מלחמת גרילה רוחנית 

חנוכה הוא חג שמהווה נקודת אור במהלך השנה. אם נעצום עיניים לרגע וננסה לחשוב על הזיכרונות הראשונים שבהם מציף אותנו חג החנוכה, תופיע המילה אור. חנוכה הוא חג שופע סמלים ומושגים שאיתם גדל כל אחד מאיתנו. אבל לחנוכה יש גם משמעות קבלית רבת חשיבות, שהשתרשה בהוויה שלנו לאורך הדורות והיא תקפה וחשובה לחיינו גם היום.

במרכזו של החג עומד רעיון רוחני יסודי, חוק טבע שמנהל את חיינו ולא ניתן להתעלם ממנו. רעיון זה מסביר בפשטות שתכליתו של כל אחד מאיתנו היא להתעלות מעל לחשבונות העולם הזה, מעל האגו, כדי למשוך עלינו את השפעת הכוח העליון. האמצעים שעומדים לרשותנו כדי לעשות זאת הם החיבור בינינו ואהבת הזולת. זהו המסר הפנימי של חג החנוכה.

לפני 2,200 שנה בערך, בחבל ארץ יפיפה, במודיעין, התרחש מאבק איתנים על הערכים הרוחניים שסביבם התלכד עם ישראל לאורך כל הדורות. הרוחות בממלכת יהודה סערו בשעה שעתיד האומה הישראלית הונח על הכף. כיום מצבנו אינו מבטיח יותר ומאבק דומה מתרחש בקרבנו כעת, בשעה ששאלות גורליות מאיימות על קיומנו ברמה האישית והכללית.

בנוף ההררי של יהודה פעלו דמויות מרשימות, ענקי רוח בעלי עוצמה פנימית. מעל לכולם מתבלטת דמותו של מתתיהו, מנהיג המכבים והוגה מרד החשמונאים. מתתיהו בן יוחנן היה כוהן גדול בבית המקדש השני, מקובל ומנהיג רוחני. ממרום השגתו הרוחנית, היה ברור לו שעתידה של יהודה תלוי בשמירה על יסודותיה הרוחניים שקיימו את עם ישראל עוד מימי אברהם. הוא חש חובה לעצור את ההדרדרות בראותו את אחיו מתייוונים, מפנים עורף ומתכחשים לערכים הרוחניים שהנהיגו המקובלים לאורך כל הדורות. מתתיהו שהבין כי מקור הצרות הוא כמו תמיד מבית, ראה בכאב איך עם ישראל מתרחק משורשו הרוחני. הוא קם והחליט לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי. מתתיהו בחר לרכז את המאבק במתייוונים, בני השכבות הגבוהות בירושלים, מאבק שהוביל בדרך עקיפה למלחמה כוללת נגד השלטון היווני.

מאבק המכבים במתייוונים אינו ארוע היסטורי בודד, אלא חוליה נוספת בשרשרת ארועים על ציר ההתפתחות של עם ישראל. זהו תהליך שהתחיל עוד בימי אברהם, חוזר מידי מספר דורות, ונמשך עד ימינו.

ההתפרצות הראשונה של האגו האנושי התרחשה בבבל ובין סימניה המרכזיים הייתה בנייתו של מגדל בבל. עם השנים התפתח בבבלים רצון אגואיסטי שגדל והפריד ביניהם עד שהביא לשנאה ולפירוד. אברהם, שהיה אחד מאותם בבלים שבקרבם גדל האגו, ניסה ללמד את האחרים איך להתחבר זה לזה למרות האגו המתפרץ. הוא הסביר שאם יחזיקו בכל מחיר באהבת האחים ויעדיפו אותה על פני האגו הגובר שלהם, יזכו לחיבור עמוק יותר עם הכוח העליון. קבוצת אנשים קטנה מתוכם הקשיבה לו, מימשה את השיטה שהציע ובנתה קשרים המבוססים על אהבת הזולת בין חבריה. אותה קבוצה שפיתחה את דרכו של אברהם והמשיכה אותה הפכה ברבות הימים לעם ישראל.

התפרצות דומה של האגו גרמה בשלב מאוחר יותר לקבוצת המקובלים לרדת למצרים. הפעם היה זה משה שהוביל את העם דרך המדבר אל מעמד הר סיני: הר מלשון הרהורים, סיני מלשון שנאה. משה הוליך את העם אל המעמד שבו מתעלה האדם מעל השנאה על ידי השפעה ואהבה לזולת. באופן סמלי מתואר תהליך רוחני זה כמסע אל "מעלה ההר". כשהאדם מתעלה אל "הפסגה הרוחנית" הוא מגלה את השיטה איך למשוך עליו את השפעת הכוח העליון כדי להתגבר על האגו. השיטה שבאמצעותה מושך עליו האדם את המאור המחזיר למוטב נקראת חכמת הקבלה. לאחר שהשיגו את המצב הרוחני הנקרא "ערבים זה לזה", ממשיכים משה והעם מאוחדים במסעם הרוחני לארץ ישר-אל, צירוף מילים שמסמל בקבלה את המצב הרוחני השלם.

לאחר הכניסה לארץ העם ידע ימים טובים של פריחה רוחנית וחיבור, וכתוצאה מכך גם זכה להצלחה ולשגשוג גשמי. שיאה של פריחה זו התבטא בבניית בית המקדש הראשון עד להתפרצותו הבאה של האגו.

התפרצות זו הביאה לפילוג העם ולניוון רוחני שהיוו את הסיבות לחורבן הבית. הפעם היה התהליך קצר יותר והעם השכיל להתאחד שוב והקים את בית המקדש השני. אולם, גדילת האגו נמשכה והתפרצותו המשמעותית הבאה הגיעה בתקופת המרד החשמונאי.

