על פי ההלכה הדתית, נשים עגונות לא מורשות להתחתן בשנית וכדי להסדיר את המצב הזה נדרש לבצע התרת עגונה. לצורך התרת עגונה, נדרשות הנשים על פי חוק לבצע את אחת משלושת הפעולות הבאות: איתור הבעל ושכנועו לתת לאישה גט; הוכחה שקיימת סבירות גבוהה שהבעל נפטר; מציאת פגם בטקס הנישואין, וביטולם מן היסוד.
המצב בישראל הוא שנשים המבקשות לבצע התרת עגונה הן, על פי רוב, נשים שבעליהן חיים, אך מסרבים לתת להן גט. הסיבות לסירוב הגט יכולות להיות רבות: רצון בהמשך הזוגיות, אמונה שיש בגירושין משום הטלת קלון, נקמנות אישית, סחטנות רכוש ועוד. במידה ואישה לא תצליח "לסחוט" מבעלה גט ותחליט בכל זאת להמשיך הלאה בחייה, בלי לבצע התרת עגונה וללדת ילדים עם בן זוג אחר - עונשה על פי ההלכה הוא שילדיה יחשבו לממזרים. פירוש המונח "ממזר", על פי ההלכה היהודית, הוא שילדים שנולדו לאם עגונה יהיו אסורים בנישואין. לעומת זאת, במקרים בהם הוליד האב ילדים מאישה חדשה, למרות שלא התגרש מאשתו הראשונה (מסיבות שונות) - ילדיו לא יחשבו לממזרים. כלומר עונש זה מוטל על נשים בלבד.
בעקבות המצב הפוליטי והביטחוני המיוחד בישראל, קיימות נשים רבות שנקלעו לעגינות משום שבעלן נחשב ל"נעדר", "חטוף" או "שבוי מלחמה". במקרים כאלו לא ניתן להוכיח את מות הבעל ולכן לנשים כאלו עשויים להתעורר קשיים חוקיים להתחתן בשנית. אלא שהרבנות הצבאית נוטה ברוב המקרים ללכת לקראת נשים אלו ולהתיר את עגינותן בצורה פרוצדוראלית פשוטה יחסית. עם זאת, פתרון זה אינו פותר את בעייתן של רוב הנשים בישראל, שכן רוב הנשים העגונות בישראל הן נשים מסורבות גט מסיבות שונות (שחלקן פורטו לעיל).
במידה ולא ניתן לאתר את הבעל סרבן הגט ולשכנעו להתגרש מאשתו, ניתן לבצע התרת עגונה בשתי דרכים נוספות:
התרת עגונה באמצעות הוכחת מות הבעל
על פי דעת הרבנות, אין צורך להוכיח בצורה חד-משמעית שהבעל מת לצורך התרת עגונה - מספיקה הוכחה למותו בסבירות גבוהה. סימוכין לכך אפשר למצוא בתלמוד הבבלי, שגורס שבמידה והבעל יצא למלחמה ולא שב ממנה, אפשר להסיק שהוא מת ולא נדרשות הוכחות חותכות. אלא שביצוע התרת עגונה במקרים כאלה כרוך בסיכון מסוים. זאת משום שבמקרים בהם הוכרז הבעל כמת ובדיעבד התברר כי הוא חי (יש עדויות למצבים כאלו שקרו בעבר, בעיקר לאחר תקופת השואה), תשוב האישה למצב עגינות וילדיה מן הבעל החדש יחשבו לממזרים.
התרת עגונה באמצעות מציאת פגם בברית הנישואין
במקרים בהם לא מצליחים לאתר את הבעל, לא מצליחים להוכיח שהוא נפטר ואף במקרים מסוימים בהם מסרב הבעל בעודו בחיים לתת לאשתו גט - ניתן לנסות לבצע התרת עגונה על ידי מציאת פגם בברית הנישואין. במקרים כאלו ניתן לנסות לטעון שאחד משני העדים בטקס הנישואין לא היה עד כשר או לנסות להוכיח שהאישה לא הביעה רצון והסכמה מלאה להינשא לבעל ושהנישואים נכפו עליה או התקיימו בניגוד לרצונה.
