תנועת "האחים המוסלמים" הוקמה ב-1929 על ידי השיח' חסן אל-בנא באסמאעיליה. הרקע להקמתה היה הצורך לתת מענה לחדירה הגוברת והולכת של המערב למצרים מבחינה תרבותית, כלכלית וטכנולוגית. נוסף על כך, מצרים הייתה נתונה במשבר כלכלי עמוק, שהושפע מהמשבר הכלכלי העולמי בשנים 1928-1929. בשל המשבר הכלכלי העולמי חלה ירידה במחירי הכותנה, שהינה אחד מענפי היצוא העיקריים של מצריים. המשבר העולמי גרם לאבטלה גבוהה בערים ולמצוקה קשה בכפרים. כל אלה היו בין הגורמים שהכשירו את הקרקע לפעילות "האחים המוסלמים".
חסן אל-בנא נולד באסמאעיליה ב-1906 למשפחה מוסלמית אדוקה. בילדותו למד בכותאב, ולאחר מכן היה מורה ללימודי אסלאם בעיר הולדתו ובקהיר. בלימודיו הוכיח בקיאות רבה בקוראן ובספרות המוסלמית. אורח חייו היה צנוע. הוא הלהיב את ההמונים בנאומיו, ומסריו היו ברורים וקליטים. הודות למנהיגותו היו ""האחים המוסלמים" לתנועה גדולה, חזקה ובעלת השפעה בחברה ובפוליטיקה הפנימית של מצרים. ב-12 בפברואר נרצח אל-בנא כנקמה על רצח ראש ממשלת מצרים, מחמוד פהמי נוקראשי, בידי "האחים המוסלמים". מאז מותו לא נמצא לתנועה זו מנהיג בעל אישיות חזקה ומלכדת כשלו.
תנועת האחים המוסלמים נבנתה בהתאם לתקנון שנכתב על ידי המייסד חסן אל-בנא. התפקיד הבולט ביותר בתנועה הינו תפקידו של המדריך הכללי, שמתפקד הן כראש התנועה והן כיושב הראש של שני הגופים העיקריים בתנועה: משרד ההדרכה הכללי והמועצה המייעצת. לתפקיד נבחר אדם מקרב המועצה המייעצת אשר גילו לפחות שלושים שנה והיה חבר במועצה לפחות חמש שנים. לאחר בחירתו נשבע המדריך החדש להקדיש את מלוא מרצו למען התפקיד ולבצע את תפקידו לאור עיקרי התנועה. במקרה וינצל את סמכויותיו או יאבד מכישוריו יהיה על המדריך להתפטר מתפקידו.[1]
לצידו של המדריך הכללי פעל משרד ההדרכה שהורכב מ-12 חברים, 9 מקהיר ו-3 משאר המחוזות. החברים במשרד היו צריכים לפחות להיות בני שלושים ולהיות חברים במועצה המייעצת לפחות שנתיים ויכלו להיבחר מחדש. תפקיד המשרד היה לנהל את פעולות התנועה, לפקח על המנהל שלה ולעצב את מדיניותה ולהוציאה לפועל.[2]
בנוסף למשרד ההדרכה פעלה גם המועצה המייעצת שהייתה המועצה המחוקקת של תנועת "האחים המוסלמים". מספר חבריה נע בין 100 ל-150 איש. המועמדים היו חייבים להיות חברים פעילים בתנועה לפחות 5 שנים ובני 25 לפחות. המועצה התכנסה פעם בשנה ותפקידה היה לבחור את המדריך הכללי ואת חברי משרד ההדרכה. ועדה של שבעה חברים נבחרה מקרב חברי המועצה ותפקידה היה לפקח על החברים ולהטיל את העונשים המתאימים. החלטות הועדה היו נתונות לאישור המדריך הכללי.[3]
