פחדים 

לא מזמן יצא לי לדבר על פחדים.
מאומנת מגיעה אליי עם כאבי ראש ומיגרנות נוראיות אשר מופיעים אצלה כשהיא פוחדת ממה שיהיה אם...
מכירים את זה?
מה יהיה אם המסיבה לא תצליח? מה יהיה אם הקנייה לא תהיה טובה וסתם הוצאתי כסף? ומה יהיה אם? ומה יהיה . . . - ומה. . . ?

האמת שגם לי היה מגיע כאב ראש עם כל המחשבות האלה היו חולפות בקצב כזה בראשי...

פחד זה, האם הוא ממה שהיה, ממה שיש או ממה שטרם קרה?
התשובה הברורה שלה הייתה: "ממה שטרם קרה. אני פוחדת שהמסיבה שאני מפיקה, לא תצליח. זה קורה בשבוע הבא".
תגידי, ואם זה טרם קרה, זה משהו שקיים?
"לא. זה לא קיים."
אז אם זה לא קיים. זה אמיתי?
"לא. זה לא אמיתי."
ואיך נגדיר משהו שהוא לא אמיתי?
"כשמשהו לא אמיתי אז הוא מן הסתם שקרי."
אז הפחד שלך הוא בעצם ממשהו שקרי?

כן, פחד הוא ממשהו שלא קיים במציאות. הוא יכול ליצור כאן ועכשיו תגובות פיסיות נוראיות וכואבות והכל בגלל משהו שיקרי. זה כאילו ש"אחליט" שאני בהריון ואז יתחילו לי תופעות התחלה של הריון. האם זה הגיוני? לא! ויחד עם זאת קיים (הריון מדומה). האם זה אומר שאכן יש לי עובר בבטן? בהחלט לא. רק התופעות.

נחזור למסיבה. מה אני יכולה לעשות, במקום לפחד ממה שיהיה? אני יכולה לבדוק מה אני רוצה שיהיה במסיבה שאני מפיקה ומה אני יכולה לעשות כדי להגשים את זה. את האנרגיה שלי אני אשים בעשייה בכיוון הזה. ברגע שאני שמה את תשומת הלב שלי בעשייה ובדברים שאני רוצה במסיבה, אני בעשייה לצד הפחדים שמלווים אותי. סך הכל פחד משיבוש ספציפי יכול לעזור לי להכין את עצמי טוב יותר. ניקח את הפחד מכל מיני דברים שיכולים להשתבש; אם אני מתכננת את המסיבה בחוץ ולמרות שעכשיו קיץ אני פוחדת שפתאום ירד גשם שרבי הרי אני יכולה לבדוק פתרונות אפשריים כמו גגון או שמשיות שיהפכו למטריות או מראש אני יכולה להחליף את התכנון של המסיבה ולהעבירה תחת קורת גג. כלומר: פחד יכול לשרת אותי למציאת פתרונות לשיבושים אפשריים (אלא שזהו לא בדיוק פחד אלא דאגה).

ניקח פחדים אחרים אשר נוגעים להתנהגות היומיומית שלנו;
יש לי פחד להיראות טיפשה בעיניי אנשים חדשים. מרוב הפחד להיראות טיפשה, אני מעדיפה לא לדבר. אני עונה בכן ולא לשאלות. אני משתדלת לא להיות מעורבת בשיחות חולין עמוקות ואפילו מעדיפה פשוט לשבת בצד. התוצאה היא שאינני מדברת עם אנשים חדשים. הם לא מכירים אותי ורק רואים אותי בצד או בשקט. ממילא הם חושבים שאין לי מה להגיד ואז הם חושדים שאני טיפשה.
התוצאה שלי היא בעצם אותו הדבר שמימנו אני מפחדת- להיראות טיפשה.
ואז אני שואלת את עצמי: אם אני פועלת מתוך פחד ממשהו (להיראות טיפשה) והוא ממילא מתקיים (אנשים חדשים חושבים שאני טיפשה) הרי שהוא כבר לא פחד אלא מציאות.
לעומת זאת, אם אדבר, אשתף ואשתתף, אתן סיכוי לכך שאנשים חדשים ישמעו ויכירו אותי כפי שאני!
יש בזה סיכון. בודאי. כי אולי אני באמת טיפשה?
אבל זה כבר נושא אחר.

מישהו פעם אמר לי משהו שנשמע פשוט והוא נהדר בעיניי: " את חיה כבר, נכון? אז מה איכפת לך ליהנות מזה? לעשות מה שבא לך בלי לפחד ממה שיחשבו ומה יגידו ומה יהיה...."