ילדי הסם -ריטלין -תופעת הילד המסומם 

הומאופתיה ובעיית קשב ריכוז היפראקטיביות.


לפני כעשרים שנה יצרה להקת רוק בינלאומית אחת מיצירות המופת התרבותיות הידועות ביותר, ובה ניבאה והמחישה על גבי מסך הקולנוע את התהליך המתרחש היום, שנדמה לנו אז, לפני שנים, כיצירה סוריאליסטית ורחוקה מהמציאות.



הייתה זו להקת "הפינק פלויד" בסרטם "החומה". הם חזו בגאוניות מצמררת את דור הפרוזק והריטלין הקרב והולך, והראו לנו באור מסנוור מה גדול ומסוכן כוחה של מערכת המסוגלת להפוך המוני ילדים חיים ונושמים לעדר רובוטים עוטי מסכות אחידות וחסרות הבעה, המהלכים כבובות ממוכנות, ומנווטים על ידי יצורי ענק היישר אל גלגלי מטחנות בשר משומנות, הממתינות לבלוע אותם, בשר טרי ורך, חסר הגנה ויכולת התנגדות.



מעטים בחברה מעזים לתהות איזה עתיד צפוי לילדים המטופלים בתרופות המשפיעות על התנהגותם בגיל צעיר כל כך. פעמים רבות אנו בוחרים במודע להתעלם מנורות האזהרה המאותתות לנו מכל עבר, ולא להרהר באחריותנו לתהליך בגרותם, ולהשלכות החמורות של התלות בתרופות מסוג זה.





תרופות המשפיעות על התנהגות מובילות פעמים רבות את המשתמשים בהן לשימוש בתרופות חזקות יותר, ועלולות מאוחר יותר אף לדרדרם לשימוש בסמים. הילדים של פעם שהולעטו בתרופות כריטלין הופכים לסטודנטים המצטיינים של היום, התלויים ב"מנה" היומית שגופם דורש, ויכולים לבטא את כישרונותיהם רק בזכות "החומר" שמסופק להם על ידי סוחרים בעלי גישה אל המרשם הנכון.



אחד מאלה, סטודנט אשר החליט לשבור את המעגל והגיע אלי כדי למצוא תיקון בהומיאופתיה במקום לפנות לסוחר סמים, הדהים אותי בדבריו: משתוממת ומופתעת הקשבתי לו מספר כי זו הנורמה המקובלת כיום - אין כמעט סטודנט אחד שאינו משתמש במהלך שנת הלימודים או לקראת הבחינות ב"סם חוקי" להגברת הריכוז. אין כל קושי להשיג את הסם, הסחר בו נעשה כמעט בגלוי, זוהי מעין "אופנה חדשה" אשר אי אפשר בלעדיה.




כיצד, אם כך, אנו יכולים, הורים בוגרים האחראים לילדנו, ללמדם מגיל צעיר כי סמים הנם דבר מסוכן ביותר שעליהם להתרחק ממנו ככל האפשר, אם אין אנו מוכנים לראות את הקשר בין תרופות המשפיעות על התנהגות לבין סמים קשים.



כשילדנו הצעיר מאובחן כ"בעייתי" והטיפול שאנו מסכימים לתת לו, מתוך כוונה להקל על קשייו, הוא סם אשר בטווח הקצר יהפוך אותו ל"ילד טוב", אך עשוי ביודעין לגרום לו לפתח תלות בתרופה שתאלץ אותו אחר כך לחפש סמים קשים יותר - עלינו להבין כי אנו אחראים גם למסר אתו הוא גדל: סמים הם מצרך לגיטימי. כשיתבגר לא נוכל לדרוש ממנו כי יתרחק מסמים קשים יותר כגון אקסטזי או קוקאין. כמו בשיר "הוטל קליפורניה", שנגע בנו כל כך בגלל האמת שבו...





רק מעטים הם ההורים לילדים המוגדרים כסובלים מהפרעות קשב והתנהגות אשר לא נכנעים ללחץ המופעל עליהם ויוצאים למלחמה כמעט חסרת סיכוי במערכת. ורק מעטים מצליחים לגבור על האיום מפני סילוקו של ילדם מבית הספר בגלל בעיות התנהגות. הפרעות קשב וריכוז, הפרעות למידה והתפתחות, היפראקטיביות, הפרעות אכילה, אנורקסיה בולימיה, דיסלקציה, נושאים אותם אני בודקת בעזרת רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים והומיאופתים.






