פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה.
כידוע, עובד אשר מתקיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד - מעביד, זכאי לימי חופשה אשר מטרתם היא כי ינוח העובד מעבודתו ללא פגיעה בשכרו.
מעשה בעובד צעיר אשר מטרתו העיקרית הייתה לחסוך כסף לטובת נסיעתו הקרבה ובאה לחו"ל. אותו עובד עבד במשרה מלאה כהגדרתה בחוק. לאחר שבחן את תלושי שכרו הבחין העובד בשורה אשר מציינת את צבירת ימי חופשתו.
לאחר דין ודברים עם מעבידו, ביקש העובד לפדות את ימי חופשתו בכסף , בנוסף למשכורתו עקב רצונו העז לחסוך כסף לטובת השגת מטרתו.
מעבידו, אשר ראה בו עובד חרוץ ומסור, הסכים לכך ונתן את מילתו כי כבר בתלוש הקרוב יראה את פדיון החופשה.
לאחר מספר חודשים, פוטר העובד ממקום עבודתו עקב צמצומים בכוח אדם. העובד, דרש את המגיע לו ובין היתר דרש גם פדיון חופשה עבור שנת עבודתו.
מעבידו המבולבל לא הבין את פשר הבקשה, הלא לפני זמן מועט קיבל העובד את כל המגיע לו כאשר שולם לו פדיון חופשה.
מהו הדין במקרה זה?
חוק חופשה שנתית תשי"א 1951, הינו אחד מחוקי המגן הקוגנטיים. חוקי המגן הינם חוקים אשר מטרתם פטרנליסטית והיא הגנה על העובד. חוקים אלו, כאמור, הינם קוגנטיים משמע - לא ניתן להתנות עליהם.
ככלל, חוק חופשה שנתית מחייב את המעביד לתת לעובד חופשה אשר בא ינוח וינפוש מעבודתו במהלך תקופת קיום יחסי עובד - מעביד ביניהם.
יש פעמים אשר אין העובד מנצל את חופשתו בפועל וזו נצברת לו. במצב דברים שכזה, מבקש העובד לפדות את ימי חופשתו בתשלום. מצב דברים זה הינו פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית התשי"א 1951 ולתכליתו. תכלית חוק חופשה שנתית היא כי העובד יקבל את חופשתו בעין.
מטרת החוק הינה סוציאלית. המעביד אינו יכול לשלם לעובד פדיון חופשה במהלך תקופת עבודתו של העובד גם באם דרש העובד זאת ישירות. בית הדין הארצי לעבודה, בערעורו של מר אברהם מרחיב, מבחין בין שני מצבים:
המצב הראשון הינו מעביד אשר משלם לעובדו פדיון חופשה בתום יחסי העבודה ביניהם אשר לעובד לא נותר זמן לנצל את ימי החופשה האלו. המצב השני הינו מעביד אשר משלם לעובדו פדיון חושה במהלך תקופת עבודתו של העובד במקום לתת לו דמי חופשה בפועל. מעביד אשר משלם פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה, מסתכן בתשלום כפול.
בפס"ד אשר הובא לעיל, חויבה המעבידה, חברת שמירה, לשלם לעובד תשלום כפול עבור פדיון חופשה עקב אי עמידתה בתכלית חוק חופשה שנתית ועקב תשלום פדיון חושה לעובד במהלך העבודה. כאמור, מטרתו של חוק חופשה שנתית הינה כי העובד ינוח וינפוש מעבודתו, אין מטרתו של חוק זה להגדיל את ההכנסה של העובד בעקבות פדיון ימי חופשה אלו במהלך עבודתו.
מן המקובץ עולה כי אין לשלם לעובד פדיון חופשה תוך כדי עבודתו, אלא להוציאו לחופשה בפועל. מעביד המשלם פדיון חופשה לעובד הממשיך לעבוד במקום לצאת לחופשה, מסתכן בתשלום כפול.
הכתבה הינה מסירת ידע כללי בלבד. אין בתוכן הכתבה משום מתן ייעוץ משפטי ואין היא באה להחליף ייעוץ שכזה. הסתמכות על הנאמר הינה באחריות המסתמך בלבד.
הכותבת הינה בעליו של אופק- משרד עורכי דין אשר הינו בעל ותק של למעלה מ27 שנים.
המשרד מתמחה בתחום דיני העבודה, דיני משפחה, נדל"ן,
גישור, כינוס נכסים ופירוק חברות.
טל: 03-9231234
פקס: 03-9222605
office@ofeklaw.com
כידוע, עובד אשר מתקיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד - מעביד, זכאי לימי חופשה אשר מטרתם היא כי ינוח העובד מעבודתו ללא פגיעה בשכרו.