כך או כך, מצב העגינות בקרב נשים יהודיות הוא מצב קשה מאוד. משום חוקי ההלכה הנוקשים, הנשים הללו נשארות, במקרים רבים, מסורבות גט ואינן מורשות להתחתן בשנית על פי חוק.
המצב בישראל הוא שנשים המבקשות לבצע התרת עגונה הן, על פי רוב, נשים שבעליהן חיים, אך מסרבים לתת להן גט. הסיבות לסירוב הגט יכולות להיות רבות: רצון בהמשך הזוגיות, אמונה שיש בגירושין משום הטלת קלון, נקמנות אישית, סחטנות רכוש ועוד. במידה ואישה לא תצליח "לסחוט" מבעלה גט ותחליט בכל זאת להמשיך הלאה בחייה, בלי לבצע התרת עגונה וללדת ילדים עם בן זוג אחר - עונשה על פי ההלכה הוא שילדיה יחשבו לממזרים. פירוש המונח "ממזר", על פי ההלכה היהודית, הוא שילדים שנולדו לאם עגונה יהיו אסורים בנישואין. לעומת זאת, במקרים בהם הוליד האב ילדים מאישה חדשה, למרות שלא התגרש מאשתו הראשונה (מסיבות שונות) - ילדיו לא יחשבו לממזרים. כלומר עונש זה מוטל על נשים בלבד.
בעקבות המצב הפוליטי והביטחוני המיוחד בישראל, קיימות נשים רבות שנקלעו לעגינות משום שבעלן נחשב ל"נעדר", "חטוף" או "שבוי מלחמה". במקרים כאלו לא ניתן להוכיח את מות הבעל ולכן לנשים כאלו עשויים להתעורר קשיים חוקיים להתחתן בשנית. אלא שהרבנות הצבאית נוטה ברוב המקרים ללכת לקראת נשים אלו ולהתיר את עגינותן בצורה פרוצדוראלית פשוטה יחסית. עם זאת, פתרון זה אינו פותר את בעייתן של רוב הנשים בישראל, שכן רוב הנשים העגונות בישראל הן נשים מסורבות גט מסיבות שונות (שחלקן פורטו לעיל).
במידה ולא ניתן לאתר את הבעל סרבן הגט ולשכנעו להתגרש מאשתו, ניתן לבצע התרת עגונה בשתי דרכים נוספות:
התרת עגונה באמצעות הוכחת מות הבעל
על פי דעת הרבנות, אין צורך להוכיח בצורה חד-משמעית שהבעל מת לצורך התרת עגונה - מספיקה הוכחה למותו בסבירות גבוהה. סימוכין לכך אפשר למצוא בתלמוד הבבלי, שגורס שבמידה והבעל יצא למלחמה ולא שב ממנה, אפשר להסיק שהוא מת ולא נדרשות הוכחות חותכות. אלא שביצוע התרת עגונה במקרים כאלה כרוך בסיכון מסוים. זאת משום שבמקרים בהם הוכרז הבעל כמת ובדיעבד התברר כי הוא חי (יש עדויות למצבים כאלו שקרו בעבר, בעיקר לאחר תקופת השואה), תשוב האישה למצב עגינות וילדיה מן הבעל החדש יחשבו לממזרים.
התרת עגונה באמצעות מציאת פגם בברית הנישואין
במקרים בהם לא מצליחים לאתר את הבעל, לא מצליחים להוכיח שהוא נפטר ואף במקרים מסוימים בהם מסרב הבעל בעודו בחיים לתת לאשתו גט - ניתן לנסות לבצע התרת עגונה על ידי מציאת פגם בברית הנישואין. במקרים כאלו ניתן לנסות לטעון שאחד משני העדים בטקס הנישואין לא היה עד כשר או לנסות להוכיח שהאישה לא הביעה רצון והסכמה מלאה להינשא לבעל ושהנישואים נכפו עליה או התקיימו בניגוד לרצונה.
כך או כך, מצב העגינות בקרב נשים יהודיות הוא מצב קשה מאוד. משום חוקי ההלכה הנוקשים, הנשים הללו נשארות, במקרים רבים, מסורבות גט ואינן מורשות להתחתן בשנית על פי חוק.
