שאלות ותשובות שכיחות בזוגיות, טיפול ויעוץ זוגי 

בהתחלה תמיד הכל נראה מושלם, דפיקות הלב, הסומק בלחיים והעיניים המאוהבות. רובנו חווינו את הקשר הזוגי המושלם בתחילת הדרך, אבל איך ניתן לשמור על הזוגיות גם לאחר הנישואין במקרה של מריבות, חוסר תשוקה ורגשי אהבה או הימנעות של אחד מבני הזוג מקרבה פיזית? להלן מספר שאלות ותשובות שכיחות.

שאלה: אנחנו נשואים שלוש שנים ויש לנו ילדה. לפני החתונה היינו מאוהבים אחד בשני, אבל עכשיו אני מרגישה שיש בינינו פער מאד גדול. לפעמים אני מרגישה שהוא נוטר לי טינה ושאנו רק מחכים אחד לשני שיטעה כדי לפתוח במריבה. קשה לי עם המצב הזה, הצעתי לו ללכת לייעוץ אבל הוא סרב. איך אוכל לגרום לאווירה נוחה בינינו ולא מחושמלת?
את מתארת תופעה שכיחה ונפוצה, ועד כמה שישמע מוזר, לדעתי אפילו הכרחית בתהליך הצמיחה הזוגי. לאחר שלב ההתאהבות שבו אנו חיים בתחושה נפלאה של אחדות, של אהבה אינסופית לנצח, מגיעה ההתפכחות הכואבת.

לחלק מהשלב הראשוני של ההתאהבות אחראיים ההורמונים שלנו, ויש לכך הסברים אבולוציוניים, בנוסף הפנטזיה והצורך לראות בבן הזוג את השתקפות כל הטוב והיפה שקיים בי ובאחרים. אלא כאמור, לאחר ששלב זה מסתיים מגיע השלב הקשה שבו אתם כנראה נמצאים, אט אט אנו מתחילים להבחין בכל אותן נקודות תורפה של בן הזוג, ולמקומות בהם הוא מכאיב ופוגע בנו. אנו מבינים כי הוא אינו יכול כפי שציפינו לקרוא את מחשבותינו, לענות על כל צרכינו, ולראות את החיים בשלמותם עין בעין כמונו. הוא ואני הם שני אנשים נפרדים, ואיננו חלק מאותו השלם.
מעבר לכך עולות שאלות על המקום שלנו בקשר, עד כמה אנו מוכנים לוותר, מה אנו מצפים לקבל, ובעיקר עם אלו חסרונות יהיה עלינו להשלים במידה ונמשיך בקשר. שלב זה מעורר הרבה מאד רגשות ותחושות קשות, פחדים מפני האפשרות להתאכזב, להיפגע, להעלם בתוך הקשר, כעס, מתח, לחץ ולעיתים חוסר אונים ודכדוך -"זהו זה מה שיהיה? עם בן/ת הזוג הזה אמשיך את חיי?"
כאמור, זהו שלב הכרחי בתהליך, שכן רק התייחסות לחסר ול"אין" בזוגיות יכולה לאפשר לנו להתקרב לאחר האמיתי שניצב לידינו, ולא זה שהיה קודם לכן בפנטזיה בשלב ההתאהבות. ללא התמודדות עם חוסר השלמות שבו, עם הפצעים והכאבים שהוא מעורר, הרי לא ניתן יהיה לבנות אינטימיות המבוססת על הכרות אמיתית קרובה ומעמיקה.
כאשר בני הזוג נותרים תקועים בשלב מאבקי הכח, הרי שאין באפשרותם לבחור האם להמשיך ולבנות את הזוגיות, תוך השלמה וקבלה של האחר על נקודות החוזק והתורפה שלו, או שמא המחיר כבד מידי ולכן רצוי להיפרד. כפי שתיארת היטב במצבים אלו הטינה מצטברת, והמשקעים מקשים על היכולת להתמקד בחיובי ובמוצלח שבזוגיות.
כאשר קשה לקיים דיאלוג פתוח, ישיר ובוגר בין בני הזוג, הרי רצוי וכדאי להיעזר בתהליך של ייעוץ זוגי , ויפה שעה אחת קודם. לרוב, פניה לייעוץ או טיפול זוגי מקצועי בשלב מוקדם של הקונפליקט, עשויה לאפשר לבני הזוג לקבל כלים וכמובן תובנות להתמודדות יעילה יותר עם התהליך. מנגד, כאשר הפניה לייעוץ מגיעה מאוחר מידי, אזי האפשרות להיחלץ מהמשבר קשה ומורכבת יותר, וחבל.
כפי שכתבתי גם בתשובותיי הקודמות, טיפול זוגי עשוי להתחיל בנפרד, מניסיון, אם בן/ת הזוג "המסרב/ת" להגיע לייעוץ, מעוניין בזוגיות, הרי תוך זמן קצר הוא יצטרף לתהליך הייעוץ, אם בשל הסקרנות, אם בשל החשש שהוא אינו שותף לדינמיקה שמתחוללת אצלך בהעדרו, אם בשל העובדה שאת כבר בדקת עבורו את "עומק המים".
מעבר לזאת, בעצם הפניה שלך והמסר כי יש מקום וצורך בקבלת טיפול זוגי מעבירה מסר חזק וחשוב לשניכם, מסר של לקיחת אחריות על ידך, מריבות יכולות להוביל לנתק מוחלט בין בני הזוג (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
של חוסר נכונות מצידך להשלים עם תהליך הרסני לזוגיות, מסר של נכונות לעבודה ולשינוי על מנת להוביל לשיפור באיכות החיים, מסר שקשה להישאר מולו אדישים.
מניסיון, ה"סרבנים" לא נותרים אדישים להחלטה של אלו שהעיזו אזרו כוחות ו"קפצו למים".

