשמונאים על היונים, ולציון האדרת התורה אשר האירה באורות מוגברים יותר בתקופות המשנה והתלמוד שבאו לאחר מכן. על כן מטרת מצות נרות חנוכה היא: לפרסם את הנסים ע"מ לחזק את אמונתם של כלל ישראל בקב"ה, וכן מובא בגמ': "נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא" (שבת, כג:).
התגשמות החלום הנבואי:
התורה מלמדת כי השתדלותו של יוסף הצדיק לצאת מן הכלא בעזרת שר המשקים נחשבה לו כחוסר בטחון בה', כמובא במדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' (תהלים, מ', ה') זה יוסף, 'ולא פנה אל רהבים' על ידי שאמר לשר המשקים: 'זכרתני' 'והזכרתני' ניתוסף לו שתי שנים" (מד"ר, בראשית, פט, ג). לכאורה נשאלת השאלה: מדוע יוסף נענש בעקבות השתדלותו להשתחרר מבית הסוהר בכוחות עצמו, לאחר שהוא כבר שהה עשר שנים בבור הכלא המצרי?, הלא מצאנו שאברהם ויצחק גם כן עשו השתדלות באומרם לנשותיהם שישקרו ויאמרו לבריות שהן אחיותיהם?, וכן יעקב עשה השתדלות ושלח דורון לפייס את עשו?, וכן מובא בגמ': "כל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב: 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" (קידושין, לט:), וכן מובא במדרש: "וברכך ה' אלהיך' יכול בטל?, תלמוד לומר: 'בכל אשר תעשה" (ספרי, פרשת ראה, פסקא קכג), דהיינו, הקב"ה דורש מן האדם לעשות השתדלות בכדי שה' יברך את מעשה ידיו, א"כ מדוע השתדלותו של יוסף לא זכתה לקבל את ברכת ה'?.
נלענ"ד להשיב כי לרגל העובדה שיוסף חלם שני חלומות אשר הם ניבאו לו כי הוא ימלוך על אחיו ע"פ רצון ה', יוסף היה בטוח שחלומותיו יתגשמו ע"י ההשגחה העליונה בבוא הזמן, עד שמתוך אמונתו ובטחונו בה' סיפר על כך לאביו ולאחיו. לפיכך יוסף קבל בהכנעה את שנת עבדותו בבית שר האופים, ואף בעשר שנות שהותו בבית הסוהר יוסף קבל עליו את דין השמים והוא אף לא השתדל לקצר את הגזרה, למרות ידיעתו כי הוא נכלא על ללא עוול בכפו, על כך נאמר ברישא של המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' (תהלים, מ', ה') זה יוסף". אולם טעותו של יוסף היתה רק בנימוק שהוא נתן לשר המשקים, שנאמר: "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור" (בראשית, מ', ט"ו), דהיינו, תוספת העונש ליוסף הצדיק לא היתה בגין השתדלותו לצאת מן המאסר בכוחות עצמו, משום שממילא נגזר על יוסף לשהות רק עשר שנים, כך שאף ללא בקשתו משר המשקים יוסף היה אמור לצאת מבית הסוהר מיד, כמובא במדרש (מד"ר, שמות, ז): "לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו". אולם בנימוק "כי גנב גנבתי" יוסף שוב הוציא דבה על עשרת אחיו, ובאומרו: "כי שמו אתי בבור" יוסף רמז כי מאסרו נעשה עקב טעות אנושית ולא מידי ההשגחה העליונה. לפיכך ה' הקפיד עם יוסף הצדיק, כי ה' מצפה מצדיק בדרגה רוחנית גבוהה כיוסף, להמשיך ולבטוח בה' לבדו ולא לפנות "אל הרהבים".