בתנועת "האחים המוסלמים" ישנן שלוש מערכות הפרוסות ברחבי המדינה, והן עוסקות בכל תחומי המפעילות - אגפים, ועדות ומנגנון ניהול שטח. במערכת הראשונה כוללת 11 אגפים מרכזיים, שהחשוב בהם הוא האגף להפצת ולהטפת האסלאם. המערכה השנייה, מורכבת בוועדות העוסקות בניהול השוטף של התנועה והפעלתה. המערכת השלישית, מנהלת ומניעה את הפעילות ברחבי המדינה. בראש המערכה הזו עומד המשרד המנהלי, האחראי להפעיל את מועצת השורא, הקיימת בכל מחוז, וכן את האגפים במחוזות. בנוסף לכך הוא אחראי לניהול הכספים ברחבי המדינה.[4]
בבסיסה של תנועת "האחים המוסלמים" עומדים הסניפים. קיימים שני סוגי סניפים: סניף גלוי וסניף סגור. הסניף הפתוח מתכנס בעיקר במסגדים, מספר חבריו עד 10, והוא עוסק בלימודי קוראן ודת, ובפעילות השוטפת של התנועה, כגון איסוף כספים, פעילות הטפה, הפגנות ופעילות חברתית לטובת הקהילה. הסניף הסגור מתכנס בבתים פרטיים, או במסגדים, והוא כולל חברים, שהוכיחו מסירות ונאמנות לתנועה. פעילותו דומה לזאת של הסניף הגלוי.[5]
חסן אל-בנא גם הקים ארגון צבאי במסגרת "האחים המוסלמים". הייתה לכך משמעות מיוחדת שכן הדבר העיד על נכונות של "האחים המוסלמים" להשיג את יעדיהם גם בדרכים אלימות. הארגון חולק לפלוגות סיור כאשר כל אחת מחולקת לקבוצות בנות חמישה אנשים כל אחת. בראש כל קבוצה עמד מפקד וחבריה נבחרו בקפידה. הארגון החשאי החל לפעול בסוף שנות השלושים. הארגון התרחב מאוד בעת מלחמת העולם השנייה, ובסופה מנה כ-45,000 חברים. לארגון יוחסו פעולות טרור ורצח שונות, שבשיאן נרצח כנקמה המנהיג חסן אל-בנא.[6]
מבחינה אידיאולוגית, "האחים המוסלמים" טוענים שהעולם המוסלמי נמצא בשפל חסר תקדים. מצב זה נובע מכיוון שהאסלאם ספג השפעות זרות אשר קלקלו את המסר המקורי והשחיתו את תושבי העולם המוסלמי. הקהילה המוסלמית התפצלה לכתות ולאסכולות שונות, דבר שהקל על חדירת האימפריאליזם המערבי ועל הרעיונות שהביא איתו. בהיותם תנועה הדוגלת בפטריוטיזם ראו האחים בקשרים בין מצרים לאחים משהו מיוחד. מגישה זו נבע גם מצבה העגום של מצרים כסימן למצב העגום בו שרוי העולם המוסלמי כולו. לטענתם השליטה הבריטית במצרים החדירה לחברה המצרית את חוליי החברה המערבית, והביא להשחתה מוסרית של החברה המצרית כולה. העולם המערבי האימפריאליסטי שדגל בליברליזם, היה נגוע בשחיתות מוסרית שהשפיעה על החברה המצרית ועל העולם.[7]
הפיתרון היחיד למצב בו נמצא העולם המוסלמי מורכב משני שלבים. שלב ראשון יש לגרש את האימפריאליזם המערבי ולדחות את כל רעיונותיו. שנית יש לטהר את האסלאם מכל ההשפעות הזרות ולחזור אל המסר הראשוני של מחמד. לאחר שיושגו שני יעדים אלה, יש לחדש את ימיו המפוארים של האסלאם ולכונן מחדש את הח'ליפות האסלאמית. אבל כשלב ביניים בדרך להשגתה של המטרה הסופית, קרי הקמתה מחדש של הח'ליפות האסלאמית, יש לכונן סדר אסלאמי במצרים גופה. לאחר שיגורשו הבריטים ממצרים יהיה אפשר להתחיל בכינונו של הסדר האסלאמי שיכלול את ביטול ההפרדה בין הדת למדינה, שמבחינת האחים הינו דבר בלתי אפשרי, ואת החלתה של השריעה - ההלכה האסלאמית כחוקתה של מצרים.[8]