שאלה: אנו נתקלים המון בכל " בעיית הפרפרים " אצל כל כך המון זוגות , מעניין אותי אם אנשים פונים לטיפול / ייעוץ איך להחזיר אותם או מה עושים אם הם כבר לא קיימים - נראה לי שאין מתכון כזה להכנת פרפרים מחדש . מה קורה עם אותם זוגות בדרך כלל , משלימים עם מה שיש - נפרדים - אולי התרחש נס למישהו מהם והוא גילה פרפרים מחדש -
השאלות שעולות כאן בנושא הפרפרים - ההתרגשות, התשוקה, דפיקות הלב - עולות כמובן גם במסגרת הייעוץ. פעמים רבות לצערי, אלו עולות בעוצמה כאשר אחד מבני הזוג צד פרפרים או פרפרות מחוץ לקשר הזוגי - או אז הרומן החדש, מצמיח מחדש ומרענן אותן תחושות מוכרות (או חדשות) של הפרפרים בבטן, וכמובן מקשה על הוויתור של אותו הרומן כמו גם שיקום הנישואין .

אין בידינו מכשיר לבדיקות אורך כנפי הפרפרים, ולאבחון מדויק שלהם. יחד עם זאת, כפי שנמצא במחקרים רבים , הרי אותם "פרפרים" שייכים לשינויים הורמונליים שאנו חווים עם ההתאהבות (רמת אנדורפינים גבוהה).
יש לכך הסברים אבולוציוניים שמשייכים זאת לצרכי ההישרדות והעברת המטען הגנטי לדור הבא - ולכן תהליך זה הוא קצר למדי, שכן מייד לאחר ההזדווגות ההורמונים הללו הופכים למיותרים ורמתם בגוף יורדת.
השאלה היא מה נבנה לאחר שמשב הרוח שמייצרים כנפי הפרפרים נחלש - האם בני הזוג משכילים לבנות ביניהם אינטימיות רגשית ופיזית, האם הם מעיזים להתקרב, להכיר זה בנקודות החוזק והתורפה של האחר, ולקבלו כפי שהוא - כלומר לאהוב אותו.
האם נבנית מחוייבות אמיתית, שותפות גורל, האם הם מצליחים לספק זה לזה ביטחון, תמיכה, אמון הדדי - קשר שמזכיר במרכיבים שונים קשר ראשוני שבין ההורה לבין ילדו, והאם הם מסוגלים להתרומם מעל ולהיות מסוגלים להשלים, לקבל ולסלוח את מה שהאחר לא יהיה מסוגל לתת להם, האם הם יכולים לחיות עם מידה כזאת או אחרת של אכזבה, האם הציפיות שלהם מהאחר מציאותיות, האם קיימת פנטזיה שבן הזוג יספק את כל מה שלא זכינו לקבל בשלבים מוקדמים מאד של חיינו?