המכבים המשיכו את הדרך של קבוצת המקובלים שהקימו אברהם ומשה. בראש המכבים עמד מתתיהו ולצידו ניצבו חמשת בניו. מתתיהו היה כוהן גדול, תואר שמסמל את המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה מסוגל להגיע האדם. מתתיהו ובניו היוו מדרגה רוחנית שלמה ואספו אליהם את כל האנשים שבהם התעורר רצון לרוחניות. הם ראו בעצב את האגו שמתעצם בעם וגורם להתייוונות. בשונה מהמתייוונים שנהו אחרי תרבות יוון החיצונית וניסו להבין את המציאות דרך השכל וההיגיון הקר, השתוקקו המכבים להרגיש את המציאות השלמה והנצחית, זו שמעבר לשכל מאוחדים באהבת הזולת, הם יצאו "למלחמה על הרוח", מאבק קיומי על יסודותיו הרוחניים של העם. במלחמת גרילה רוחנית זו הם ניצבו מלוכדים, מעטים מול רבים.

היוונים מסמלים את הרציונל, את השכל, הדעת וההיגיון, ומשום כך הם נקראים אבות הפילוסופיה. את תרבותם העיונית הענפה הכוללת את המיתולוגיה והפילוסופיה פיתחו היוונים הקדומים על בסיס ידיעות ששאבו מראשוני המקובלים. בספרו "על האמנות הקבלית" כתב יוהנס רויכלין, ההומניסט והבלשן הגרמני הידוע: "מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתירגם את המילה קבלה, שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית פילוסופיה". היוונים כבשו את ארץ ישראל לא כדי להרוג, אלא כדי לעשוק את נשמת ישראל ולהשליט את דעתם ותרבותם.

מתתיהו, בניו ושאר המצטרפים לקריאתו "מי כמוכה באלים י'", יצאו למלחמה נגד המתייוונים והיוונים על השגת הכוח העליון. מתוך השגתם הרוחנית הם הבינו שהמציאות שלנו מתנהלת לפי סדר של חוקים רוחניים מוחלטים שפועלים עלינו בכל מעשה ופעולה שאנו מבצעים. יהודה המפולגת של אותם זמנים מסמלת את התהליך הפנימי שכל אדם חייב לעבור במהלך חייו. זהו תהליך שלא נוכל להימלט ממנו, והוא חלק מסדר תיקון הנשמות. הביטויים "מסרת גיבורים ביד חלשים", ומלחמת "מעטים מול רבים" אינם מתייחסים לגופים הגשמיים שלנו, אלא מסמלים שורה של תהליכים פנימיים שעוברות הנשמות. התהליכים הם שלבים במלחמה הפנימית של כל אחד מאיתנו בדרכו לעתיד רוחני טוב יותר. לפי עיקרון זה מעטים מסמלים רצון קטן לרוחניות שנדלק בלבו של כל אחד מאיתנו, ורבים מסמלים את הרצון הגדול, האגואיסטי והדעתני שקיים בנו באופן טבעי. זו הסיבה שמלחמת "מעטים מול רבים" מאפיינת את חג החנוכה כסמל להתעוררות הרוחנית שלנו.

את השינוי הזה צריכים להתחיל אלו שבלבם כבר פועם הרעיון הרוחני - עם ישראל, אנחנו. עלינו לקום באומץ, להתאחד באהבת הזולת על פני האגו שגדל, כפי שעשו אברהם, משה, מתתיהו ובניו, וכל המקובלים שקדמו לנו. זהו חוק הטבע שאין לנו מפלט ממנו, ואם נתכחש לו ניתקל בקשיים ובמשברים רבים.

2,173 שנה אחרי מרד המכבים התהליך עוד לא הסתיים אלא רק מתקרב לשלביו המכריעים. כיום אנו נמצאים במצב דומה ליהודה המפולגת של אותם ימים. שיטות הפילוסופיה וההיגיון שהביאו היוונים לעולם פשטו כבר מזמן את הרגל, והסבל שמביאה הרדיפה אחרי הדעת והאגו מתגלה לכולנו. האגו שממשיך לגדול ללא הפסק הגיע כיום לשיא התפתחותו וגורר את כולנו למשבר עולמי בכל תחומי החיים.  

אנו מתנהגים כמו אוסף של מתייוונים מודרנים. אמנם חזרנו מהגלות לארץ ישראל, אך אנו חיים בה בגלות רוחנית. נותר רק ניצוץ קטן של אור בליבו של כל אחד מאיתנו, ניצוץ שבימים אלה הולך ומתגבר. כמו נר שמדליק נר אחר ואינו חסר, עלינו לצרף את הניצוצות האלה לאבוקה אחת, להתחבר באהבה כאיש אחד בלב אחד כדי לפקוח את עינינו ולהידבק בכוח העליון. רק כך נוכל לשנות את מצבנו ולהיחלץ מתוך המשבר המקיף לעבר גאולה רוחנית.

חכמת הקבלה מתגלה היום ברוב עם ומתייצבת כשיטה בדוקה ועתיקה שליוותה אותנו לאורך הדורות. רק היא מסוגלת להביא את השינוי המיוחל בכל אחד מאיתנו ברמת הפרט ולאחר מכן ברמת הכלל. היא תעזור לנו להתרומם ולמצוא בתוכנו את ניצוץ האור הזה ולזכות ל"נס החנוכה", אז יאיר האור ויתקן את הכול.

את זה מסמל חג החנוכה, חג שהוא סמל לחיים חדשים, רוחניים, מלאי תקווה, שלמות נצחיות ואור.