נתחיל במניין ששבע האפשרויות השכיחות, ואחר כך נעבור להגדרת האוגד ולסימני זיהוי.
א. חלקי דיבור שיכולים להיות נשוא במשפט השמני
1. שם עצם: קרתגו הייתה מדינה. קרתגו=נושא, מדינה=נשוא. (הייתה=אוגד, בהמשך אסביר מהו אוגד).
2. שם תואר: הפרח יפה = נושא נשוא. "יפה" הוא לא פועל. בכל זאת הוא הנשוא.
3. צירוף יחס (כלומר ביטוי שמחובר במילת יחס): הילדים בחצר. הילדים=נושא; בחצר=ב+חצר, נשוא.
4. יש/אין: יש זמן (יש=נשוא, זמן=נושא). אין חשק (אין=נשוא, חשק נושא). (כאן תמיד נשוא בא לפני נושא).
**שימו לב: לעולם, תמיד, always, יש הוא נשוא המשפט.
5. מילים מסוג מקבוצה שנקראת "מילים מודאליות" (תשכחו את זה מיד), שרובן הן מילים של המלצה, אישור, איסור, וכדומה: צריך להפסיק (צריך=נשוא, להפסיק=נושא). (גם כאן תמיד נשוא בא לפני נושא. וגם מהסוג: קשה לשכוח. קל לדבר. נוח לקבל מתנות (מתנות=מושא: לקבל מה? לקבל מתנות).
אפשר ללכת. מצווה לתרום לעניים. אסור לעשן. חובה לראות את הסרט (חובה=נשוא; לראות=נושא; הסרט=מושא [תמיד, לעולם, always, אחרי "את" = מושא)
6. שם מספר: הבעיות היו שלוש. (הבעיות=נושא, שלוש=נשוא, היו=אוגד, כאמור, יוסבר עוד מעט).
7. "צורת המקור" (ללכת, לעמוד): מטרתנו היא להגיע הביתה בשלום (להגיע=נשוא, מטרתנו=נושא).
ב. האוגד
בשיעור על מפשטים שבהם הנשוא פועל ראינו שאין מצב שפועל יהיה משהו אחר חוץ מנשוא. . עכשיו ראינו שיש צורות אחדות שבהן הנשוא אינו פועל.
מאפיין חשוב של הפועל הוא שהוא מגדיר את זמן המשפט. כל משפט מתרחש בזמן מוגדר, וכל פועל מתרחש בזמן מוגדר, כך שכאמור, אם הנשוא הוא פועל, הגדרת זמן התרחשות המשפט ניתנת מאליה:
זמן הווה: הוא הולך בשדות. זמן עבר: הוא הלך בשדות. זמן עתיד: הוא ילך בשדות.
לעומת זאת, כשהנשוא אינו פועל, ברוב המקרים אי אפשר לדעת מה זמן המשפט. לכך משמש האוגד. הוא עשוי מנטיות שורש הי"ה: היה, הייתה, הוא, היא, הם, יהיה, יהיו, תהיינה.
הוא דבוק לפני הנשוא, מפריד אותו מהנושא, ומגדיר את זמן המשפט.
קרתגו הייתה מדינה. קרתגו היא מדינה. קרתגו תהיה מדינה.
הפרח היה אדום. הפרח הוא אדום. הפרח יהיה אדום.
וכו'. בזמן הווה האוגד יכול להיות מיותר. אפשר להגיד גם "הפרח אדום".
ג. הבדלי משמעות בין הנשוא "היה" ובין האוגד "היה" בזמן עבר או עתיד, ואיך להתחמק מהמלכודת.
תמיד כשאתם פוגשים "היה, הייתה, היו" וכו (כלומר זמן עבר) או "יהיה, תהיה יהיו" וכו, בזמן עבר או עתיד, כתבו את המשפט בצד בזמן הווה ונתחו אותו.
הסבר
במשפט בזמן הווה המילה "יש" פשוטה מאוד לזיהוי. היא תמיד נשוא.