וכן מצאנו שישנן שלשה דרגות במידת הבטחון בה', הדרגה עליונה היא: דרגתו של הצדיק הבוטח בה' יתברך לבדו בלי שום אמצעי, דהיינו, הצדיק בטוח שרק ה' יעזרהו ע"י נס שלא כדרך הטבע. הדרגה בינונית היא: דרגתו של האדם הבינוני הבוטח בה' יתברך שיעשה לו נס ע"י גורם אמצעי. והדרגה נמוכה היא: דרגתו של האדם הרשע הבוטח בעצמו ובכוחו ואינו סומך על ה' יתברך שיעשה לו נס, והוא אף אינו סומך על ה' שיעזרהו ע"י גורם אמצעי. לפיכך בקשתו של יוסף משר המשקים העידה על ירידה בדרגת בטחונו של יוסף בה' אשר הוא עתיד להצילו ע"י נס שלא כדרך הטבע. וכן מצאנו שה' נתן ליוסף חכמה וזימן לו בדרך נס לפתור את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים, ע"מ להכשירו לפתור את חלומותיו של פרעה, ולהגשים בכך את שני חלומותיו אשר הוא סיפרם לאביו ולאחיו. אולם יוסף סבר כי ההשגחה העליונה זימנה לו את פתרון חלומו של שר המשקים כדרך להוציאו מן הכלא, ע"י שיבקש תגמול משר המשקים. לכן יוסף בקש משר המשקים שתי בקשות: "זכרתני" "והזכרתני", דהיינו, השתדלותו של יוסף היתה מותרת לצדיק בדרגתו אילו הוא היה מבקש משר המשקים בקשה אחת סתמית, אך מכיון שיוסף עבר את גבול ההשתדלות המותרת בבקשתו השניה, על כן שתי בקשותיו נחשבו לו כאילו הוא "פנה אל רהבים", משום שאין זה מן הראוי שצדיק יבקש את גאולתו מן העכו"ם בכפילות. וכן נאמר לגבי גאולתם של כלל עם ישראל: "ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (הושע, ב', ט'), והרש"י פירש: "וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה לאמר: אשובה 'אל אישי הראשון" (ברכות, ז.).
פתרון החלומות:
ספר בראשית משופע בחלומות נבואיים אשר חזו את העתיד לבוא, כגון: מחזה ברית בין הבתרים, חלום אבימלך, חלומותיו של יעקב בצאתו מבאר שבע ובצאתו מבית לבן, חלום לבן, שני חלומותיו של יוסף, חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים, ושני חלומותיו של פרעה. הדבר המשותף לכל החלומות הללו הוא: קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם, דהיינו, החלומות מקשרים בין הרוחניות הארצית של ההווה לבין הרוחניות העליונה העתידית, לפיכך כגודל רוחניותו הפנימית של האדם כך היא עוצמת גילוי העתיד בחלומותיו. כלומר, אישיותו של האדם קובעת גם את אמיתות חלומותיו ואף את הסיכוי להגשמתם, כמובא בגמ': "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, אמר ר' ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים" (ברכות, נה.). לפיכך יעקב ויוסף היו בטוחים שכל חלומותיו של יוסף יתגשמו, פרט להשתחוות רחל ליוסף משום שהיא כבר מתה, שנאמר: "ואביו שמר את הדבר' היה ממתין ומצפה מתי יבוא" (רש"י-בראשית, ל"ז, י"א), ונאמר: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" (בראשית, מ"ב, ט'), דהיינו, "אדכר לון בגין דלית נשיו קמי קודשא בריך הוא, דהא חלמא דאיהו טבא בעי בר נש לאדכרא ליה דלא יתנשי וכדין אתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דבר נש הכי אתנשי עליה" (זוהר, בראשית, קצט:).
לפיכך "בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון: 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר. ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם: 'אני יוסף אחיכם', ולאמר: 'מהרו ועלו אל אבי' וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו?!, אבל 'את הכל עשה יפה בעתו' לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת... וכן אני אומר: שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו?, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון?!, אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו" (רמב"ן-בראשית, מ"ב, ט'). נמצאנו למדים כי גילוי ההשגחה העליונה ליוסף את חכמת פתרון החלומות היא אשר גרמה להמשך התפתחות עלילת מכירת יוסף, שתכליתה היתה להוריד את כל בית יעקב לתחילת גלות מצרים.
נלענ"ד להוסיף כי יוסף לא גילה לאחיו ולאביו מיד כי הוא חי, משום שיוסף רצה לברר מדוע בכל השנים שעברו יעקב אביו ואחיו לא התעניינו בו ואף לא נסו לחפש אחריו, דהיינו, יוסף הצדיק לא ידע את מעללי אחיו בהכתימם את כתונת הפסים, והוא גם לא ידע שיעקב חי ואף מתאבל עליו וגם אחיו מצטערים על מכירתו. לאחר שהובהר ליוסף כי יעקב חי, יוסף פעל למען הגשמת מהות חלומותיו אשר עיקרם היה: לגרום לאחיו להכיר גם בפנימיותם כי ההשגחה העליונה בחרה בו להנהיג את כל בית ישראל, וזאת רק לאחר שאחיו יעשו תשובה גמורה ויעפילו לדרגה מעל לדרגת הצדיק גמור, כמובא בגמ': "במקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם, שנאמר: 'שלום שלום לרחוק ולקרוב" (סנהדרין, צט.). על כן יוסף פעל בתחילה למען החזרתם של כל אחיו בתשובה גמורה ורק לאחר מכן הוא גילה להם כי הוא יוסף אחיהם. כלומר, חזרתם של אחי יוסף בתשובה שלמה לאחר שיוסף גרם להם פחד וייסורי מצפון, היא אשר גרמה להתממשות החלום האלהי בשלמותו, ולמניעת הבושה שהיתה הצפויה להם מאביהם בעת ההתגלות המאוחרת של ענין מכירתו. כמו כן הבושה נמנעה גם מבנימין אחיו שהיה "יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד" (מד"ר, בראשית, עא, ה), משום שנאמר בגמ': "אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים" (ב"מ, נט.). וכן מצאנו שהתאחדותם של האחים מתוך אהבה הדדית הסבה ליעקב קורת רוח יתרה, וגרמה לו להתחדשות רוח הקודש בקרבו משום שהוא ראה את הכבוד ההדדי שכל האחים נהגו זה בזה. לפיכך יעקב אע"ה לא בא בטענות ליוסף על עיכוב הבשורה אלא סלח ליוסף על כך, משום שיעקב אע"ה ראה בעיניו כי למרות שיוסף הפך להיות שליט במצרים הוא לא נקם נקמת דם באחיו, אלא שיוסף הצדיק אף חס על כבודם שלא יבושו במעשיהם הראשונים, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן משום רשב"י: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" (ב"מ, נט.).
