גרפולוגיה בעידן המחשב 

בסמינר אותו היה לי הכבוד להעביר (עבור לשכת המהנדסים, דצמבר 2008), עלתה שאלה: האם אבחון כתב-יד של אדם אשר רוב הזמן אינו כותב אלא מקליד על מקלדת, דינו כאבחון אדם הרגיל לכתוב בכתב יד על נייר. שאלה זו גרמה לי דאגה לגורל הגרפולוגיה. האם בעידן בו רובנו מתבטאים בעזרת המקלדת "תלך לעולמה" הגרפולוגיה???
היות שהגרפולוגיה מתבססת על איתור וליכוד של סימני כתב עולות מספר שאלות:
האם בעקבות השימוש המזערי בכתב היד ושחיקת המיומנות שבכתיבה על דף תאבד גם המשמעות של סימני הכתב?
האם תשתנה חשיבותו של האבחון הגרפולוגי עקב שינויים שיחלו בחשיבות הכתיבה? האם יש מקום לבחינה מחדש של סימני כתב ושיוכח ל"משפחות סימנים" אחרות?
אסביר את הדילמות, על מנת לענות עליהם: בתחתית אחד מכתבי היד אותם קיבלתי לאבחון לאחרונה נרשם: "שנים אני כותב רק על המחשב, כתב היד שלי נראה לי לא מוכר אפילו לעצמי, אבקש לקחת זאת בחשבון." היות שכתב היד הנדון מוכר לי מזה שנים, הבחנתי שאכן- השתנה לבלי הכר. בבדיקתי הגרפולוגית, תוך השוואה לכתב היד מלפני שנים, עלה שלחץ הכתב הרבה יותר חזק מאשר בכתב היד משנים קודמות, ארגון הדף השתנה גם הוא לחלוטין. הסדירות והשוליים גם הם השתנו.
איסוף כתבי יד של אנשים נוספים שעברו להשתמש רוב הזמן במחשב וכמעט שאינם כותבים, הוביל אותי למסקנות הבאות: השינויים שחלו, רובם ככולם שינויים צורניים חיצוניים, כלומר הכותב התמקם על הדף בצורה שונה (השוליים, הפסקאות, הצפיפות בין השורות ובין המילים). כל אלו מתקשרים להתנהלות של הכותב בחברה, בעבודה, במחיצת אנשים. סימני הכתב מלמדים על אופיו של הכותב, על הרגשתו האישית ועל כישוריו לא השתנו. זווית הכתב, צורת האותיות, חיבורי הכתב, אזורי הכתב ושלל סימנים המלמדים על אישיותו- כל אלו נשארו זהים. מכאן ניתן להסיק שהשימוש המועט בכתיבה לא גרם לאובדן או לשינוי באותם סימנים הקשורים לאישיות עצמה, המוח "משדר" ליד, היד- כותבת. הגרפולוג מחבר את הסימנים ומפיק משמעות לגבי קווי אופיו וכישוריו של הכותב.
ירידת החשיבות של הכתיבה לא משנה לגבי משמעות האבחון, אך האם לא מן הראוי לשנות את בסיס האבחון? היות שאנשים מקלידים רוב היום ואינם כותבים לשם העברת מידע, מופעלים שרירים אחרים מאשר השרירים הפועלים בזמן כתיבה בעט על ניר- יש לשים לב, לדעתי, לסימני הכתב באופן שונה כמו גם, לשייך אותם לתכונות באופן אחר. אתן דוגמה: לחץ הכתב, סדירות על גבי הדף, ארגון הדף וחיבורים בכתב היד- כל אלו (נכון יותר, לפחות שלושה מהם יחדיו) מלמדים על התנהלות הכותב בסביבתו יותר מאשר על תחושותיו האישיות או כישוריו. כשמיומנים פחות בכתיבה, סימנים אלו באים לביטוי רב יותר: שרירי היד לא מתורגלים להחזיק בעט- לחץ הכתיבה ישתנה; ההרגל הוא להתייחס למסך ולא אל הדף- רווחים בין השורות, צפיפות וחיבורים יקבלו מימד אחר. המעניין הוא ששינויים טכניים אלו קשורים למימד החברתי-הכללי. מכאן ניתן להסיק שעלינו, כגרפולוגיים, לדעת שהכותב אינו מיומן בכתיבה- כפי שעלינו לדעת אם הכותב עולה חדש ואינו כותב בשפת האם שלו. יש לתת פירוש שונה לליכוד סימני כתב אצל מי שרוב היום מקליד ואינו כותב.
ישנם תנאים אופטימאליים לאבחון כתב היד ופרטים אותם על הגרפולוג לדעת (גיל, מין, היד הכותבת..). לעניות דעתי יש להוסיף לפרטים נדרשים אלו את השאלה האם הכותב משתמש בכתב היד בחיי היומיום או שהכתיבה אינה בשימוש על ידו.
הגרפולוגיה ככלי לאבחון לא סיימה תפקידה!! סימני כתב בסיסיים טבועים בנו, הסימנים המלמדים על ההתייחסות לסביבה- השתנו. מכאן עולה הדילמה הבאה והיא בגדר "ביצה ותרנגולת": האם השימוש הרב במחשב ככלי תקשורת, משנה את ההתנהלות שלנו בחברה או שהישיבה מול המחשב חסרת משמעות מבחינה חברתית? זוהי שאלה לסוציולוגים ופסיכולוגים חברתיים. במה שקשור לכתב היד- הגרפולוגיה עדיין מספקת מענה בהקשר החברתי, הפרטני והתעסוקתי, למרות השימוש הרב יותר במקלדת.