הסיבות להתרחקות טמונות הן באינטראקציה הזוגית, אך גם בחוויה האישית של כל אחד מאיתנו, בחלקים שהאדם מביא איתו לקשר: בהתנסויות, זכרונות, חוויות, פצעי העבר - כל אלו שותפים אף הם לדינמיקה הזוגית, ולכן לא ניתן להתעלם מכך שכאשר הקשר מאבד מחינו או מפרפרים.
הסיבה להתרחקות, אינה טמונה רק בבן הזוג, אלא בקושי שלנו למצוא ולהבעיר את האש שבתוכנו. כלומר, פעמים רבות אנשים חווים את המאהב/ת כמי שהצליחו לחדור אליהם להעיר, להחיות, להבעיר חלקים בתוכם שלא ידעו על קיומם.
אנשים מתארים זאת במילים נרגשות: "לא ידעתי שאני מסוגל להרגיש, לאהוב, להשתוקק, להתגעגע כך - בזכות הקשר החדש אני מרגיש אדם אחר, בן הזוג החדש הוא שמצליח לגעת בי, בעוד עם בן הזוג ה"רשמי" אני מרגיש מת, דועך וכד'.
התיאורים הללו מעוררים בי את הסקרנות מה באמת התעורר שם, מה אותו אדם אפשר לבן הזוג האחר שלא אפשר לעצמו ולבן הזוג קודם לכן, במה הוא נתן לו לגעת, איך הוא העז להתקרב הפעם, איך הפעם היה מסוגל לשים עצמו במקום פגיע חלש חשוף אל מול האחר.
כמובן שלא כל קשר נישואין כמובן יכול לשאת ולהכיל תסכולים ממושכים, אלא שלעיתים קרובות בני הזוג שמנהלים רומן מחוצה לו, משליכים על בן זוגם הרשמי כמו גם על בן זוגם הנוסף חלקים שלהם, שאינם מחוברים אליהם ואינם מסוגלים לקחת עליהם אחריות.
אין להוציא מכלל אפשרות, כי ההתאהבות באחר, כמו גם ההתרחקות מבן הזוג הרשמי, משקפים גם קשיים אישיים שלה, ולכן לא די במשק כנפי הפרפרים כדי לקבל החלטות ולבחור כיוון, יהיה זה נכון לבחון היטב את הדרך בה מתקבלות ההחלטות, את הצרכים הגלויים והסמויים, להבין ולהיות מודעים ליכולת להתקרב וליצור מערכת זוגית יציבה וקרובה - זאת לפני קבלת החלטות, על מנת שאלו שיתקבלו יגיעו ממקום קצת יותר שלם וברור, היינו ממקום של בחירה.

שאלה: אני ממש מיואש. אני בן 36 נשוי 6 שנים אישתי בת 29 ויש לנו שני ילדים בני 3 ו 4. אישתי פשוט לא משדרת שום אהבה וזה אומר אין חיבוקים, אין נשיקות וכמובן סקס לא מעניין אותה. אני כל הזמן אומר לה שזה מאוד מאוד חשוב לי והיא מזלזלת ואומרת שיש אצלי משהו דפוק (אולי היא צודקת?!). אני ממש מיואש כול דבר ניסיתי, אני לא יודע אם אני יכול להמשיך לחיות בלי אהבה בבית?

