הלימוד בישיבה-דגם למצויינות 

כדי לגרום לשיפור מתמיד צריך לחולל תהליך פנימי שיגביר את הרצון להוסיף ולחדש,"עוד מאותו דבר"לא מועיל.היינו-אם קיימת בעיה במתמטיקה או בספרות , הרי תוספת של שעות הוראה זהות לחלוטין לאלה שלא היתה בהם הצלחה לא תועיל.התוספת תוכל להרקיע שחקים רק אם נשתמש בכלים מתאימים,"עוד"אחר , שונה ,מרתק,מאתגר-יוסיף נדבך נפלא של יידע או מיומניות.
במשך מאות שנים הלימוד הישיבתי פיתח הישגיהם הלימודיים של המתמידים היהודים שעמלו שעות רבות ביממה בעולה של תורה,הם הגיעו לרמה גבוהה מאוד של חשיבה,מיומנויות ואינטלקטואליות מרשימה במשך דורות רבים.בימיס אלה מסיימים מחזור נוסף של הדף היומי,לומדי הדף בגמרא מתפעלים מהיידע הרב והנרחב של חכמינו,הם עסקו כמעט בכל תחום,ביולוגיה רפואה אסטרונומיה גנטיקה אימבריולוגיה מורפולוגיה ופיסיולוגיה,הם השתמשו בכלים חינוכיים ממש עדכניים,תכנון, אירגון ,תהליך, הערכה, שאילת שאלות, תרבות של מחלוקת,כבוד, יחס, אהבה ועידוד. הקשבה ,דיאלוג ועוד...
מהו סוד המוח היהודי?היש קודים לאוצר השכלי היהודי?מספרם של היהודים בעולם הוא כ-0.24%,מדהים לדעת כי בעלי פרס נובל יהודיים -כ-25%.ערן כץ כתב ספר נפלא על סוד המוח היהודי.
הספר יכול לשמש כ"דו"ח וועדת דברת" לפיתוח ולקידום מערכת החינוך בישראל.אולי כדאי לזמן את דברת וחבורת העיסקיים שלצידו לביקור בישיבות כדי שיחושו מהי למידה אמיתית ונכונה,למידה המביאה בשיטות הלימוד המרתקות את הלומדים להישגים מדהימים,מגבירה את המוטיבציה,מתגברים על חומר משעמם באמצעים מגוונים.
מהם הכלים הדידקטיים הגורמים להצלחה בישיבות?
היות ואינני מאמין שקבוצה עיסקית זו תבקר במקומות חינוכיים איתנים שמהם אפשר ללמוד כיצד מגיעים להישגים ,שהרי מדובר בפיתוח המוח ,בעיצוב דמות לומד עצמאי המשלב חברותא וקבוצה בקידום האינטלקטואלי ,בגיבוש אדם חושב,בבניית תא חברתי ולא מדובר "במוסד לעסקים"הרי שאין להם כנראה מה ללמוד מההצלחה היהודית המסחררת במהלך כל הדורות עד היום.
כן...כן...הציניות במקומה,כי הדו"ח העיסקי כואב.לחינוך צריך דו"ח חינוכי.

מה מפסידים "דברת" באי ביקורם בישיבות?
היו לומדים מהי למידה בחברותא,יישומו של משפט מפתח בחינוך מתוך מסכת ברכות,"אין התורה נקנית אלא בחבורה".החברותא הלימוד בזוגות,מעגן בתוכו יסודות בריאים מאד בחינוך.הלומד עם חבר,מלבן מלבן דברים ומוסיף חידושים,אתה לומד ממנו והוא לומד ממך,תועלת הדדית לשניהם,כמצויין במסכת מכות"הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מכלם".הלמידה בחברותות מלווה לעיתים קרובות בצעקות ובהתלהבות ,זה למעשה סיעור מוחות במיטבו.הם דנים מתווכחים ביניהם,מקשים אחד על השני,כל תלמיד מעורר ומוביל את חברו לחשיבה יצירתית ועיון מעמיק.היידע הנצבר והתפתחות האינטלקט אינה נובעת מכיוון שמורה לימד אותו,בסופו של דבר הם נקלטים ומוטמעים רק אם מכוונים את התלמיד להסיק את המידע בעצמו,תפקיד המורה -המחנך לעזור לתלמיד לחשוב בדרך עצמאית-חקירה אישית עצמאית.