דרך עיני האינדיגו שחוננתי בהם אני יודעת שילדי אינדיגו למשל - חשיבות רבה קיימת במיצוי היכולת והפוטנציאל הטמון בהם מלידה, מבלי להרוס את הכלי הנהדר ביותר שהם קיבלו - המוח הגאוני שלהם - ומבלי שינצלו את חוסר מודעותם, ויכולתו כילדים צעירים להתנגד לסמים. אני רואה את עצמי כשליחה בשמם של הקטינים, חסרי האונים מול המערכת השולטת: ליצור מועדו בנושא חשוב זה של - שמירת הפוטנציאל המוחי שלהם, ילדים אלו הנם חומר הגלם אשר בעתיד יהפוך למקור העיקרי ממנו תיזון המדיה, בתחומי הכלכלה, החקלאות הרפואה והמדע, האמנות והיצירה.





אם נעשה את ההקבלה בין שדרוג מחשבים ומכשירי אלקטרוניקה כדי שיהפכו למשוכללים יותר, מהירים יותר, זעירים יותר ובעלי תכולה והספק רבים יותר, נוכל לראות גם את היקום כולו, וכדור הארץ ובורא-האדם כאילו הם עסוקים שם למעלה בשדרוג המכונה המשוכללת והמופלאה מכולן - האדם - כדי להביאנו למצב בו נהיה מהירים יותר, זעירים יותר, בעלי קיבולת רבה יותר, ומשוכללים יותר.



משום-מה קל לנו להבין את תהליך שדרוג המחשבים שאנו יצרנו מאשר להבין את תהליך "שדרוג" בני האדם על ידי כוח אחר, גדול בהרבה מאתנו. זו הסיבה שאנו נוטים לשים תוויות מוטעות על תופעות שעדיין לא נמצא להן שם. הפרעת קשב-היפראקטיביות-וריכוז (ADHD), הפרעת-קשב-תקשורת-וריכוז (ADD), אוטיזם ועוד ועוד - כל אלה הן תוויות שהפכו שגורות מדי בפי הציבור הרחב.





רבים מילדים אלה זכו במתנות נדירות ויקרות מפז: זיכרון פנומנאלי, כישרונות אמנותיים, יכולות ריפוי ואינטואיציה להבין את הנזקק, הבנה עמוקה בתחומי המתמטיקה והמדע בכלל וכוח אדיר לממש בצורה אחרת ושונה את הפוטנציאל הגלום בהם.
אך אנו, המבוגרים האחראים עליהם, עושים בהדרגה ובשיטתיות כדי להשתלט על מוחם ולהתאימו לאמות המידה ה"נורמאליות" שלנו. מה עוד דרוש על מנת שנתעורר, נפקח עיניים, נלמד, נסיק מסקנות ונימנע מהטעות הזאת?






הורים מכנים שלב זה של מחיקת האינפורמציה ממוחם של ילדיהם (כמו מחיקת אינפורמציה מהדיסק הקשיח במחשב הביתי שלנו) "שלב החביון והשתיקה", או במלים עממיות יותר - "שלב הזומבי"... הילד מתפקד בכוחות אינרציה פנימית מינימאלית הדרושה לו, הוא מסתובב ערני אך במצב של "חצי-קומה", כל הווייתו נתונה תחת שפעת חומרים משתקים ומדכאים. זהו סוג תפקוד שהפך להיות מקובל ולגיטימי בחברה שלנו, ובעצם משאיר אחרים שאינם מטופלים בתרופות מסוג זה מחוץ למעגל "האמיתי".



אך אלה הכלואים בתוך המעגל סובלים מאוד ממחיקת האינדיבידואל שלהם. צעקתם אינה נשמעת משום שהיא כלל אינה מושמעת - "החוק-שאינו-כתוב" הנלווה לעסקת החבילה מבטיח כי קולם יאלם ולא יישמע, הם יאולצו לשתוק, לבלוע ולהפנים את כל רגשותיהם כולם. כאשר נפתח בפניהם הפתח וניתנת להם הרשות להשמיע קולם נגלה בפנינו עולם ומלואו לפניכם מספר דוגמאות של מקרים מהקליניקה שהגיעו אלי לתהליך הומאופתי:





שירה, שם בדוי, נערה בת 17 מספרת:



אני בדיכאון. בגלגול האחרון שלי הייתי בשואה. אני זוכרת בפרטי פרטים איך החיילים הגרמנים אנסו אותי בלילות. כל לילה הם חוזרים אלי בסיוטים שאני חולמת, קשה לי מאוד להירדם, אני מפחדת שברגע שאעצום עיניים הכל יתחיל מהתחלה. אני קופאת במיטה ולא יכולה להזיז אף איבר בגוף מרוב פחד, אני לא יכולה להתגונן. כשהייתי ילדה היו לי המון בעיות ריכוז בבית הספר בגלל החרדות האלה. לא יכולתי להתרכז בקריאה ובכתיבה, הרגשתי שאני לא רוצה לחיות בעולם הזה כי הוא מלא בזוהמה.