פתרונות יוסף:
יוסף הצדיק הבין בחוכמתו כי החל מתחילת תהליך מכירתו ועד לרדת יעקב למצרים היתה תקופה של הסתר פנים, לפיכך יוסף השתמש בששת החלומות הנבואיים אשר נקראו בדרכו באותה התקופה, בכדי להבין את המסר האלהי מכח הסברה. וכן מובא בגמ': "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', אמר רבא: אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם 'בחלום אדבר בו" (חגיגה, ה:), וכן מובא במדרש: "אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם: מכה באיזמל ומרפא ברטייה, והקב"ה: במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: 'כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך' (ירמיה, ל', י"ז), יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום, שנאמר: 'ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא... לכו ונמכרנו' וגו', ולא מלך אלא ע"י חלום, שנאמר: 'ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם" (תנחומא, וישב, ט). כלומר, יוסף נמכר בעקבות סברתו המוטעת שהביאה לגילוי שני חלומותיו לאחיו בטרם עת, ולאחר מכן יוסף פתר לשר המשקים ולשר האופים את חלומותיהם מתוך סברה נכונה, ובהמשך לכך יוסף עלה למלוכה בגין פתרון שני חלומותיו של פרעה מכח סברתו הנכונה, וכן מובא במדרש: "תני בר קפרא: לית חלום שאין לו פתרון" (מד"ר, בראשית, סח, יב).
לפיכך כאשר שר האופים של פרעה סיפר ליוסף כי בחלומו העוף "אכל אתם מן הסל שעל ראשי" (בראשית, מ', י"ז), יוסף פתר לו כי חלומו מלמד שבעוד שלשה ימים פרעה יוציאו להורג, וכן היה. משל למה הדבר דומה: לצייר אומן שצייר בארמונו של המלך ציור של אדם אשר על ראשו מונח סל מלא פירות, הצייר התגאה בפני המלך על יצירתו המושלמת, ואף הביא ראיה מוחשית לכך בהראותו למלך כי הציפורים יורדים לאכול מן הפירות שבציור, מתוך מחשבתם כי הפירות הם אמיתיים. אמר לו המלך: זו גם ההוכחה שציור אינו מושלם, משום שאילו דמות האדם המצויר היתה מוחשית, הציפורים לא היו יורדות לאכל את הפירות מעל ראשו, דהיינו, ציירתה אדם מת. לפיכך כאשר שר האופים סיפר ליוסף כי הוא ראה בחלומו את העוף "אכל אתם מן הסל שעל ראשי" (בראשית, מ', י"ז), יוסף הבין מן הסברה כי העוף לא פחד לאכול מן הסל שעל ראשו משום שהוא ראה אדם מת, וכן מצאנו ששר האופים לא עשה פעולה כלשהיא לגירוש העוף אלא אף בחלומו הוא עמד כמת.
