אהבה ושנאה 

אהבה ושנאה

"אין דבר שלא ניתן להשגה על ידי האהבה – ואין דבר שלא ניתן לחורבן על ידי השנאה. כך שאם בית המקדש נחרב על ידי השנאה, אין דבר שיכול לבנות אותו אלא רק לאהוב את השנאה". כך למדתי את תורת הפילוסופיה שלי שמונחת תחת ראש פרק: "אני יהוה הוא האלהים". אני טוען שאין דבר שנמצא שאין לו קיים כך שכאשר אנחנו רואים את הקיים הקיים הוא נמצא. כך שכל העולם שהוא נמצא, הקיים נמצא בגופנו, וכאשר אנחנו יודעים את גופנו...הקיים והנמצא יוסבר על ידי גופנו באהבה...

ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה אלהים. כך ספר המקרא שמחולק לחמישה חלקים מצווה עלינו. כאשר אנחנו שואלים את השאלה: מי זה אני שאומר אני כאשר אני יודע שאני קם מדבר עמוק יותר מאני?...האם שאלה כזו משאירה אתנו בלא לחקור את העמוק של האני וכך אנחנו מוותרים על האני?...אריסטו טען: "יאה וגם צריך להרוס אפילו את הקרוב לליבנו כדי להציל את האמת". השאלה הנשאל היא: מה יותר קרוב לליבנו מאשר ליבנו?... שעל כן המקרא אומר: "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך"...כך שמפה אנחנו רואים שהמילה ואהבת היא אשר יצרה את ליבנו...כך איך אנחנו יכולים לוותר על ליבנו ולהגיע למילת ואהבת שליבנו מכוח המילה ואהבת יישאר ליבנו?...

לפני כ – 100 שנה הפילוסוף ניטשה אכן הגיע למבוי הסתום הזה...בספרו: "כשניטשה בוכה" אנו רואים דיאלוג אדיר בן ניטשה לרופאו. כאשר הרופא מגיע עם כל המדע האדיר שקיים ברשותו להגיש עזרה לגופו של ניטשה הוא נשאל: כיצד אתה רוצה להגיש עזרה לגופי כאשר אני יודע שגופי שייך לי קשור אלי אבל זה לא אני?...ואם תטען שאתה מגיש עזרה למחלתי, אומר לך שידוע לי שמחלתי פגעה בגופי כך שמחלתי וגופי שייכים לי קשורים אלי אבל זה עדיין לא אני...ואם תרחיק לכת ותאמר לי שאתה מטפל בנשמתי אטען את טענתי: "שנשמתי ומחלתי וגופי שייכים לי קשורים אלי אבל זה לא אני"...ניטשה עזב את גופו כאשר הוא לא ידע - מי זה אני שמחזיק את האני?...

להיות פילוסוף זה דבר קשה כשם שטען אריסטו: "כל מה שצריך ללמוד לעשות, לומדים תוך כדי עשייה". השאלה שתשאל היא: כיצד אפשר לעשות דבר שאם נעשה את הדבר לא נוכל ללמד את הדבר כאשר אנחנו פוגעים אל הקרוב לליבנו שהוא ליבנו...שעל זה אמר ניטשה: "האם אפשר להחזיר את הרצון לאחור מרצון מבלי לפגוע ברצון"...

המדע מנסה להעלות לנו תורה משלו שקורא לזה: "תורת הקוואנטים" שורש תורת הקוואנטים היא טרנזיסטור, שהיא עובדת על תורת ההדדיות, דהיינו, ואהבת...השאלה שתשאל היא: איך תורה יכולה להחזיק את עצמה מעצמה כך שהיא לא צריכה אף אחד כולל את עצמה?...ישנם הרבה מאוד תורות שקיימות על פני כדור הארץ הזה...וכל תורה ותורה מחפשת לדעת מדוע היא נמצאת על פני כדור הארץ...וכל תורה ותורה טוענת שהיא יותר קדושה מהתורה השנייה...כך שמפה יוצא שאף תורה היא לא קדושה ואף תורה שנמצאת בעולם הזה היא לא יודעת מדוע היא נמצאת בעולם הזה...

כדי לדעת להגיע לדעת ולהחזיק את הדעת חייבים לדעת את מה שטען אריסטו: "במשחקים האולימפיים אין מקבלים את העטרה היפים או החזקים ביותר אלא המתחרים (כי מהם המנצחים). כך גם בדברים הנאים והטובים של החיים: הזוכים בהם, ובצדק, הריהם עושי המעשים". על כן היום בשנות 2008 שהם 2600 שנה אחרי שאריסטו עזב אתנו אני מעלה משפט אחד מתוך תורה אחת שטוענת: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב' פסוק ד'). פה אנחנו רואים עשייה על ידי יהוה אלהים שטוען: "ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה אלהים". ואני מניח ספר כשם שכל פילוסוף מניח ספר משלו: "מלחמת הרוח בחומר" ואני מראה שבמילת: ואהבת...אנחנו מגיעים למודעות שטוענים בה: "יהוה אלהים קשור אלי שייך לי אבל זה לא אני"...

אריסטו טוען: "כל אדם מטבעו שואף לדעת". ניטשה טוען: "הטרגדיה שהאדם נקלע בה בחייו היא אובדן גבעה נוספת". חיים שלמה טוען: "אושר הוא לדעת שאתה יכול לדעת כל מה שאתה רוצה לדעת". מתקופת אריסטו ועד היום הזה קמו הרבה מאוד אנשי דעת כדי לידע את הדעת. היום הזה שנאמר: " ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים" . אני מניח בפניכם ספר: "מלחמת הרוח בחומר" שמראה לעולם הזה בהוכחות על גופי את עולם הצבע שהוא מורכב מ – 64 גוונים ששורשם 4 צבעים שזרעם – "אור הגנוז" שנאמר: "מי שראה את אור הגנוז ראה מסוף העולם עד סוף העולם והוא נמצא במילת – ואהבת"...  

"כדי לרצות לדעת צריך לדעת לבטל את הרצון שלא נותן לדעת"