מעשה בעובד צעיר אשר מטרתו העיקרית הייתה לחסוך כסף לטובת נסיעתו הקרבה ובאה לחו"ל. אותו עובד עבד במשרה מלאה כהגדרתה בחוק. לאחר שבחן את תלושי שכרו הבחין העובד בשורה אשר מציינת את צבירת ימי חופשתו.
לאחר דין ודברים עם מעבידו, ביקש העובד לפדות את ימי חופשתו בכסף , בנוסף למשכורתו עקב רצונו העז לחסוך כסף לטובת השגת מטרתו.
מעבידו, אשר ראה בו עובד חרוץ ומסור, הסכים לכך ונתן את מילתו כי כבר בתלוש הקרוב יראה את פדיון החופשה.
לאחר מספר חודשים, פוטר העובד ממקום עבודתו עקב צמצומים בכוח אדם. העובד, דרש את המגיע לו ובין היתר דרש גם פדיון חופשה עבור שנת עבודתו.
מעבידו המבולבל לא הבין את פשר הבקשה, הלא לפני זמן מועט קיבל העובד את כל המגיע לו כאשר שולם לו פדיון חופשה.
מהו הדין במקרה זה?
חוק חופשה שנתית תשי"א 1951, הינו אחד מחוקי המגן הקוגנטיים. חוקי המגן הינם חוקים אשר מטרתם פטרנליסטית והיא הגנה על העובד. חוקים אלו, כאמור, הינם קוגנטיים משמע - לא ניתן להתנות עליהם.
ככלל, חוק חופשה שנתית מחייב את המעביד לתת לעובד חופשה אשר בא ינוח וינפוש מעבודתו במהלך תקופת קיום יחסי עובד - מעביד ביניהם.
יש פעמים אשר אין העובד מנצל את חופשתו בפועל וזו נצברת לו. במצב דברים שכזה, מבקש העובד לפדות את ימי חופשתו בתשלום. מצב דברים זה הינו פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית התשי"א 1951 ולתכליתו. תכלית חוק חופשה שנתית היא כי העובד יקבל את חופשתו בעין.
מטרת החוק הינה סוציאלית. המעביד אינו יכול לשלם לעובד פדיון חופשה במהלך תקופת עבודתו של העובד גם באם דרש העובד זאת ישירות. בית הדין הארצי לעבודה, בערעורו של מר אברהם מרחיב, מבחין בין שני מצבים:
המצב הראשון הינו מעביד אשר משלם לעובדו פדיון חופשה בתום יחסי העבודה ביניהם אשר לעובד לא נותר זמן לנצל את ימי החופשה האלו. המצב השני הינו מעביד אשר משלם לעובדו פדיון חושה במהלך תקופת עבודתו של העובד במקום לתת לו דמי חופשה בפועל. מעביד אשר משלם פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה, מסתכן בתשלום כפול.
בפס"ד אשר הובא לעיל, חויבה המעבידה, חברת שמירה, לשלם לעובד תשלום כפול עבור פדיון חופשה עקב אי עמידתה בתכלית חוק חופשה שנתית ועקב תשלום פדיון חושה לעובד במהלך העבודה. כאמור, מטרתו של חוק חופשה שנתית הינה כי העובד ינוח וינפוש מעבודתו, אין מטרתו של חוק זה להגדיל את ההכנסה של העובד בעקבות פדיון ימי חופשה אלו במהלך עבודתו.
מן המקובץ עולה כי אין לשלם לעובד פדיון חופשה תוך כדי עבודתו, אלא להוציאו לחופשה בפועל. מעביד המשלם פדיון חופשה לעובד הממשיך לעבוד במקום לצאת לחופשה, מסתכן בתשלום כפול.
הכתבה הינה מסירת ידע כללי בלבד. אין בתוכן הכתבה משום מתן ייעוץ משפטי ואין היא באה להחליף ייעוץ שכזה. הסתמכות על הנאמר הינה באחריות המסתמך בלבד.
הכותבת הינה בעליו של אופק- משרד עורכי דין אשר הינו בעל ותק של למעלה מ27 שנים.
המשרד מתמחה בתחום דיני העבודה, דיני משפחה, נדל"ן,
גישור, כינוס נכסים ופירוק חברות.
טל: 03-9231234
פקס: 03-9222605
office@ofeklaw.com
הכותבת הינה בעליו של אופק- משרד עורכי דין אשר הינו בעל ותק של למעלה מ27 שנים.
המשרד מתמחה בתחום דיני העבודה, דיני משפחה, נדל"ן,
גישור, כינוס נכסים ופירוק חברות.
טל: 03-9231234
פקס: 03-9222605
office@ofeklaw.com
המשרד מתמחה בתחום דיני העבודה, דיני משפחה, נדל"ן,
גישור, כינוס נכסים ופירוק חברות.
טל: 03-9231234
פקס: 03-9222605
office@ofeklaw.com