גם את שני חלומותיו של פרעה יוסף פתר בעזרת הסברה הנכונה, וכן מצאנו שפרעה חלם "והנה עמד על היאר" (בראשית, מ"א, א'), וכשפרעה סיפר ליוסף את חלומו הוא אמר לו: "בחלמי הנני עמד על שפת היאר", דהיינו, פרעה תיאר מצב שבו לא נדרש ממנו לעשות דבר אלא רק להתבונן מרחוק, בזמן שבחלומו נרמז לפרעה כי עליו לשלוט על מקור הכלכלה המצרית. יוסף הבין כי פרעה לא מספר לו את החלום האמיתי משום שהיאור היה אלוה בעיני המצרים, ופרעה חשש לומר את אשר חלם במדויק בכדי שלא להראות כי הוא רשע העומד על אלוהיו, כמובא במדרש: "אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם, 'ופרעה חולם והנה עומד על היאור' (בראשית, מ"א, א'), אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: 'והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם" (מד"ר, בראשית, סט, ג). וכן מצאנו שפרעה החסיר בתארו את חלומו ליוסף את העובדה שהפרות הרעות עלו "מן היאור" (בראשית, מ"א, ג', י"ט), משום שהמצרים אשר האמינו באלים רבים האמינו כי אלוהיהם היאור יוצר רק טוב ואינו יוצר כל רע. וכן מסופר בגמ' (סנהדרין ל"ט.): "אמר ליה ההוא אמגושא (רש"י-מכשף) לאמימר: מפלגך לעילאי (חלקך העליון שייך) דהורמיז (רש"י-שד) מפלגך לתתאי (וחלקך התחתון שייך) דאהורמיז (רש"י-הקב"ה). אמר ליה: א"כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא (סרוחין) בארעיה"? (רש"י-א"כ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו?, שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים). כמו כן פרעה שינה בסיפורו ליוסף את תאור מראה שבע השבלים מ"דקות ושדופות קדים" ל"צנומות דקות ושדופות קדים", דהיינו, פרעה תיאר בסיפורו ליוסף כי הוא חלם על מצב חסר סיכוי, בזמן שבחלומו נרמז לו על סיכוי מסוים. וכן מובא ב"שפתי חכמים" (בראשית, מ"א, ג'): "אלא על כרחך צריך לומר: שפרעה היה רוצה לבדוק את יוסף אם אמת יפתור או לא, ואמר לו דבר שלא ראה מעולם. ואמר: אם יבין את זה יבין החלום לפתור, ויוסף הבין את הדבר ולא פתר לו כלום על זה, כך צריך אתה לפרש פשוטו של קרא. וקשה לרש"י על זה: מהיכן ידע יוסף את זה וכי נביא היה?, לכך מביא התרגום הראשון של 'צנומות' שהוא יבש כסלע, ויוסף היה מבין זה מכח סברא שזה הדבר לא היה בחלומו, כי אם היה זה לא היה קיום לעולם שיהא קללה כל כך שיהא יבש כסלע, אלא צריך להיות שיהיה לחלוחית מעט".
לפיכך יוסף אמר לפרעה: "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו" (בראשית, מ"א, ל"ב), דהיינו, יוסף אמר לפרעה כי הוא שינה לו את מהות סיפור חלומו פעמיים, אך החלום האמיתי מלמד כי "נכון הדבר מעם האלהים", דהיינו, מכח הסברה האלהית שניתנה לו, יוסף ידע את חלומותיו הנכונים של פרעה. בנוסף לכך יוסף הבין מכח הסברה כי ממהר "האלהים לעשתו", משום שפרעה חלם את חלומו השני בבקר, ואמר "רבי יוחנן: כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא" (מד"ר, בראשית, פט, ה). כמו כן פרעה חלם את חלומותיו בבקר יום ראש השנה שהוא היום שבו "יצא יוסף מבית האסורין" (ר"ה, י:), דהיינו, ביום שבו "העולם נדון... וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ר"ה, פ"א, משנה טו), ו"מלך נכנס תחילה לדין (ר"ה, ח:), לפיכך יוסף הבין מכח הסברה כי מדת הדין ממהרת להפרע ממצרים, על כן יוסף גילה זאת לפרעה דרך פתרון כפל חלומותיו של פרעה, בנוסף לכך יוסף הסביר לפרעה כי חלומותיו האמיתיים מלמדים כי יש סיכוי לכל מצרים להשרד מן הרעב, בתנאי שפרעה ידאג להנהיג את העם בצורה נכונה הן בשנות השבע והן בשנות הרעב.
וכן מובא בגמ': "מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה היא ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד?, אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שניה, של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים?, אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי. הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?, אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה, של כל העולם כולו נשדף ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה?, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף?, סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה, אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, הניחני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים" (ברכות, י"ח:). נמצאנו למדים ממעשה זה כי בר"ה נגזר גם על תבואות העתיד, על כן יוסף פתר לפרעה אשר חלם את חלומותיו בר"ה, כי חלומות השיבלים והפרות הם רמז עליון לעתיד התבואות בארץ מצרים.
