מצבים אקוטיים ומצבי חירום - יעילות ואפקטיביות בהומיאופתיה 

מצב כרוני, לעומתו, נגדיר כמחלה ממושכת יותר, לא מאוד סוערת, ושאינה ניתנת לריפוי מהיר תוך דקות או שעות (פסוריאזיס, מיגרנות ממושכות, דלקות חוזרות ונישנות,  דכאונות, חרדות ...)

ההומיאופתיה מטפלת באדם השלם גם במקרים אקוטיים וגם במקרים כרוניים, ומתייחסת לסימפטומים האינדיבידואליים שהאדם מציג בזמן המחלה, שהם הביטוי החיצוני למה שקורה אצלו באופן בלתי מודע ברמה פנימית.

במצבים אקוטיים, ככל שהמצב אינטנסיבי וסוער יותר, נחזור על המנות בצורה תכופה יותר.

אלו שהתנסו בטיפול הומיאופתי במצב אקוטי, חוו זאת כקסם, ולא בכדי. הטיפול בדרך כלל מורגש תוך דקות עד שעות בודדות. גם הליווי ההומיאופתי במצב זה דורש ליווי צמוד כשההומיאופת נמצא עם "האצבע על הדופק".

אני מזמינה אתכם לקרוא מספר מקרים שההתייחסות אליהם היא אקוטית וחריפה, ואת עוצמת הריפוי בטיפול הומיאופתי.

הוצאת שיניים

איריס, אימא של דור מספרת: "הגעתי לטלי כשדור היה בן 6 חודשים. בדרך כלל הוא ילד טוב ורגוע ומסוגל להעסיק את עצמו, אך הוא התחיל לבכות ללא סיבה. זה לא היה נראה שהוא בוכה בגלל רעב או צורך בהחלפת חיתול. הרגשנו ששן קטנטנה עומדת לבקוע אך לדור היה קשה להתמודד והוא היה עצבני וחסר שקט בצורה קיצונית, מה גם שהשינה שלו ממש לא רגועה. הוא רייר המון, ובכל פעם שניסיתי להאכיל אותו הוא הקשית את הגב ונרגע רק על הידיים כשאנו צריכים לנענע אותו בצורה די אינטנסיבית..

לאחר התשאול שעברנו הוא קיבל רמדי. חצי שעה לאחר מכן הוא נרדם וישן ממש טוב וראו עליו שהוא ישן טוב. כשקם היה רגוע ושלוו. השן יצאה תוך יומיים ללא כאבים מיותרים.

מאז, נעזרתי בטיפול הומיאופתי וניגשנו לטלי גם בהוצאות השיניים הבאות, והדבר חסך ממנו וממני לא פחות, סבל מיותר.

הקאות פתאומיות

בשעה 20:00 אני מקבלת טלפון מזוג הורים מודאגים. הם מספרים שהבת שלהם עם חום גבוה של 39.9 ומקיאה כבר כמה שעות אבל נראה שזה רק הולך ומחמיר, והם שקלו לקחת אותה למוקד. בכל זאת, הם שאלו אם ניתן לעזור בהומיאופתיה, כדי לחסוך את הזמן המיותר במוקד, שלא לדבר על האפשרות הקלה להידבק. הם ביקשו שאגיע אליהם לביקור בית אם הדבר אפשרי (מבחינה מסוימת, יש יתרון לראות את המטופל בביתו, משום שאז הוא מתנהל כרגיל ולהומיאופת קל יותר להתרשם).

בשיחה עולה שהילדה מקיאה כבר מעל 3 שעות, וכשהגעתי ראיתי שהיא מקיאה מיצי קיבה. בתצפית, אני רואה שהילדה בוכה ושקשה לה. היא מאוד עייפה ולא שולטת על כמות ההקאות. ואז היא מבקשת ארטיק קרח בטעם פטל ומוצצת אותו בתאווה גדולה. נראה היה שהקרח מקל על הילדה. כנ"ל היה עם מים קרים, אך לאחר מספר דקות היא שבה וחזרה להקיא. לאחר מספר דקות היא שוב ביקשה לשתות מים קרים, אך בכל פעם ששתתה קצת שבה והקיאה.