לפי תורת "האחים המוסלמים" יושגו מטרות אלה באופן הדרגתי על ידי הכשרת הלבבות, בהכנה הולמת להקמתה של מדינת הלכה אסלאמית. הכשרת הלבבות תעשה באמצעות הפעילויות הבאות: הטפה, חינוך, הכוונה, ביצוע והכנה ג'יהאדית. יוקמו מוסדות חינוכיים שיחנכו את הדור הצער בדרך החיים האסלאמית. במדינה יונהג אורח חיים אסלאמי בכל תחומי החיים. בנוסף לכך תונהג מערכת הטפה לחינוך כול האוכלוסייה בנוגע למסר האסלאמי.[9]
מהתחלתה הצנועה, הפכה תנועת "האחים המוסלמים", עד שלהי שנות השלושים לאחד הארגונים החזקים ביותר במצרים. היא משכה חברים מכול רחבי האוכלוסייה. בנא ייסד ארגון אפקטיבי ומערך תעמולה, והחל לשחק תפקיד חשוב בפוליטיקה המצרית. ימי המלחמה הביאו את בנא להתנגשות עם השלטונות הבריטים ועם הממשלה המצרית. הוא נעצר לעיתים קרובות בעוד התנועה ממשיכה בפעולותיה החשאיות כנגד הבריטים.
בסוף שנות הארבעים יוחסו ל"אחים המוסלמים" פעולות טרור רבות. כתוצאה מכך הוצאה התנועה אל מחוץ לחוק ב-1948. בנקמה רצח פעיל בתנועה את ראש ממשלת מצרים נוקראשי ב-1948. בתגובה על הרצח נרצח חסן אל-בנא ב-1949. במהלך המלחמה בארץ ישראל השתתפו פלוגות של "האחים המוסלמים" במסגרת צבא מצרים ותקפו יישובים בדרום הארץ. ב-1950 עלתה לשלטון ממשלת הופד אשר אפשרה לתנועה לחזור לפעילות סדירה באביב 1951. במהלך ההתנגשויות עם הבריטים בשנות החמישים בתעלה השתתף ככול הנראה גם האגף החשאי של התנועה, אולם בגלוי התנערה התנועה מכול מעורבות באירועים והתרוצצו שמועות שהתנועה חתמה על הסכם עם השלטונות.
במהלך השנה הראשונה להפיכת הקצינים החופשיים, היו יחסים טובים בין התנועה לקצינים. אולם, מאמצע 1953 שהתברר להם שהמועצה המהפכנית נעה לכיוון מדינה חילונית ולא לכיוונה של מדינה אסלאמית הורעו היחסים. המשבר בין האחים המוסלמים לנאצר פרץ עם חתימת ההסכם עם הבריטים ב-19 ביולי 1954. ב-26 באוקטובר 1954 לאור ניסיון ההתנקשות בנאצר, הוצאה התנועה מחוץ לחוק ודוכאה בחומרה.[10]
1) Richard P. Mitchell, The Society of the Muslim Brothers, pp. 165-166
2) Ibid., pp. 166-167
3) Ibid., pp. 168-169
4) נחמן טל, עימות מבית, עמ' 37
5) שם, עמ' 37
6) שם, עמ' 38
7) Mitchell, pp. 209-231
8) Ibid. 232-259
9) טל, עמ' 40
המחבר הינו בוגר תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ולימודי מידע, וכרגע נמצא בשלבי סיום של התואר השני בלימודי מידע.
