צילום, אומנות, בועז טל 

אנחנו = אני ואתה
הערת שוליים
Xn + Yn= Zn
זהבה טל

*זהבה טל היא...

"מתמטיקאים הם בני אדם, אלא שהם מסתירים זאת היטב," נטען בספרו של סינג.1 לטענתו הם מתלבטים, מתבססים על אינטואיציות ותחושות בטן, ושוגים, אבל את תוצאות המאמץ המפרך הזה הם מתרגמים בסופו של דבר באדיקות למסמך כמו משפטי, לנוסחה הכתובה בצמצום ומנוסחת על-פי כללים נוקשים וקפדניים. בדימוי העצמי שלהם ובתפישתם האינטואיטיבית הם מנסים לשפוך אור על אמיתות נצחיות ומוחלטות.2

המשפט האחרון של פרמה (Fermat), נוסחה שאת נכונותה ניסו טובי המוחות להוכיח במשך מאות שנים, הנו שריד נוכח במסע חייו הארוך והדינמי של בועז מאז לימודי המתמטיקה באוניברסיטה, שריד שיכול היה למרחבי הזמן והשכחה, ועד היום שב ומוזכר על-ידי בועז, ולא בכדי.

ניתן לראות הקבלה מסוימת בין ניסיונות ההוכחה הסיזיפיים של המשפט האחרון של פרמה, למרות הפשטות המטעה שבה, ואולי בגללה, לבין חיפושו העקשני, הבלתי-נלאה והמתודי של בועז אחר הנוסחה הנכונה, האמיתית, של זהותו.

ניכר בבועז שהנו אמון על דרך החשיבה המתמטית, וכמו מתמטיקאי הוא עמל על מציאת ההוכחה הפשוטה, האלגנטית, התקפה לנוסחאות זהותו האישית, כמו גם על מציאת מערכת החוקים הפועלת בשדה הקיום האישי ובמערכת יחסי הגומלין בתוך התא המשפחתי. המתודולוגיה של המחקר קפדנית ומחמירה, וכוללת מסגרת עבודה ברורה, מדויקת, ומצמצמת (פול-פריים, פורמט צילומי ריבועי על-פי-רוב, עקביות בזהות המקום והדמויות הפועלות). מסגרת זו כוללת גם חזרה אינסופית וקונסיסטנטית - מאות רבות של סרטי צילום, אלפי נגטיבים, צבירה של אינספור שעות עבודה, גרסאות מרובות לתמות ולסצינות, כמו חותר הוא למצוא את הנוסחה הנכונה זה למעלה מחצי יובל, כמו מנסה הוא להרחיב את הידוע ואת המודע על בסיס הקודם, כמו יוצא הוא אל העתיד הלא ידוע, אל הבנייה והתבוננות מדוקדקות, על מנת ללמוד את אשר ישנו.
"התבניות של המתמטיקאים, כמו אלו של הציירים או של המשוררים, חייבות להיות יפות. הרעיונות, כמו הצבעים או המילים, חייבים להשתלב בצורה הרמונית. יופי הוא המבחן הראשון: אין מקום של ממש בעולם למתימטיקה מכוערת." ג' ה' הרדי3

היתכן שגם במערכת האישית, נכונה טענתו של פרמה שהסיבה לכך שאף אחד לא הצליח למצוא פתרון היא בדיוק מפני שפתרון כזה לא קיים? בפרספקטיבה של זמן, תהליך החיפוש הוא זה שהניב יבולים לא צפויים.
הבנת מהות הזהות האנושית הנה תהליך ארוך טווח, דינמי ואוניברסלי. אם קיימת התעסקות אינטנסיבית בזהות הנשית, פולמוס מרגיז ומשופע הבלים לטענת סימון דה בובואר,4 בירור הזהות הגברית נפוץ פחות. בעבודותיו של בועז, תמה זו צצה עוד בשנות ה70-, והוא, ללא ליאות, דן בה עד היום.

נפלא וייחודי בעיני הוא אופן הגדרתו של בועז את עבודותיו: "פורטרט עצמי עם המשפחה". למרות עבודת המחקר שלי לדוקטוראט בתחום המגדר, קונפליקט ההגדרה מוכח תדיר ואני מוצאת את עצמי נבוכה כל פעם מחדש, תוהה איך לעולם אין הדבר נעשה נכון
על-ידי. או שהפרזנטציה מוחקת יותר ממחצית העשייה שלי כאשר בועז אינו מוזכר, או שאני מוצאת את עצמי מציגה את עצמי ומוסיפה "אשתו של בועז, גם", והדבר גורר פרץ של תמיהות, אם לא "התקפות", על חוסר היכולת (הנשית) להגדיר ישות עצמאית אוטונומית הפועלת ללא תלות באחר.