החיים בצד בן/ת שאינו מעוניין בקרבה פיזית בכלל ומינית בפרט, לאורך הזמן יוצרים תחושה קשה של דחייה אכזבה, תסכול ופגיעה בדימוי העצמי הגברי או הנשי. הקושי הולך ומחריף כאשר הצד שנמנע ממגע אינו ער לבעיה ואינו לוקח אחריות על חוסר האיזון הזוגי שנוצר.
כפי שנכתב בפורום פעמים רבות, חשק מיני נמוך עלול להיות תוצאה של גורמים שונים, חלקם עשויים להיות פיזיולוגיים (שינויים הורמונליים, בעיות רפואיות שונות, עייפות, חולשה וכד') וחלקן עלולים להיות תולדה של קשיים רגשיים - אישיים או/ו זוגיים.
בהיבט האישי ניתן למנות גורמים הקשורים לחינוך ולתרבות מהם צמחנו. ביחס הסביבה הקרובה למין ומיניות, למידת הפתיחות או הנוקשות כלפי מין, להתפתחות המינית, לטראומות כגון תקיפה או ניצול מיני, לקונפליקטים מוקדמים שלנו במהלך ההתפתחות הרגשית והמינית, וכן ללחץ, עומס, מתח, דיכאון וכד'.
במישור הזוגי ניתן למנות מרכיבים ", שקשורים לאינטראקציה הזוגית - מתחים, קונפליקטים ביניכם, כעסים על פני השטח ומתחתיו, ביקורת, חוסר שביעות רצון ועוד.
אז מה עושים עם כל אלו? איך מתמודדים את הבעיה?
אסייג ואומר כי לצערי, לא תמיד ולא בקלות ניתן לפתור בעיות סביב תשוקה מינית נמוכה, אך כצעד ראשון יש לברר מה מקור הקושי, ולשם כך יש לאסוף מידע רחב ככל האפשר של הבעיה עצמה: מתי החלה, מתי התגברה, האם בעבר היו שינויים ברמת התשוקה, מה קרה לפני הנישואין והולדת הילדים וכד'. וכן באשר להיסטוריה הרפואית, האישית והזוגית.
אם מדובר בבעיות שמקורן הורמונליות, לעיתים טיפול תרופתי פשוט עשוי לסייע ולהיטיב, אם מדובר בקשיים שמקורם בהיסטוריה האישית או הזוגית, אזי ייעוץ אישי או טיפול זוגי יכול לאפשר תהליך של שינוי.
ציינת כי בת הזוג שלך מתנגדת לכל מה שמתקשר עם ייעוץ זוגי, וכלל אינה מבינה מה הצורך לו. ייתכן ומדובר כפי שציינת בתחושת אשמה ואולי בפחד מלהימצא "האחראית" הישירה והבלעדית לפגיעה בנישואין, ייתכן שהיא רואה בדרישה שלך כסוג של מאבק כוחות ביניכם ומגיבה לבקשה ממקום של התנגדות, ויתכן כמובן שכלל אינה ערה למתח ולבעייתיות שנוצרת כתוצאה מהפער בין צרכים המיניים שלה לבין שלך.
במקרים בהם אחד מבני הזוג מתנגד לפנות לייעוץ, לרוב נמליץ על פניה לייעוץ או טיפול זוגי בנפרד. הרי לא ייתכן שסרבנות מצד אחד תותיר את הצד האחר חסר אונים ותלוי בחסדי הצד המסרב. מעבר לכך שינויים במערכת הזוגית - בדומה למערכות אחרות - יכולים להתחולל גם כאשר משנים רק מרכיב אחד בתוך המערכת, ולכן לעיתים תחילתו של שינוי אצל אחד מבני הזוג תוביל לשינוי גם אצל האחר שיגיב לאותו מהלך.
לאור האמור, ממליצה גם לך בחום, לפנות ולהתחיל במסע לבדך. אני משוכנעת כי הפניה לייעוץ מעבירה מסר ברור וחד של לקיחת אחריות, של חוסר השלמה עם איכות החיים הירודה, של נכונות לבצע שינוי, ואמונה ביכולת למצוא פתרונות טובים ויעילים לקשיים.
גם למסרים מעין אלו, בן/ת הזוג הסרבנ/ית לא יכולים להישאר אדישים מניסיון רב שנים, אוכל לציין כי מעטים המקרים בהם הצד ה"סרבן/ית" נותר לאורך זמן מחוץ לתהליך של טיפול זוגי . לרוב "הסקרנות הורגת את החתול", הלחץ מפני מה שמתחולל שם בהעדרי אף הוא מדרבן להיכנס וליטול חלק, וכמובן רמת החרדה מפני התהליך פוחתת כאשר אחד מבני הזוג כבר קפץ למים, בדק את הטמפרטורה ואת העומק ונותר בריא ושלם.