אף אחד לא הבין אותי, אף אחד אפילו לא ניסה... ההורים שלי, המורים שלי - כולם היו עסוקים בצרות של עצמם. ההורים שלי לא הפסיקו לריב בבית על כל שטות, המריבות שלהם היו קולניות ומלאות איומים, ואני פחדתי שהם ירביצו אחד לשני. הרגשתי שאני הולכת ונגמרת מבפנים. הפסקתי לאכול, וזה כמובן רק החמיר את המצב שלי. הייתי חלשה מכדי לבקש עזרה, וידעתי שממילא אף אחד לא יבין על מה אני מדברת. נכנסתי למצב של השלמה עם המצב, הפסקתי לשתף פעולה, לא תקשרתי עם אף אחד, בשיעורים הייתי מכונסת בתוך עצמי, ניסיתי ליצור לי עולם טוב יותר.



המורה שלימדה אותי באותה תקופה שמה אותי על הכוונת שלה, היא התחילה לקרוא לי בשמות כמו "מעופפת" ו"מרחפת", היא לא יכלה להבין שאני על סף איבוד עצמי לדעת, היא לא הבינה שהיא יורקת אש לתוך באר מלאה נפט. יום אחד העזתי לענות לה, ומשם הכל התחיל להתגלגל: בית-הספר שלח אותי לאבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, הוחלט שהתרופה שמתאימה לי היא ריטלין, כדי לעזור לי להגביר את יכולת הריכוז שלי.



הורי לא הבינו בנושא הזה דבר, ולי לא היה כוח להתנגד. התחלתי לקבל את התרופה, ולאחר שלושה שבועות בלבד הגעתי לסף אשפוז מפני שניסיתי לגונן על עצמי עם סכין מטבח מפני נאצים שרדפו אחרי בכל הבית. כמובן שמיד הופסק השימוש בתרופה, אך לא הוסבר לנו מדוע התרופה הופסקה ומה הקשר שלה למה שקרה לי. אני, מצידי, נשבעתי שזה לא היה חלום, שנאצים באמת רדפו אחרי, אך אף אחד לא האמין לי. לאחר שהפסקתי להשתמש בריטלין נעלמו ההזיות, ואני חזרתי למצב הבסיסי שלי, לסיוטי הלילה הקבועים שלי.





כיום אני יודעת שחוסר שינה גורם לי לדיכאון. אני לומדת לקראת בחינות הבגרות, אבל הרבה פעמים הדיכאון מנצח אותי ואני לא בטוחה שאוכל לעבור את הבחינות. בהדרגה התחלתי לוותר לעצמי: טוב, אז לא צריך תעודת בגרות. טוב, אז לא צריך לשרת בצבא. טוב, אז אני לא אתחתן ולא יהיו לי ילדים. ממילא אין לי כוח לעבור את המסלול הרגיל של כולם, אני מרגישה את עצמי זקנה וחלשה.



יש לי חלום שחוזר על עצמו שוב ושוב: בחלום יש לי תינוק, אבל אמא שלי רוצה את התינוק לעצמה. היא אומרת שאם אני אגדל אותו - אזיק לו, ולכן היא לוקח אותו ממני. אני צועקת ובוכה, אבל שום קול לא יוצא מגרוני, ואני מתעוררת בבעתה גדולה. שירה קיבלה תמצית הומיאופתית ומצבה השתפר בהדרגה. במהלך תקופה של חצי שנה חל שיפור של 70% במצבה.









מיטל, שם בדוי, ילדה בת 10:


מיטל הגיעה לקליניקה שלי אחרי שאובחנה כילדה אוטיסטית-גבולית וכסובלת מבעיות קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

מיטל יכולה להעסיק עצמה מבוקר עד ערב בריצה ובטיפוס על חפצים. אם היא נאלצת לעמוד במקום אחד היא מעבירה את משקלה מרגל לרגל ללא הפסקה. כשהיא הולכת ברחוב היא מוכרחה לגעת בכל דבר שנקרה על דרכה. היא אוהבת לחבק כל אחד - מבוגרים וילדים, ואינה שמה לב אם הם מקבלים את חיבוקיה ברצון או לא.



