בדיקת Auditory Brainstem Response (או בשמה האחר Brainstem Evoked Response Audiometry) היא אחת מבדיקות השמיעה המבוצעות במכוני השמיעה, על ידי קלינאי התקשורת. בדיקה ותיקה זו פותחה בראשית שנות ה-70, ונחשבת גם כיום כלי איבחוני רגיש וחשוב.
מדובר בבדיקה אלקטרו-פיזיולוגית, כמו EEG או אקג, הבודקת את התפקוד של עצב השמיעה ושיווי המשקל. לעצב זה שני "ענפים", הראשון מגיע מן האוזן הפנימית (השבלול) והשני מגיע מאיבר שיווי המשקל הסמוך. שני הענפים מצטרפים זה לזה ועולים ביחד לכיוון גזע המח. בדיקת ה-ABR בודקת את תקינותו של המסלול הזה.
הבדיקה מבוצעת באמצעות אלקטרודות חיצוניות, המודבקות למצח ולתנוכי האוזניים (או מאחורי האוזניים). האלקטרודות רושמות את הפעילות החשמלית של עצב השמיעה ושיווי המשקל. בבדיקה עצמה משמיעים לכל אוזן בנפרד צלילים באמצעות אוזניות (מעיין נקישות, קליקים, בעוצמה חזקה). האלקטרודות רושמות את התגובה העצבית המתקבלת כתגובה לצלילים אלו. ניתן להבין מכך כי הבדיקה היא אובייקטיבית ואינה דורשת כל שיתוף פעולה של הנבדק. זהו אחד היתרונות המשמעותיים של הבדיקה. ניתן לרשום תגובה בבדיקת ABR אפילו אצל תינוק בן יומו, וכך לוודא את תקינות עצב השמיעה שלו. הדבר חשוב ביותר במקרה של חשד ללקות שמיעה (למשל, תינוק שנולד לזוג הורים לקויי שמיעה). הבדיקה מאפשרת להעריך היכן נמצא סף השמיעה של הנבדק (בדיקת ABR למציאת סף). לכן היא יעילה גם אצל תינוקות וגם בקרב אוכלוסיות מיוחדות כגון לקויי תקשורת (אוטיזם, PDD) או בעלי פיגור שכלי, המתקשים לבצע בדיקת שמיעה התנהגותית.
בנוסף להיותה כלי להערכת סף השמיעה, בדיקת ABR נחשבת בדיקה נוירולוגית, ורופאי אאג או נירולוגים ממליצים על ביצועה במספר מצבים. למשל, א-סימטריה לא מוסברת בשמיעה בין האוזניים, ירידת שמיעה פתאומית, טינטון (רעש באוזניים), חוסר יציבות, סחרחורות או ורטיגו.
אצל מבוגרים, הבדיקה אינה דורשת כל הכנה, למעט הצורך לשכב ברוגע במהלך הבדיקה. אצל תינוקות וילדים רצוי כי הבדיקה תבוצע בשינה, ולכן פעמים רבות ניתן טשטוש (סדציה).
תוצאת הבדיקה מתקבלת באופן מיידי, ונראית כרישום אופייני של 'גלים' המייצגים את פעילותם של אזורים שונים לאורך מסלול השמע.
מדובר בבדיקה אלקטרו-פיזיולוגית, כמו EEG או אקג, הבודקת את התפקוד של עצב השמיעה ושיווי המשקל. לעצב זה שני "ענפים", הראשון מגיע מן האוזן הפנימית (השבלול) והשני מגיע מאיבר שיווי המשקל הסמוך. שני הענפים מצטרפים זה לזה ועולים ביחד לכיוון גזע המח. בדיקת ה-ABR בודקת את תקינותו של המסלול הזה.
הבדיקה מבוצעת באמצעות אלקטרודות חיצוניות, המודבקות למצח ולתנוכי האוזניים (או מאחורי האוזניים). האלקטרודות רושמות את הפעילות החשמלית של עצב השמיעה ושיווי המשקל. בבדיקה עצמה משמיעים לכל אוזן בנפרד צלילים באמצעות אוזניות (מעיין נקישות, קליקים, בעוצמה חזקה). האלקטרודות רושמות את התגובה העצבית המתקבלת כתגובה לצלילים אלו. ניתן להבין מכך כי הבדיקה היא אובייקטיבית ואינה דורשת כל שיתוף פעולה של הנבדק. זהו אחד היתרונות המשמעותיים של הבדיקה. ניתן לרשום תגובה בבדיקת ABR אפילו אצל תינוק בן יומו, וכך לוודא את תקינות עצב השמיעה שלו. הדבר חשוב ביותר במקרה של חשד ללקות שמיעה (למשל, תינוק שנולד לזוג הורים לקויי שמיעה). הבדיקה מאפשרת להעריך היכן נמצא סף השמיעה של הנבדק (בדיקת ABR למציאת סף). לכן היא יעילה גם אצל תינוקות וגם בקרב אוכלוסיות מיוחדות כגון לקויי תקשורת (אוטיזם, PDD) או בעלי פיגור שכלי, המתקשים לבצע בדיקת שמיעה התנהגותית.
בנוסף להיותה כלי להערכת סף השמיעה, בדיקת ABR נחשבת בדיקה נוירולוגית, ורופאי אאג או נירולוגים ממליצים על ביצועה במספר מצבים. למשל, א-סימטריה לא מוסברת בשמיעה בין האוזניים, ירידת שמיעה פתאומית, טינטון (רעש באוזניים), חוסר יציבות, סחרחורות או ורטיגו.
אצל מבוגרים, הבדיקה אינה דורשת כל הכנה, למעט הצורך לשכב ברוגע במהלך הבדיקה. אצל תינוקות וילדים רצוי כי הבדיקה תבוצע בשינה, ולכן פעמים רבות ניתן טשטוש (סדציה).
תוצאת הבדיקה מתקבלת באופן מיידי, ונראית כרישום אופייני של 'גלים' המייצגים את פעילותם של אזורים שונים לאורך מסלול השמע.
קלינאית תקשורת PhD, עוסקת באבחון ובטיפול במגוון רחב של הפרעות שפה, דיבור, תקשורת, קול וגמגום, בקרב ילדים ומבוגרים. מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל. מרצה ומנחה סדנאות במגוון תחומים.
http://www.michal-icht.ask4.co.il
http://www.michal-icht.ask4.co.il