פתרונות חרטומי מצרים:
פרעה מלך מצרים ידע כי לשני החלומות הנפרדים אשר הוא חלם בזמנים שונים בלילה אחד ישנה משמעות רבה, במיוחד לנוכח העובדה שחלום השיבלים וחלום הפרות היו דומים בינהם, לפיכך פרעה קבע לעצמו כי הפתרון הנכון של החלומות מותנה בפענוח אדם חכם את הטעם לכפילות של חלומותיו, שנאמר: "ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה" (בראשית, מ"א, ח'). כלומר, כל חרטומי וחכמי מצרים ניסו לפתור לפרעה את חלומו אך פתרונם לא מצא חן בעיני פרעה, משום שחרטומי מצרים וחכמיה לא נתנו לו הסבר הגיוני לשאלות: מדוע נראה אליו החלום פעמיים ובצורות שונות באותו לילה?!. וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, פרשה פט, ו): "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד, שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה מכבש, שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך". לפיכך כאשר פתרונות הקסם של החרטומים ושל החכמים לא הניחו את דעתו של פרעה, פנה פרעה ליוסף: "ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו. ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה" (בראשית, מ"א, ט"ו-ט"ז). כלומר, יוסף הבהיר לפרעה מלך מצרים כי חכמת פתרון חלומות היא לא חכמה של חרטומים, ואף אין היא חכמה הידועה לחכמי עכו"ם, אלא פתרון חלומות הוא ענין לחכמה אלהית משום שהחלום הוא מסר אלהי, וכן פירש הרש"י: "בלעדי', אין החכמה משלי, אלא 'אלהים יענה' יתן עניה בפי לשלום פרעה". לפיכך יוסף אמר לפרעה: כי כפילות חלומותיו מלמדת כי הם עתידים להתממש ואף התממשותם קרובה מאד, שנאמר: "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו" (בראשית, מ"א, ל"ב), וכן "אמר ר' יוחנן: שלושה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומר: אף חלום שנשנה, שנאמר: "ועל השנות החלום" וגו' (ברכות, נה:). וכן מצאנו שלאחר שיוסף פתר לפרעה את כפילות חלומותיו, נאמר: "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו" (בראשית, מ"א, ל"ז), דהיינו, פרעה וכל עבדיו הודו שפתרון חלומות מצריך חכמה אלהית.
וכן מצאנו שפתרונו של יוסף גרם לכך שאף עבדי פרעה יקבלוהו בשמחה, משום שיוסף סיים את פתרונו במסקנה מעשית: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית, מ"א, ל"ג), דהיינו, יוסף אמר לפרעה כי חלק מפתרון חלומו הוא: לקבוע גדולה לאדם אחד אשר מן השמים נגזר עליו ביום ר"ה לעלות לגדולה, לפיכך כל אחד מעבדי פרעה חשב שפרעה יבחר אותו למשנה למלך לצורך ניהול מצרים בשנות השבע והרעב, על כן פתרונו של יוסף מצא חן בעיני כל עבדי פרעה. משל למה הדבר דומה?, לבן מלך שהיה חולה מאד, המלך קרא לכל גדולי הרופאים אשר במדינתו ובקשם לרפא את בנו, אך כל גדולי הרופאים לא הצליחו למצוא תרופה למחלתו של בן המלך. כשאבדה תקות המלך מן הרופאים והחכמים, המלך הוציא כרוז בכל ממלכתו ובו נקרא כל אדם הסבור כי בידו לרפא את בן המלך לבוא לארמון להציע את תרופתו, ולאיש אשר יצליח לרפא את בנו המלך הבטיח להשיאו לבתו ולעשותו משנה למלך. השמועה הגיעה לאוזנו של רופא בכפר נידח, הרופא הכפרי נטל שורשים מן העצים הסמוכים לאגם המים שבכפר, ובא לארמון המלך. בבואו לארמון המלך הקיפוהו גדולי הרופאים בכדי לשמוע מה היא התרופה שהרופא הכפרי מציע, הן משום שהם רצו לבדוק את תרופת הרופא הכפרי בטרם הוא יתננה לבן המלך ויסכן את חייו באם היא לא תצלח, והן משום שרופאי המלך חששו שמא התרופה תצלח והדבר יסכן את מעמדם וישימם ללעג. כשראה הרופא הכפרי את התרוצצות רופאי המלך סביבו, פנה למלך ואמר לו: כי התרופה לבנו החולה מצויה במשקה העשוי משורשי העצים שהביא עמו, אך יש צורך ברופא מומחה היודע לשחוק את השורשים ולערבבם נכונה בטרם השקאת בן המלך מהם. מיד אמרו רופאי המלך כי התרופה המוצעת היא טובה מאד, משום שכל אחד מהם סבר כי המלך יתן לו לבצע את שחיקת השורשים ועירבובם. אך המלך הבין שרק הרופא הכפרי אשר הביא את השורשים, הוא הראוי ביותר לביצוע שחיקת השורשים ולערבבם בכדי שתרופה תהיה רצויה לבנו. לפיכך המלך הטיל את משימת שחיקת התרופה לבנו על הרופא הכפרי, ורופאי המלך שסמכו את ידיהם על תרופת הרופא הכפרי לא יכלו לטעון עתה כי התרופה אינה יעילה. כפי שנאמר: "ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך" (בראשית, מ"א, ל"ח-מ'). וכן מצאנו שהמצרים ידעו לאסוף תבואה בשנים הטובות לצורך אכילתה בשנים הרעות, אך פרט ליוסף המצרים לא ידעו כיצד לשמרה, כמובא ברש"י: "ותרעב כל ארץ מצרים', שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף", "לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם: למה לא צברתם בר?, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים?, אמרו לו: אספנו הרבה והרקיבה. אמר להם: אם כן 'כל אשר יאמר לכם תעשו' הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות"? (רש"י-בראשית, מ"א, נ"ה).