ובכל זאת, למרות המודעות, מחיקת הפן המשפחתי של העשייה מורידה נדבך משמעותי שבו מושקעת נשמתי. שם נמצאים מרב ההשקעה והאנרגיה, כברת דרך ארוכה של עשייה, עם הרבה תשומת לב והתכוונות רגשית. לכן כה מרגשת בעיני הגדרתו של בועז את עבודותיו כ"פורטרט עצמי", לא כל שכן הבחירה שלו להגדיר את עבודותיו גם באמצעותנו, באמצעות המשפחה, ולקרוא להן "פורטרט עצמי עם המשפחה".

משפחה זו מערכת שבה פועלים ומושפעים סך היחידים בה. זהות כולנו, כיחידים וככלל, התעצבה כפי שהיא באמצעות חוויות ואירועים. אף אחד מאתנו לא חי לבד. משפחה הנה שדה חזק של כוחות פנימיים וחיצוניים אשר פועלים ומשנים. זהותנו נקבעת במידה רבה על-ידי הדמויות שעמן אנו באינטראקציה, מי שחי לצדנו, הורים, בני זוג, צאצאים וכו'.

כולנו חווינו את מכלול העשייה האמנותית של בועז על-פני זמן. הרבה עבודה, מאמצים, הירתמות משותפת, והימנעות של כל אחד ואחת מאתנו. נכונה תהיה הטענה שכלל החוויות, השתלשלות האירועים, הכאבים, המאבקים, המחלות והאובדנים השאירו את חותמם בנשמותינו, ואלו מצאו את מקומם, תיאורם או סימולם באחת היצירות. התהליך הוא דו-כיווני.

אחת הפריווילגיות שלי היא האפשרות לחיות במחיצת העבודות, בתוכן וביניהן, לפרקי זמן מאוד ארוכים. פרספקטיבה נדירה זו אפשרה לי גם להיות נוכחת במפגשיהם של אחרים עם העבודות. עומק הרבדים, עושר האפשרויות וכיווני ההסתכלות, ואופציות פענוח הצופנים והמסרים בעבודות אלה הוא רב. כל צופה מוביל את הסתכלותו אל מרחבי ידיעותיו רגשותיו וחוויותיו, והפרשנות היא נגזרת של מהות המתבונן ותקופת הצפייה. כמו החיים במחיצתו של בועז - לעולם אינך יכול לשבוע, או להפסיק ללמוד ולהתפתח.

טוענים שהחיפוש אחר הוכחת משפט פרמה הוביל לשינויי תפיסה משמעותיים. הוא הוביל לאפשרות שהעלה גדל (Goedel) ש"אין זה משנה מה קבוצת האקסיומות שתבחר, תהינה שאלות שהמתמטיקה לעולם לא תוכל לענות עליהן - השלמות לעולם לא תושג."5 החידוש הוא בקבלה של חוסר השלמות וחוסר הוודאות. הוודאות שאותה אנחנו מחפשים, שניתן היה לצפות למצוא במתימטיקה, לא קיימת גם בה.

מה שנראה מוזר אולי מבחינת חוקי המתמטיקה והפיזיקה קיים בהתנהגות האנושית. כשאין לנו מושג מה צופן לנו העתיד, וגם העבר נתון לפרשנויות שונות, אני מוצאת מידה של נחמה בסדרת העבודות המכונה "אשת האמן הראשונה". יודעת אני כי גם אם בהמשך תהיה אחרת, זאת אחת הוודאויות שאינה זקוקה להוכחה.

1 סינג סיימון. (2000), המשפט האחרון של פרמה, למשכל - הוצאה לאור, תל אביב, ע' xii
2 שם. ע' xii
3 שם. ע' 223
4 בובואר, סימון דה. (1949), המין השני, כרך ראשון, העובדות והמיתוסים, הוצאת בבל, תל אביב (2001)
5 סינג סיימון. (2000), המשפט האחרון של פרמה, למשכל - הוצאה לאור, תל אביב, ע' 187