המורה ידריך , יכוון , ישאל שאלות מכוונות כדי להאיץ ולאתגר את התלמיד,שיחקור,יחשוב וישלוף רעיונות משלו,פרי מחשבתו,כשהתהליך והמסקנות תהיינה עצמאיות תהיה להם נטיה להישאר ולהישמר.הלמידה בחברותא ובקול רם דואגת שכל אחד מן הילדים מרתק את חברו ומאפשר לו למצות יכולתו האישית ולשלוף מיטב המחשבות והרעיונות הטמונים בו.יגעת ומצאת - תאמין.כאשר על החברותא מוטלת האחריות להשכיל את בן הזוג הרי קיימת בו המוטיבציה להבין יותר טוב את החומר.כך מיושם הפסוק ללמוד וללמד...מי שלומד על מנת ללמד מעניק ללמידה תכלית ברורה ועומק רב.אף קורא שהנושא הנלמד הוא מעניין ביותר כאשר לומדים בחברותא,הלימוד מלהיב,מרגש ומעורר עניין.
יצירת התלהבות ומעורבות ריגשית מהווים גורמים מהותיים בתהליך הלימודי,ההתלהבות גורמת לזכור ולהבין יותר את הנלמד.
בלימוד הרגיל-הסטנדרטי,התלמידים יושבים בשקט יחסי בכיתה או בספריה , כאשר הם מקשיבים או ספונים על ניירותיהם.בית המדרש,הישיבה,גועשת וסוערת.בדרך זו מפעיל הלומד כל כוחו , כל איבריו ובעיקר מדבר בקול.ללמידה תוך השמעת קול יש משמעות קליטה טובה יותר.הביטוי בפה של הלומד מפעיל היטב את חלקי המוח,משפר את הקליטה,את יכולת הריכוז ואת הזיכרון.הדיבור ,הפה הוא צינור המחשבה-מסלול המוח ככל שהפה פעיל יותר בדברי חכמה מתחזק המוח.מתברר שהלמידה דרך חוש הראיה- היינו על ידי קריאה אינה מספיקה,שהרי יש הבדל בצפיה בטלוויזיה עם קול ובלעדיו.הקול -בישיבה מטביע רישומו על הנפש ונחרת בזכרון.השימוש בכללי הרטוריקה הנכונה בה מגבירים ומנמיכים את הקול המשפיע גם על שאר תנועות הגוף ומטמיע מעורבות ואיכפתיות מהנושא הנלמד.
כך נגרמים ויכוחים קולניים בתחום הנלמד וההטמעה חזקה יותר.לעומד מן הצד זה נשמע כמו צעקות-אלא שהרמת הקול היא שימוש במוסיקה נפלאה להפנמה טובה יותר של חומר לקליטתו האיתנה.לעיתים קרובות הדיבור הרעש הלמידה הקולנית מושמעת כיצירה מוסיקלית המוסיקה מוסיפה קצב ושמחה,השירה מעוררת ומרתקת , אדם שר הוא מאושר אופטימי וקולט טוב יותר כל משימה גם קשה.
שאילת השאלות מהווה בסיס עיקרי לחשיבה פוריה ,תלמיד ישיבה יכול בכל רגע ובכל שלב להיכנס לדברי המלמד או המשגיח ולשאול,גם אם הוא ראש הישיבה.ידועה בספרות ההגדרה כי מדען טוב הוא אדם היודע לשאול שאלות . אנו מחנכים הילדים מקטנות להשיב על שאלות המורה,בישיבה מחנכים אותך לשאול שאלות והרבה,תרבות המחלוקת היא בסיס עיקרי להפעלה נבונה של המוח.שהרי כל שאני שומע מיד מופעלת חשיבה לנסות ולבדוק דרך שאלות הסכמה או ויכוח.דרך זו גם מרגילה את השותף להקשיב לדברי החבר,שהרי כך יוצרים גם תרבות של הקשבה המוסיפה חכמה שהרי אדם לומד ומשתפר מאוד מהקשבה לאחר.