פתרונות לחלומות:
היהדות רואה בחלומות קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לכל אדם כראוי לו, דהיינו, בעת השינה כשהאדם משוחרר מכבלי הגשמיות הוא יכול לקבל את הרוחניות הטהורה אשר מחכימה אותו ומתווה לו את עתידו, כמובא בגמ': "שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה" (ברכות, נז:). וכן מובא בזוה"ק: "ולית לך מלה בעלמא דעד לא ייתי לעלמא דלאו איהי תלייא בחלמא או על ידא דכרוזא, דהא אתמר דכל מלה ומלה עד לא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיע, ומתמן אתפשט בעלמא ואתיהיב על ידא דכרוזא, וכלא בגין דכתיב (עמוס, ג', ז'): 'כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים', בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא. ואי לאו אף על גב דנבואה לא שריא חכימי עדיפי מנביאים, ואי לא אתיהיב בחלמא, ואי לאו בצפרי שמיא משתכחי מלה" (זוהר, בראשית, קפג:). כלומר, החלום מנבא לאדם את הצפוי לו בעתיד, ופתרון החלום הנבואי ניתן לפתרון ע"י חכמי ישראל מכח סברתם הנכונה. וכן מצאנו כי ישנם ארבעה סוגי חלומות: חזיון שהוא חלום נבואי אמיתי וטהור הנאמר לנביאים וצופה את העתיד במדויק ללא כל דברים בטלים, מראה שהוא חלום אמת שבו הנשמה הטהורה משוטטת בעולמות העליונים ומודיעה לאדם הראוי על הצפוי עם אפשרויות לשינויים, בחלום שכזה יתכנו גם דברים בטלים, חלום מבולבל שהוא חלום המעורב מדברי אמת ודברי שקר בבחינת חלום "על ידי שד", או בבחינת "אחד מששים בנבואה", וחלום שווא שהוא חלום סרק הנובע משארית דמיונו ומחשבותיו של האדם בעת שהוא היה ער. וכן מובא בגמ': "רבא רמי, כתיב: 'בחלום אדבר בו' (במדבר, י"ב, ו'), וכתיב: 'וחלומות השוא ידברו' (זכריה, י', ב')?, לא קשיא, כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד" (ברכות, נה:). כמו כן בכל אחד מארבעת סוגי החלומות ניתן לחלום או חלום טוב או חלום רע, וכן מובא בגמ': "אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע" (ברכות, נה:). מחמת חשיבותו של החלום הרמב"ם פסק (תעניות, פ"א, יב): "הרואה חלום רע צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה, ומתענה ואפילו בשבת ומתפלל עננו בכל תפלה אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום, והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת". לפיכך כל אדם צריך לדעת להבחין בין חלום טוב לבין חלום רע, ע"פ האמור בדברי חז"ל (כגון: האמור במסכת ברכות, נה:-נז.) או מפי סברת חכם מחכמי ישראל.