בזמן עבר צורתה "היה" (ונטיותיה), ובזמן עתיד "יהיה" ונגזרותיה. מזכיר לכם משהו? סימן שאתם ערניים. כמובן תשאלו: איך אדע אם "היה" היא אוגד או נשוא?
התשובה היא שבכל ניתוח של משפט שמכיל "היה"/"יהיה" ונטיותיהם בזמן עבר או עתיד, חובתכם המוסרית להעביר לזמן הווה. אז יתגלה לכם אם מופיע ה"יש" (ואם המקור הוא "לא היה" אז בזמן הווה "אין") ואתם יכולים לסמן אותו בבטחה כנשוא. אם הוא הופך ל"הוא", זהו בו אוגד.
דוגמאות:
ההצגה הייתה[לא הייתה] יפה.>ההצגה (היא/אינה) יפה. "הייתה"=אוגד.
[לא]היה לה חן רב>[אין]יש לה חן רב. "היה"=נשוא.
[לא]יהיו להם בתים ושדות>[אין]יש להם בתים ושדות. יהיו=נשוא.
הכפריים [לא]יהיו עשירים. הכפריים (הם/אינם) עשירים. יהיו=אוגד.
ה. צרה אחרת: הבדלי תפקיד בין שם העצם "הוא" (האיש הזה) ובין האוגד "הוא" בזמן הווה ואיך להתחמק מהמלכודת.
ושוב כלל כללי, ואחר כך הסברים: תמיד כשאתם פוגשים: הוא, היא, הם, הן בזמן הווה, כתבו אותו בצד בזמן עבר או עתיד, ונתחו אותו.
הסבר
ארבע המילים "הוא, היא, הם, הן" יכולות להיות:
1. כינוי גוף, כלומר בתפקיד שם עצם (הוא יוצא מהבית; היא קופצת מהגג; הם חושבים שעובדים עליהם; הן מבינות את הבעיה. (תוכלו לזהות את הצורה הזאת אם תנסו להחליף את "הוא" ודומיו בשמות פרטיים: משה יוצא מהבית. נירה קופצת מהגג. הסימפסונים חושבים שעובדים עליהם. פרידמניות מבינות את הבעיה).
2. או אוגד (האיש הוא מנהל המקום, הדבורה היא אוצר טבע, המטוסים הם גאוות הצבא, הגניבות הן מכת המדינה) (כאן אי אפשר להחליף לשם פרטי. הרי אין מצב להגיד "האיש משה מנהל עסקים" במשמעות המקורית של המשפט);
בזמני עבר ובעתיד זה משתנה. שם העצם נשאר כמו שהיה: הוא יצא, היא קפצה, הם חשבו, הן הבינו. האוגד מקבל את צורת הזמן המתאימה: היה מנהל המקום, תהיה אוצר טבע, יהיו גאוות הצבא, היו מכת המדינה.
לכן לסיום שיעור זה רשמו לעצמכם שלושת חוקי הבדיקה הצולבת של המשפט השמני:
1. תמיד כשאתם פוגשים "היה, הייתה, היו" וכו (כלומר זמן עבר) או "יהיה, תהיה יהיו" וכו, בזמן עבר או עתיד, כתבו את המשפט בצד בזמן הווה ונתחו אותו.
2. תמיד כשאתם פוגשים: הוא, היא, הם, הן בזמן הווה, כתבו אותו בצד בזמן עבר או עתיד, ונתחו אותו.
3. תמיד כשאתם פוגשים: אין, אינו, אינה וכו', כתבו את המשפט במשמעות חיובית: "אין משיחין בשעת הסעודה" >> משיחין בשעת הסעודה. "אין רוטב סויה">> יש רוטב סויה.
אם בצורה החיובית מצאתם: יש, ישנו, ישנה וכו', אז ה"אין" הוא נשוא (כמו כל "יש"). אם ה"אין" אינו מתחלף ל"יש" אז הוא רק מילת שלילה (ולא מנתחים מילות שלילה בניתוח תחבירי) או אוגד: "המועדון אינו מקום לאלימות" >> המקום הוא מקום לאלימות. (אינו=אוגד, כי התחלף ל"הוא", בתפקיד אוגד.
