הסלנג העברי, כאילו כזה 

הסלנג העברי, כאילו כזה

כתבה: עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית- חגית רוטשטיין

אז זהו, שאם אכתוב לכם בקיצורים ובסלנג של השפה העברית ולא הבנתם - זב"שכם (=זו הבעיה שלכם). גם אם תגידו שזה סתם בבל"ת (=בלבולי ביצים) - אז"ש (=אז זהו שלא). סלחו לי אם אחפור לכם במוח. בטח תגידו: "עאלק, חבל"ז (=חבל על הזמן), ילצ"מ (=יש לי צרות משלי)! אבל, זה למל"מ (=לא מועיל, לא מזיק) לשמוע. בין סק"ס (=סדורים, קניות וספונג'ה) לגלח"צ (=גילוח, צחצוח), אקרא מה שכתוב פה, ואחר כך - חזל"ש (=חזרה לשגרה). זה יהיה סתם בשביל הכסת"ח (=כיסוי תחת) שלי". עכשיו, קבלו ח"ח (חיזוק חיובי) ויאללה, עאב"ש (=עזבו אותי, באימא שלכם)!
הייתם מבינים משהו לולא ה"תרגום" שלי? לא ממש, נכון? בכל אופן, לא את הכל.
אין לי שום דבר נגד סלנג, להפך, אני בעדו ואפילו מאוד. הסלנג מעשיר את השפה ומרכך אותה, אך כשמישהו נותן לי לבצע עריכת לשון לספר שכתב ובדיאלוגים מכניס סלנג, אני לא תמיד מאושרת מזה. למה? הרי הוא מציאותי ולא מתיימר, מתאים את שפת הכתיבה לתקופה ולקהל היעד שלו, אז מה אני רוצה?
התשובה היא, שכעורכת לשון, העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לו הינה, שקודם כל לא כל אחד יוכל לפענח את שפת הספר, ושאם אחת ממטרותיו היא שספרו לא ישקף תקופה מסוימת ולא יתמקד בה, עליו לכתוב כך שספרו לא יהיה חד-דורי או אם תרצו - "עונתי", כי אם ישתמש בסלנג של היום, מי שיקרא את הספר בעוד דור או עשור, לא יבין למה התכוון הסופר התמוה והמיושן, כי הרי הסלנג יתחלף, יתעדכן. לחיזוק דבריי, מה שהיה במילון של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה, כבר לא תופס היום ולא מוכר לבני הדור הזה. למשל, אם אגיד על מישהו שהוא "יורם" או "שרגא", בני העשרה יבינו על מה אני מדברת? לא! הם יודעים מהו "חננה" או "חנון", אשר מקבילים לאותם "יוצים" או "סבונים" על פי הסלנג של הורי הוריהם.
הסלנג הוא נחמד בעיניי, כבר אמרתי, ועם זאת, יש בו דברים שממש נראים לי סתמיים, לא מעשירים את השפה, לא מרככים אותה והם חסרי משמעות: האחד הוא, ה"כאילו", התקוע לו באמצע משפט, בלי קשר לכלום, וה"כזה " הבלתי סביר.
אביא לפניכם דיאלוג, שבעיני דור הסבים נשמע כדיאלוג מכוכב אחר:
נערה א': "אז הוא כזה הסתובב אליי"
נערה ב': "והוא שאל'תך משהו, כאילו?"
נערה א': "כן. כאילו, הוא כזה שאל מה אני עושה הערב".
נערה ב': "אז את כאילו יוצאת איתו עכשיו?"
אם אפרש מילולית את הנאמר, אשאל: הוא הסתובב אליך באמת או כאילו? כלומר, לא הסתובב? הוא שאל אותך או לא? את יוצאת איתו הערב או שלא? או שאפשר לשחק משחקי לשון ולומר ב"סלנגית עדכנית" שהוא "סוג של" הסתובב ושאל "סוג של" שאלה ואת יוצאת איתו "סוג של" יציאה. מה נכון פה? זה באמת היה או כאילו היה? כל הסיפור הזה הוא יציר דמיונך הפרוע?
ואם אנסה להמליץ על סרט, וכשאשאל איך הוא, אענה כי "חבל על הזמן". מי שיבינני מילולית לא ילך לבטל את זמנו, כי חבל על הזמן...

אסיים ואומר, שאבות הסלנג הישראלי המשמעותי ביותר היו הגששים הגאונים, ואוסיף הערה קטנה - עורכי לשון הם כנראה "סוג של" "פרידמנים", שלא נאמר "פרידמנים מתים" בסלנג הבובלילי התופס תאוצה, אולי זמנית.
אז , יאללה, מה נסגר איתכם? עאב"ש (=עזבו אותי, באימא שלכם)!



.