גיוס תרומות לעמותות 

כאשר אנו תורמים לנזקקים/חולים אנו למעשה מקבלים סיפוק רגשי מעצם העזרה לאלו שמזלם לא שפר עליהם ,תרומות זהו למעשה התחום היחיד בו אין לנו תמריץ כלכלי אלא רגשי בלבד.
מה אם הייתה מוצגת בפנינו דרך המציעה לעזור לאנשים חולים ונזקקים ובו זמנית נותנת אפשרות לרווח אישי - האם דרך ייחודית שכזו הייתה גורמת לאנשים רבים לפתוח את הכיס ואת הלב ולעזור לאנשים ?
האם דרך שכזו הייתה מאפשרת לפנות לפלח שוק חדש ,כזה שאינו תורם ושהתמריץ הרגשי אינו מספיק לו ?
באם נציג דרך כזו, הייתכן שפלח השוק שאינו תורם כיום יימשך לתמריץ הכלכלי ויתחיל לתרום על מנת לקבל רווח אישי -
לפני שנים רבות דיבר כלכלן בשם אדם סמית' על מושג "היד הנעלמה" שפירושו שאם כל פרט ימקסם את תועלתו האישית דבר זה יביא בסופו של דבר למקסום רווחיות השוק כולו ,כמובן שבימינו כל הכלכלה המודרנית מבוססת על מושג זה ,ניתן לראות זאת בכל תחום כולל בתחום הרפואה ,שהרי ללא רווח אישי לחברות התרופות לא היו מפותחות תרופות חדשות וכמובן שלא היינו מגיעים למצב שבו שוק הבריאות מתפתח באופן בלתי פוסק ומוצא תרופות למחלות שלפני מספר שנים היו חשוכות מרפא.
אם ניישם את מושג "היד הנעלמה" בתחום התרומות נוכל להביא לכך שאנשים יתרמו כסף על מנת להרוויח רווח אישי ולא בהכרח על מנת לעזור לנזקקים ולחולים, בדרך זו אנשים רבים יתרמו בזכות התמריץ הכספי ובכך כמות התרומות הכוללת תגדל - כלומר המרדף אחר הרווח האישי יעזור להרבה אנשים שלא שפר עליהם מזלם.
בדרך זו טמון גם חיסרון תפיסתי ,האם ראוי להפוך תחום טהור מיסודו אשר מבוסס על נתינה מהלב ללא קבלת תמורה ,לתחום המבוסס על מוטיב עסקי לתורמים ?
בעצם מדוע לא - המעוניינים במתן ועזרה ללא קבלת תמורה יוכלו להמשיך ולעשות זאת ובמקביל לכך נוכל לרתום פלח שוק מאוד משמעותי לתרום ולעזור לאנשים.
יתרון נוסף הינו הפחתה משמעותית של עלות גיוס הכספים של עמותות ,עמותות רבות משקיעות משאבים בהקמה ותפעול של מוקדי גיוס תרומות ומעסיקות אנשים רבים שבד"כ מקבלים אחוזים לא מבוטלים מסכום התרומה - מדוע אם כן שלא נבצע זאת בעצמנו?
באם נתרום ונביא תורמים נוספים נרוויח פעמיים : עזרה לנזקקים ולחולים וקבלת תמורה כספית והכי חשוב מתן אפשרות לרווח אישי גם לתורמים שהבאנו ולאלו שהם יביאו וכך הלאה - בכך למעשה אנו יוצרים זרם של תורמים ומתרימים שתכליתו הינה עזרה לאלו שזקוקים לה ביותר.