הצחוק כהתמודדות עם דפוס תופעת ה'קרבן' 

לא מספיק לתרגל יוגה צחוק במועדון או בבית. מה חשוב הוא הכנסת הצחוק הפנימי לחיים או זיהוי הטבע הפנימי של הצחוק שלנו. ולמה?

בואו נדבר קצת על תחושה שקיימת אצל רבים מהישראלים, הפלסטינים ואולי רוב עמי העולם (פרט לכאלו אולי שגרים בשפע מתמיד-שאלה: מה קדם למה?????). התחושה נקראת קרבנות או ויקטימיזציה.

2 עמים שהם קרבנות של ההיסטוריה ולא מפסיקים את התחושה הזו, מתנהגים תמיד מתוך הקורבן וכדאי להפסיק את הסטטוס הזה ולהיות השולטים במקום הנשלטים הם יוצאים להרוג אחד את השני. יש פה מצב של fake it fake it until you make it אנו מזייפים את תחושת הקורבן שלעיתים באמת שאינה קיימת באופן ריאלי ואז הופכים באמת להיות לקורבנות (זוכרים? כמו העיקרון המנחה בשיטת היוגה צחוק)
מה התוצאה? שנאה, טינה, כעס, ניצול, ולכן בריאות רפויה, מערכת חיסונית חלשה, זקנה מרירה וכל זה כי חיינו כקרבנות ולא לקחנו אחריות על חיינו, חיינו בלי שפע ובלי צחוק.

עוד דוגמא: אם אין לי כסף כרגע, אין לי עבודה, ההורים שלי עינו אותי בילדות, יש לי 2 בחירות כרגע. אחת, לחשוב על העבר, לחפש רחמים וחמלה אצל האחר ה"חזק" ולהיות תלותי בנסיבות החיים. או אם תרצו, איש קשה יום וחמור סבר, שנתון לגלי הקרמה הקוצפים. כנראה שאדם כזה יישאר עני לנצח (בין אם יש לו עושר חומרי או לא) בין אם יתפרנס חומרית ובין אם לאו.

אפשרות שניה, לקחת אחריות על החיים דרך הכנסת הצחוק לחיים (תרגול יוגה צחוק ושימוש בשיטות אופטימיות אחרות), להפסיק לחשוב "אני עני" "אני קרבן של ההורים, המורים וכו" ולפתח שפע פנימי ואופטימיות שזו מתפקידה (גם בגלל חילוף החומרים הביוכימי משלילי לחיובי) תאפשר לנו להקרין ולקרון. להקרין שפע ולא עוני, קרבנות.

יוגה צחוק היא שיטה שמשנה לנו את הביוכימיה השלילית בזמן הסדנא. אנו מייצרים אנדורפינים ולא קורטיזול. בזמן הסדנא חדלנו להיות קרבנות כי הרשנו לעצמנו לחזור לצחוק הראשוני של התינוק
ולהשתטות. הסדנא פשוט הראתה לנו מצב רוח אחר שהוא אפשרי. עכשיו עלינו לבחור האם אנו רוצים להשאר ברוב ימות השנה במצב אנדורפיני גבוה או נמוך. אם נצחק על החיים, עם החיים, בקול או בשקט, כל יום בבית אז לקחנו אחריות, איך נהיה שוב קרבנות אם אנו רק צוחקים ולוקחים כל דבר כמצחיק?

אך אם נבין את הרעיון של היוגה צחוק אך לא נשתמש בפילוסופיה כדרך חיים (דינמיקה בחיים, הכנסת צחוק והומור לחיים, פחות טינה וכעסים) כי אז הסדנא לא הועילה הרבה.

בואו נזכור אחת ולתמיד: אין קרבנות שלום, אין קרבנות טרור, אין קרבנות של מקום העבודה, או של ההורים או של כלום. אנו הופכים עצמנו לקרבן בהחלטתנו. יש רק לקחת אחריות על מה שקורה לנו, והצחוק הוא אחד הדרכים לעשות זאת. כי בסופו של דבר הכל מצחיק ואם לא נצחק על האירועים בחיינו בריאותינו עלולה להפגע ולכן לא משתלם לנו.

כאשר שני עמים, מנציחים את תחושת הקרבן, תחושה זו היא ממכרת. ומכאן מגיע הרצון להלחם, לשנוא, להתבסס על העבר ולנסות להאשים כמובן את האחר. המחיר של זה לאינדיבידואל הוא ביוכימיה שלילית של הדם המתבטאת ע"י פקודה של המח לבלוטות השונות לשחרר חומרים "מזיקים" כמו קורטיזול הגורמים לעליה ברמת הסוכר בדם והיחלשות המערכת החיסונית. לטווח הארוך מחלות פסיכוסומטיות כמו סרטן יכולות להיות התוצאה. האם זה שווה?