שמתי לילדה את הרמדי בבקבוק מים מינרלים וביקשתי מההורים לתת לה לשתות שלוק אחד. לאחר שעה ירד החום ל- 39.5. הילדה קיבלה עוד שתי מנות במרווחים של שעה. למחרת, האם מדווחת: "היא מרגישה הרבה יותר טוב, נראית חיונית יותר. ההקאות פסקו כבר משעות הלילה, החום ירד והתיאבון השתפר".

"קפואה" על המיטה

בשעה 7:25 בבוקר, עומדת לצאת עם הילדים לבית הספר, הטלפון מצלצל. על הקו מישהי ששמעה עלי דרך מטופל שלי. היא בקושי יכלה לדבר, ומהמעט שאמרה הבנתי שהיא לא מסוגלת לזוז. פשוט לא יכולה... כשהגעתי אליה ראיתי אותה יושבת ישיבה "קפואה" על המיטה שלה, לא מסוגלת לזוז ולא מסוגלת להניע את הראש לשום כיוון.

חברה קרובה שכבר הספיקה להגיע אליה, דיווחה שכל הצד השמאלי של העורף נתפס לה, הראייה שלה מעורפלת והיא סובלת מצמרמורות קור. ניסיתי לברר אם היה משהו שגרם לעורף להיתפס בכזו עוצמה ולהיות כה נוקשה. אומנם גילינו שהיא הייתה אתמול בחדר כושר, אך התעמלה כהרגלה בקודש ולא התאמצה יותר מהרגיל.

בבירור נוסף, התברר שהכל קרה בגלל פירור קטן... חברתה מתארת אותה כאישה מאוד נקייה ובררנית, שלא מסוגלת לראות אפילו פירור אחד קטן.

שתי דקות לאחר שהגעתי הגיע אמבולנס שפינה אותה לבית החולים. בבית החולים התחלתי לעבוד.

במקרים אקוטיים צריך לקחת את מה שרואים, כולל מה שהמטופל מצליח לדווח לנו, ובתשאול של מספר דקות הצלחתי לקבל את האינפורמציה הבאה: - העורף התפוס לא נובע כתוצאה מחבלה או ממאמץ יתר - הכאב הקרין מהעורף טיפה כלפי מעלה, אבל התמקד בעורף בלבד. - המטופלת לא הייתה מסוגלת להניע את הראש, לא שמאלה, לא ימינה ולא אחורה. - סבלה מצמרמורת קור ורעדה מקור - סבלה מראייה מטושטשת.

לאחר מספר דקות שאלתי אותה אם היא צמאה, כי שמתי לב שהיא ביקשה לשתות פעמיים בזמן קצר כל כך, והיא ענתה שהיא אכן צמאה יותר מהרגיל. ואז שאלתי אותה: "ואיך השפתיים שלך?" "יבשות", היא ענתה וכל הזמן ליקקה אותם כדי להרטיב אותם טיפה.

שמתי את הרמדי בבקבוק מים ונתתי לה שלוק. תוך דקה (ואני לא מגזימה) היא פתחה את עינייה לרווחה, ונראה היה שמשהו בה השתנה לגמרי, כאילו חזרה לעצמה. תוך 2-3 דקות נוספות פסקו לגמרי צמרמורות הקור. גם הפה והשפתיים היבשות חזרו לעצמם. החברה, שהייתה נוכחת אתנו בבית החולים הייתה מופתעת לגלות את העוצמה של הטיפול ההומיאופתי, ולא האמינה כמה מהר ההומיאופתיה יכולה לעבוד.

לאחר 4 מנות של הרמדי, במרווחים של חצי שעה בכל פעם, היא התחילה להניע את הראש מצד לצד. שעתיים לאחר מכן כבר ירדה לשירותים, החליפה בגדים לבד והתקלחה בעצמה. כשעה נוספת לאחר מכן שוחררה מבית החולים, משום שהרופאים ראו שמצבה השתפר. יום למחרת קיבלתי טלפון שהיא מרגישה טוב, וחזרה להתכופף ולנקות פירורים מהרצפה.. הכל כרגיל...

לפרטים נוספים:

טלי לוי הומיאופתיה קלאסית - לטפל באדם שבך
050-6793091, 03-5329084
www.real-cure.com