מפאת מורכבותו של המסר האלהי המועבר לאדם בחלום, הגמרא במסכת ברכות (נה:-נז.) עוסקת בהרחבה בענין החלומות ובדרכים להפקת התועלת מהם, בין היתר הגמ' מפרטת גם את העקרונות לחכמת פתרון חלומות, כמובא להלן בקצרה (עיין שם): "אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום רואה שלום, תנו רבנן: הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה, הרואה חמור בחלום יצפה לישועה. הרואה חתול בחלום: באתרא דקרו ליה שונרא נעשית לו שירה נאה, שינרא נעשה לו שינוי רע. הרואה ענבים בחלום: לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות, שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות. הרואה סוס לבן בחלום: בין בנחת בין ברדוף יפה לו, אדום בנחת יפה ברדוף קשה. הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת, הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה. הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו. הרואה פיל (עם אוכף) בחלום פלאות נעשו לו, פילים פלאי פלאות נעשו לו. הרואה הונא בחלום נס נעשה לו, חנינא חנניא יוחנן נסי נסים נעשו לו. הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו, המניח תפילין בחלום יצפה לגדולה, המתפלל בחלום סימן יפה לו. הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, הבא על אשת איש בחלום: מובטח לו שהוא בן העולם הבא, וה"מ דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא (מתחילת הלילה). הרואה חטים בחלום ראה שלום, הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו, הרואה גפן טעונה בחלום אין אשתו מפלת נפלים, הרואה תאנה בחלום תורתו משתמרת בקרבו. הרואה רמונים בחלום: זוטרי פרי עסקיה כרמונא, רברבי רבי עסקיה כרמונא. הרואה זיתים בחלום: זוטרי פרי ורבי וקאי עסקיה כזיתים וה"מ פרי, אבל אילני הויין ליה בנים מרובין. איכא דאמרי: הרואה זית בחלום שם טוב יוצא לו, הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, הרואה תמרים בחלום תמו עונותיו. הרואה עז בחלום שנה מתברכת לו, עזים שנים מתברכות לו. הרואה הדס בחלום: נכסיו מצליחין לו, ואם אין לו נכסים ירושה נופלת לו ממקום אחר, הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו, הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים. הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, הרואה תרנגול בחלום יצפה לבן זכר, תרנגולים יצפה לבנים זכרים, תרנגולת יצפה לתרביצה (גינה) נאה וגילה. הרואה ביצים בחלום: תלויה בקשתו, נשתברו נעשית בקשתו, וכן אגוזים וכן קשואים, וכן כל כלי זכוכית וכן כל הנשברים כאלו. הנכנס לכרך נעשו לו חפציו, המגלח ראשו בחלום סימן יפה לו, ראשו וזקנו לו ולכל משפחתו. היושב בעריבה (בספינה) קטנה שם טוב יוצא לו, בעריבה גדולה לו ולכל משפחתו. הנפנה בחלום סימן יפה לו. העולה לגג בחלום: עולה לגדולה, ירד יורד מגדולתו. הקורע בגדיו בחלום קורעים לו גזר דינו. העומד ערום בחלום: בבבל עומד בלא חטא, בארץ ישראל ערום בלא מצות. הנתפש לסרדיוט (שוטר) שמירה נעשית לו, נתנוהו בקולר הוסיפו לו שמירה על שמירתו. הנכנס לאגם בחלום נעשה ראש ישיבה, ליער נעשה ראש לבני כלה. המקיז דם בחלום עונותיו מחולין לו. הרואה נחש בחלום: פרנסתו מזומנת לו, נשכו נכפלה לו, הרגו אבדה פרנסתו. כל מיני משקין יפין לחלום, חוץ מן היין: יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו. אמר רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זה נבואה קטנה. תנו רבנן שלשה מלכים הם: הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, שלמה יצפה לחכמה, אחאב ידאג מן הפורענות. ג' נביאים הם: הרואה ספר מלכים יצפה לגדולה, יחזקאל יצפה לחכמה, ישעיה יצפה לנחמה, ירמיה ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים גדולים הם: הרואה ספר תהלים יצפה לחסידות, משלי יצפה לחכמה, איוב ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים קטנים הם: הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות, קהלת יצפה לחכמה, קינות ידאג מן הפורענות, הרואה מגלת אסתר נס נעשה לו. שלשה חכמים הם: הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה, ראב"ע יצפה לעשירות, רבי ישמעאל בן אלישע (מהרוגי מלכות) ידאג מן הפורענות. שלשה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות, בן זומא יצפה לחכמה, אחר ידאג מן הפורענות. כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל (בלי אוכף) והקוף והקפוד (שמשונין במראיהן). כל מיני מתכת יפין לחלום, חוץ ממר פסל וקרדום, והני מילי דחזנהו בקתייהו (שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית). כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה. כל מיני ירקות יפין לחלום, חוץ מראשי לפתות. כל מיני צבעונין יפין לחלום, חוץ מן התכלת. כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן (עופות מגונים) קריא וקפופא וקורפראי" (עיין ברכות, נו:-נז:).