אני רוצה לסיום לספר את סיפורו של בעל מסעדה אתיופית בירושלים, בן לעדה שרבים מבניה נמצאים מתחת לקו העוני, בין אם מבחירה ובין אם מסיבות אחרות. אותו אדם הלך ובנה מסעדה פנטסטית בירושלים, נקיה להפליא, עם אוכל פנטסטי שבאיכותו נמצא רק במסעדות יוקרה באדיס אבבה. אותו אדם ייתכן ולקח הלוואה מהבנק (הפסיק להיות קרבן), הוסיף לזה חזון והקרמה היטיבה עמו. היום מסעדתו מופיעה באחד ממדריכי התיור של ישראל ומסעדתו האותנטית עמוסה אתיופים ותיירים שבאים לטעום מהפלא הזה. אותו אדם, למרות הנורמות החברתיות, הפסיק להיות קרבן.

ובמסר זה אני נפרד מכם בצחוק וביוגה צחוק. אם נרצה נפסיק להיות קרבנות ואם זה יקרה במסות קריטיות כי אז ישרה שלום וצחוק עלי אדמות.וברמה האישית אם כל אחד יפסיק בהחלטה להיות קרבן , כן זה לוקח שנים רבות, כך יגיע לבריאות מושלמת יותר או שלום פנימי.

מעונינים להתנסות ביוגה צחוק, וכן בסדנאות ג'יבריש? אלכס 0524343964
http://www.laughter.co.il

על המנחה

אלכס סטרניק הוא אחד משני מביאי שיטת ה"יוגה צחוק" לארץ ומקים מועדון היוגה צחוק הירושלמי, הראשון שנוסד בארץ (אוגוסט 2004), אחד משני מארגני ביקורו של הוגה השיטה, ד"ר מאדאן קטריה בישראל, בדצמבר 2004. באוקטובר 2006, בברלין, אלכס קיבל את אות "Laughter Ambassador" מהוגה השיטה על יוזמתו בהתחלת תנועת מועדוני הצחוק בארץ ובעבודתו בין יהודים וערבים דרך שפת הצחוק, בארצות שונות. כמו כן זכה במקום הראשון בתחרות הג'יבריש לשנת 2006. מאז מאי 2005 מאמן להכשרת מדריכי יוגה צחוק בהסמכה אישית מד"ר קטריה, הוגה השיטה. אלכס למד Laughter Coaching אצל ד"ר אנט גודהרט מפתחת השיטה מזה 35 שנה וכרגע עוסק גם בתחום זה.
אלכס הוא בוגר במדעי התזונה ומסיים תואר שני בבריאות הציבור (מסלול קידום בריאות) באוניברסיטה העברית. בתחילת שנת 2003 התוודע לראשונה לשיטת ה"יוגה צחוק" בעיר בנגלור בדרום הודו שם התנדב כמורה לתזונה. התנסה ותרגל יוגה צחוק, בהתנדבות, בהודו עם אוכלוסיות חולות ועבד כתזונאי מפקח על צוותים, בארגון הסיוע ההומניטרי
Save The Children Usa באתיופיה. התנדב בשיטת ה"יוגה צחוק" בבית האמא תרזה באדיס אבבה במהלך שנת 2004. מנחה סדנאות יוגה צחוק וג'יבריש וכן ימי עיון לחברות וארגונים, כנסים, שגרירויות, ועדי עובדים, חוגי בית, פסטיבלים, מסיבות רווקים ורווקות וימי הולדת. במסגרת עבודתו למען הקהילה אלכס עובד עם יהודים וערבים (בארץ ובמזה"ת), דרך שפת הצחוק והג'יבריש, במסגרת פרויקטים של גישור וקירוב וכן עם הורים וילדים.
סדנאות בהנחיית אלכס הוצגו החל מחודש יולי 2006 במוזיאון דרמשטט, גרמניה, על מסכי וידיאו ענק, במסגרת פרויקט וידאו-ארט ענק שנערך על תנועת היוגה צחוק בעולם, בחסות "מכון גתה" (מכון תרבות גרמניה), כאשר אלכס היה איש הקשר של האמנים שביקרו בארץ בחודש מרץ 2006 (הפרויקט אמור להיות מוצג גם במוזיאון הרצליה וחיפה ומוצג היום במוזיאונים שונים בעולם).

.