חקירה אותנטית 

הקטע הבא תפקידו לעורר מחשבות תהיות, בקשות הבנות.

נקודת המוצא שלי והמטרה הסופית הן אחת - חקירה אותנטית על עצמנו.

מיהו זה השואל את השאלות הללו?

הסתכלו על נקודה מסוימת או חפץ מסוים מולכם. עכשיו הפנו את המבט מן החפץ אל מי שמתבונן בחפץ, מיהו זה שמתבונן - העיניים הן הכלי - מיהו זה שמתבונן דרכן?

איפה נקודת החיבור בין מי שאנחנו במהות שלנו (מרחב בלתי אישי ואינסופי המכיל הכל, שדה של פוטנציאל) לבין מי שאנחנו בחיים במציאות היומיומית, בעבודה שלנו, ביחסים עם בן/ בת הזג שלו עם הילדים/ עם ההורים / עם הבוס/ עם הלקוחות..? אני מאמינה כי הדרך הטובה ביותר לענות על השאלות הללו היא פשוט להעמיק לתוך השאלות עצמן, עד שהתשובה תעלה מתוכנו - ואז זהו אינו ידע חיצוני שניתן לנו, אלא ידע פנימי שלנו.

נקודת המוצא היא מצב של "אי ידיעה" מתוך הסתכלות חדשה , מתוך "לא לדעת מראש", להתבונן, להעלות את התהיות והשאלות החוצה "על פני המים", להתבשל עם השאלה עד שעולה מתוכנו התשובה הנכונה עבורנו לרגע זה.

זוהי נקודה מאד חשובה שאני רוצה להדגיש: הגישה היצירתית ביותר שאנו יכולים לאמץ היא יציאה מתוך "לא לדעת מראש" והתקדמות לעבר "לרצות לדעת".

ככל שאנחנו מרשים לעצמנו יותר "לא לדעת" מה התשובה הנכונה/ מה עלי לעשות, איך דברים מתחברים, איך אשיג את מה שאני רוצה וכו' - אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו מרחב פנוי לתשובה חדשה ואותנטית לעלות. מאפשרים לעצמינו להיות במגע עם החלק שבנו שרוצה להבין, עם הדחף לדעת ולגלות, עם הדחף היצירתי שרוצה להיות מודע וליצור את העתיד - כך אנחנו כל פעם מחפשים בעצמנו את האותנטיות, 'הפעולה הנכונה' לרגע זה, על מנת ליצור את העתיד, מבלי להיעצר על מה שאנו כבר יודעים, שאולי כבר לא רלוונטי לי כעת.