במאמרו "אובמה - משכין השלום במזרח התיכון?" סובר ד"ר לאון הדר, עיתונאי ומשקיף בוושינגטון: At the end of the day, if the two sides want a fragile peace to work, they will make it work?with or without U.S. involvement. And if they fail, they will have no one to blame but themselves.
http://worldpolicy.org/wordpress/2008/12/18/leon-hadar-obama-the-mideast-peace-maker/
במאמר מעניין זה, נותן הפרשן הוושינגטוני קדימה מכרעת למוכנות 2 הצדדים כאן לעשות שלום (רופף ככל שיהיה). אבל קובעי המדיניות בישראל אינם מוכנים לשלם את מחיר השלום. בניגוד לדוגמאות שהובאו במאמר, ישראל היא המדינה היחידה שנוכחותה מבוססת על הפרה בוטה של תחושות הצדק הטיבעי של מאות מיליוני ערבים ואנשים בעולם. זו מדינה שניבנתה הן על חורבות עם אחר, והן על הפרת תחושת ההומוגניות ההיסטורית והגאופוליטית של מה שמכונה האומה הערבית. המחיר הוא לפחות פיצוי הפלשתינאים והכרה בעוולות שניגרמו להם.
אך ההנהגה המדינית בישראל והפריפריה התרבותית שלה עוסקים במקום בתקיפה רדיקלית של שורשי הסכסוך, עוסקים בהכחשה רבתי. גרמניה בניגוד לכך השתלבה אחרי מלחמת העולם השנייה במקום מצויין במסגרת הקהילייה האירופית, עקב נקיטתה במדיניות הפוכה להכחשה - הודאה באשמתה, ופיצוי.
ישראל מאידך אינה יודעת אשמה מהי, ומחליפה אותה בצדקתנות, שעובדת מצויין אצל קהלים שמרנים וצרי אופק בארה"ב. והנה, האבסורד הישראלי הזה, לא רק שאינו מגלה מוכנות לשילוב איזורי, אלא גם מקבל תמיכה לא פחות אבסורדית מבחינת תחושת השרירות - מבחוץ. הדבר הזה גם פועל הפוך לגורם נוסף של יכולת גרמנייה לרהביליטצייה איזורית אחרי 1945 - חולשה כלכלית ויצרנית של ישראל, הניבנית על סיוע מבחוץ, בעוד גרמנייה פתחה יכולת מרשימה כלכלית וטכנולוגית באופן אוטונומי.
יש לזכור שכמו גרמנייה, גם ישראל עברה שלב של "תוכנית מרשל" - והמדובר בפיצויים שקבלה מגרמנייה של קונרד אדנאאואר. אך בניגוד לפרוייקט של התעצמות כלכלית ותרבותית - הישקיעה ישראל את הכספים הללו בהתחמשות ויזימת מלחמה שהפרה עוד יותר את האפשרות לרהביליטציה איזורית - תוך קביעת אוריינטציה של תוקפנות איזורית לעתיד - והכוונה למלחמת סיני 1956 (שכירי חרב האימפריאליזם http://www.global-report.net/msharon/?l=he&a=35459 ).
ישראל זקוקה לתפנית רדיקלית למטרת רהביליטציה איזורית, אך כל מערכותיה החברתיות, הכלכליות והתרבותיות, פועלות בכיוון הפוך לכך, ומחוזקות מבחוץ. על ממשל אובמה להבין זאת.
_____________
הכתבה הופיעה ב"על צד שמאל" בצרוף ניספחים חשובים בשוליה, וכן באתר "הגדה השמאלית"
הלינק הבא: העתק והדבק בדפדפן. אם מתווסף קטע ריק מעל לקישור, זה לא יעבוד.
http://www.on-the-left-side.co.il/23941/ישראל-נגד-רהביליטציה-אזורית-מיכאל-שרון-24122008
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6383
http://worldpolicy.org/wordpress/2008/12/18/leon-hadar-obama-the-mideast-peace-maker/
במאמר מעניין זה, נותן הפרשן הוושינגטוני קדימה מכרעת למוכנות 2 הצדדים כאן לעשות שלום (רופף ככל שיהיה). אבל קובעי המדיניות בישראל אינם מוכנים לשלם את מחיר השלום. בניגוד לדוגמאות שהובאו במאמר, ישראל היא המדינה היחידה שנוכחותה מבוססת על הפרה בוטה של תחושות הצדק הטיבעי של מאות מיליוני ערבים ואנשים בעולם. זו מדינה שניבנתה הן על חורבות עם אחר, והן על הפרת תחושת ההומוגניות ההיסטורית והגאופוליטית של מה שמכונה האומה הערבית. המחיר הוא לפחות פיצוי הפלשתינאים והכרה בעוולות שניגרמו להם.
אך ההנהגה המדינית בישראל והפריפריה התרבותית שלה עוסקים במקום בתקיפה רדיקלית של שורשי הסכסוך, עוסקים בהכחשה רבתי. גרמניה בניגוד לכך השתלבה אחרי מלחמת העולם השנייה במקום מצויין במסגרת הקהילייה האירופית, עקב נקיטתה במדיניות הפוכה להכחשה - הודאה באשמתה, ופיצוי.
ישראל מאידך אינה יודעת אשמה מהי, ומחליפה אותה בצדקתנות, שעובדת מצויין אצל קהלים שמרנים וצרי אופק בארה"ב. והנה, האבסורד הישראלי הזה, לא רק שאינו מגלה מוכנות לשילוב איזורי, אלא גם מקבל תמיכה לא פחות אבסורדית מבחינת תחושת השרירות - מבחוץ. הדבר הזה גם פועל הפוך לגורם נוסף של יכולת גרמנייה לרהביליטצייה איזורית אחרי 1945 - חולשה כלכלית ויצרנית של ישראל, הניבנית על סיוע מבחוץ, בעוד גרמנייה פתחה יכולת מרשימה כלכלית וטכנולוגית באופן אוטונומי.
יש לזכור שכמו גרמנייה, גם ישראל עברה שלב של "תוכנית מרשל" - והמדובר בפיצויים שקבלה מגרמנייה של קונרד אדנאאואר. אך בניגוד לפרוייקט של התעצמות כלכלית ותרבותית - הישקיעה ישראל את הכספים הללו בהתחמשות ויזימת מלחמה שהפרה עוד יותר את האפשרות לרהביליטציה איזורית - תוך קביעת אוריינטציה של תוקפנות איזורית לעתיד - והכוונה למלחמת סיני 1956 (שכירי חרב האימפריאליזם http://www.global-report.net/msharon/?l=he&a=35459 ).
ישראל זקוקה לתפנית רדיקלית למטרת רהביליטציה איזורית, אך כל מערכותיה החברתיות, הכלכליות והתרבותיות, פועלות בכיוון הפוך לכך, ומחוזקות מבחוץ. על ממשל אובמה להבין זאת.
_____________
הכתבה הופיעה ב"על צד שמאל" בצרוף ניספחים חשובים בשוליה, וכן באתר "הגדה השמאלית"
הלינק הבא: העתק והדבק בדפדפן. אם מתווסף קטע ריק מעל לקישור, זה לא יעבוד.
http://www.on-the-left-side.co.il/23941/ישראל-נגד-רהביליטציה-אזורית-מיכאל-שרון-24122008
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6383
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.