הפטרת פרשת מקץ:
פרשת מקץ נקראת ברוב השנים בחנוכה משום שקיים קשר רעיוני בין חלומותיו של פרעה לחנוכה, דהיינו, כשם שבחלום פרעה הפרות והשיבלים הרעות מראה והדקות הבשר, בלעו לתוכם את הפרות והשיבלים יפות המראה והבריאות "ולא נודע כי באו אל קרבנה" (בראשית, מ"א, כ"א), כך גם החשמונאים אשר הם משולים בגשמיות לפרות ולשיבולים רעות המראה ודקות הבשר בחלום פרעה, נצחו את היונים ואת תרבות יון המחשיכה אשר הם משולים בגשמיות לפרות ולשיבולים יפות המראה והבריאות, ובסופו של דבר מעצמת יון כולה נעלמה כלא היתה. כמו כן גם יוסף הצדיק אשר נכנס לארמון פרעה כעבד ויצא ממנו כמשנה למלך, נמשל לחשמונאים אשר נכנסו למאבק חסר סיכוי עם מעצמת יון ויצאו כמנצחים במלחמה הגשמית, והם אף נכנסו להיכל והדליקו את נרות מנורת המקדש, כסמל לנצחון האור הרוחני על חשכת תרבות היופי החיצוני של מלכות יון. לפיכך ברוב השנים (כ-90%) פרשת מקץ נקראת בימי חנוכה, ומפטירים בה את הפטרת: "רני ושמחי" (זכריה, ב', י"ד) גם אם ראש חודש טבת חל בשבת מקץ, משום שההפטרה מתארת את חזיון זכריה הנביא על מנורת הזהב שבבית המקדש, דהיינו, ההפטרה מקשרת בין הגעת יוסף הצדיק לגדולה דרך חלומות פרעה המתוארים בפרשת מקץ, לבין תאור חזיון מנורת המקדש בנבואת זכריה אשר היא מרמזת לנס הדלקת המנורה ע"י החשמונאים בחנוכה. בשנים שבהם פרשת מקץ היא השבת השניה של חנוכה מפטירים בה את הפטרת: "ויעש חירום.. ויעש שלמה את כל הכלים... ואת המנורות" (מלכים-א, ז', ט"ו), משום שההפטרה מתארת את ביצוען של עשר מנורות בבית המקדש אשר שלמה המלך בנה, דהיינו, ההפטרת "ויעש חירום" מרמזת לנס חנוכה בלבד, משום שהפטרת "רני ושמחי" נקראה כבר בפרשת וישב. בשנים (זח"א וזח"ג) שבהם חג חנוכה לא חל בפרשת מקץ, מפטירים "ויקץ שלמה והנה חלום" (מלכים-א, ג', ט"ו), משום שההפטרה מתארת את החכמה האלהית של שלמה, דהיינו, ההפטרה מקשרת בין חכמתו של יוסף המתוארת בפרשת מקץ לבין חכמתו של שלמה. נמצאנו למדים כי שלשת האפשרויות שחז"ל קבעו להפטרת פרשת מקץ תלויים במיקומו המשתנה של חג החנוכה בלוח השנה היהודי.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי ההשגחה העליונה מתקשרת דרך החלום עם נפש האדם ע"פ מדרגת צדיקותו, לפיכך כל אדם יכול להעזר בחלמותיו ע"מ להטיב את דרכו ולהגשים את המצופה ממנו. וכן מצאנו שיוסף הצדיק נמכר לעבד ע"י חלומותיו ואף עלה לגדולה בזכות פתרון חלומותיו של פרעה, דהיינו, התורה מלמדת כי יש להתיחס לחלום כנבואה אלהית, לפיכך על כל אדם מישראל מוטלת החובה להבין ולהשכיל מחלומו את המסר האלהי שנשלח אליו. מטעם זה נפסק להלכה לצום לאחר חלום רע כמוגדר בדברי חז"ל, כמו כן הגמרא מפרטת את הדרכים להפקת תועלת מן החלום, ובנוסף לכך הגמרא מלמדת את הפתרונות לחלומות מסוימים. וכן מובא במדרש (תנחומא, ויגש, י): "בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון... ביוסף: 'ויחלום יוסף חלום', בציון: 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים, קכ"ו, א'), דהיינו, כשם שיוסף המתין להתגשמות חלומו שנים רבות, ובמהלכן הוא נמכר לעבד בבית פוטיפר לשנה תמימה, והוא אף נכלא על ללא עוול בכפיו למשך י"ב שנים בבור הכלא המצרי, אך לבסוף חלומותיו של יוסף התגשמו והוא עלה למלכות כפי שהדבר נגלה לו בחלומותיו י"ג שנים לפני כן. כך גם עם ישראל צריכים להפיק תועלת מן החלומות אף בגלות זו "שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול" (רבינו בחיי, דברים, ל"א, י"ח), ולבטוח בטחון מלא בה' יתברך בעת ההמתנה לקץ הגלות והייסורים, עד לעת ביאת הגאולה המובטחת בחזיונות הנביאים, שנאמר: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" (חבקוק, ב', ג').
יה"ר שנזכה למידת הבטחון המושלמת ולהתגשמותם של כל חזיונות הנביאים, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים" (ישעיה, כ"ו, ד'), "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים" (ישעיה, נ"ח, ח', י').

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)