יש כאלה שהרעש וההמולה מפריעים להם להתרכז אך מתרגלים לכך עם הזמן.כך מרגילים את האדם להיות מרוכז גם בשעות שאינן שקטות.יש מחקרים המורים על כך שתלמידים קולטים טוב יותר מידע בכיתות רועשות יותר.
הכוזרי דיבר על האפקט הפיזיולוגי שיש לתנועות הגוף על היכולת השכלית.כלומר למידה תוך כדי תנועה פיזית משפרת את היכולת לחשיבה וללימוד,על כן נמצא רבים מלומדי הישיבות הלומדים בעמידה או בהליכה.אנו מוכרחים לשבת לשתוק וכך ללמוד.כך רוב שעות היום.הלמידה תוך תנועה מכניסה האדם לריתמוס ,לקצב,כך משתפר הריכוז,מוזרם חמצן למוח,הריכוז משתפר והחשיבה בהירה.התנועה המתמדת מזרימה דם רב יותר למוח,דם מועשר בחמצן.לכן גם התפילה בכוונה נעשית בהתנועעות הגוף קדימה ואחורה,לימין ולשמאול.בן גוריון מנהיג דגול היה- נהג לעמוד על ראשו,אומרים שאיינשטיין הגה את תורת היחסות תוך כדי הליכה.אף ויקטור הוגו כתב את עלובי החיים בעמידה.מוצארט הלחין יצירתיו בהליכתו,הבעש"ט היה חושב על רעיונות נישגבים תוך כדי שיטוטים ביער.
המוח פעיל יותר , רועש ודינמי במצבי תנועה זריזות ופעלתנות.החסידות העניקה תחושה של הערכה עצמית לכל יהודי באפשרותו לדבוק באלוקים,היא עשתה זאת בדרך ההתלהבות והשמחה האמיתית.תפילה חסידית משולבת בהרמת קול, ברקיעות רגליים,מחיאות כפיים וריקודים תוך כדי רעש והמולה.פעילותו הריגשית של האדם פוריה יותר כאשר הוא נתון בשמחה בשירה ובריקוד,אנו יודעים עד כמה קשורה האינטלגנציה השיכלית לאינטלגנציה הריגשית. ידוע שצורת החשיבה של האדם משפיעה על התנהגותו והצלחתו,התנועות הפיזיות שהוא עושה משפיעות על החשיבה שלו.
לא בכדי מבקשים מאדם לזקוף קומתו,להתבונן קדימה ולהרים את הראש.השינוי הפיזיולוגי גורם לשמחה ודינמיות,למצב רוח חיובי ותחושה איתנה המקנה לאדם חשיבה מעמיקה יותר.מכאן ברור כי תנועות הגוף בזמן הלמידה בישיבה לא רק מזרימות חמצן ומגבירות את הריכוז,הן גם משפרות את מצב הרוח והופכות הלמידה לחוויה.השמחה משפיעה על איכות הלמידה.אומר רבי נחמן מברסלב-"על ידי הריקודין והתנועה נתעורר לך השמחה"...וברבות השמחה נתחזק הכוח השכלי.הדיבור בקול רם מביא הרגש והתנועה לכל האיברים.
במסכת פסחים כתוב כי על האדם להתרחק ממידת הכעס,כי אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו.במסכת נדרים כתוב "כל הכועס משכח תלמודו"...הרמב"ם מתאר את השליליות שבכעס,הגר"א מציין כי הכעס גורם לשכחה משום שהיא גורמת לאדם צער וחסרון יישוב הדעת.היינו הכעס הפחד הדאגה וטרדות פוגעות ביכולת השיכלית
כלומר סוד הלימוד בישיבות -הוא הלימוד בחברותא,למידה בקול,במנגינה במוסיקה,בתנועות ובשמחה.תכונה חשובה נוספת הקיימת בישיבות היא הצנעא,השפלות מניעת ההתנשאות והתיהרות , בדרך זו ניתן,אפשר וצריך להקשיב לחבר , הוא יודע שככל שהוא לומד יותר הוא חש כי יש עוד ועוד מה ללמוד.הישיבה מקנה תחושה טובה ללומד כדי שיוכל ליישם הכתוב-אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ...מה עוד שאם הופכים את הלמוד בישיבה למשהו"קדוש"הרי שהקדושה מוסיפה ומעניקה השראה לשיפור היכולת של הלמידה.