מיטל מחבקת חזק, אין לה מדד לכוח שהיא מפעילה, היא אינה יודעת אם היא מכאיבה. גם בקליניקה שלי היא אינה מסוגלת לשבת בשקט. היא מסתובבת מפינה לפינה, רוצה לגעת בכל דבר, למשש ולהרגיש. מיטל אוהבת מאוד צמחים, היא אוהבת לשתול, להשקות, לעדור, היא יכולה לבלות שעות ארוכות בעיסוק עם צמחים. יש לה נטייה לכסוס את ציפורניה, לקלף את עור האצבעות, ולגרום לעצמה פצעים בעור הפנים והקרקפת. היא מדברת מתוך שינה, לפעמים צועקת כל כך חזק עד שהיא עצמה מתעוררת מצעקותיה, אך אינה זוכרת מה הציק לה בחלום. מיטל עדיין מרטיבה בלילות.









היא לומדת בכיתה מיוחדת אך לא מגלה עניין מיוחד בנעשה בכיתה ואינה משתפת פעולה. היא מגיעה לבית הספר בבוקר ומבלה את רוב שעותיה שם בישיבה סתמית ליד השולחן, מחכה לפעמון שיצלצל את הצלצול האחרון. המקצוע היחיד בו היא מגלה עניין הוא מתמטיקה - מיטל אוהבת מספרים וחישובים, ותרגילי חשבון.



יש לה אישור מיוחד לצאת מדי פעם לחצר כדי לרוץ ולהשתולל מפני שהיא אינה מסוגלת לשבת במשך שעה שלמה בכיתה בלי לקום ממקומה.מיטל "מכורה" לשוקולד, היא מסוגלת לאכול חפיסות שוקולד שלמות. הוריה, שמודעים לצורך האדיר שלה בשוקולד נוהגים להחביא את השוקולד במקומות מסתור בבית, אבל מיטל יכולה להפוך את הבית כולו כדי למצוא חפיסה שהוחבאה ולאכול אותה בסתר. להוריה הומלץ על טיפול תרופתי בריטלין, אך הם ביקשו לבדוק אופציות נוספות לפני שיתחילו במתן התרופה. מיטל קיבלה תמצית הומיאופתית ומצבה השתפר ב - 50% כבר לאחר שבוע ימים.






אודי, שם בדוי, ילד בן 12:


אודי אובחן כילד מחונן בגיל צעיר מאוד. הוא ילד מרובה פנים - בבית מתנהג כמלאך למופת, אוהב לשבת שעות מול המחשב, לחקור, לשחק, לבדוק ולצייר. אך בכיתה אינו מסוגל לשבת רגע אחד במקומו, הוא זז ללא הרף, קם מכיסאו, אינו מבקש רשות מהמורה ויוצא החוצה על דעת עצמו, הוא אינו מהסס לתקוף ולהרביץ לילדים שלא נותנים לו את מבוקשו, ובאופן קבוע דורש מהם שישאילו לו חפצים אישיים חדשים שלהם.מצבם הכלכלי של הוריו מצוין, הוא אינו חסר דבר בביתו, אודי מוצף בכל דבר שכסף יכול לקנות אך הוא אינו סובל לראות דבר חדש אצל מישהו אחר זולתו, ותמיד רוצה אותו לעצמו.



הוא אוהב סיכונים, אינו מכיר את המלה "פחד", הוא אינו מפחד ממבוגרים, מסמכות מענישה או מילדים חזקים יותר. כאשר הוא מתקוטט וסופג מכות הוא הופך לאלים יותר.


לאודי יש בעיית ריכוז חמורה, הוא אינו יכול ללמוד לקראת מבחנים, אי אפשר לשכנע אותו להכין שיעורים. יש לו זיכרון מצוין ולכן הוא מצליח לשמור על רמת ציונים סבירה. מזה כמה חודשים הוא מטופל בריטלין, ומאז אכן חל שיפור ביכולת הריכוז שלו בכיתה, ואף בבית הוא משקיע זמן רב יותר בהכנת שיעורי הבית. אך השבוע הוא הכה מורה חדשה בבית הספר, וההנהלה השעתה אותו מבית הספר עד שהמקרה יטופל, ומאיימת לסלקו מהלימודים. אודי קיבל תמצית הומיאופתית מיוחדת.



פרצי האלימות שלו חדלו לחלוטין, והרופא המטפל בו הפחית בהדרגה את כמות הריטלין שהוא מקבל. היום, שלושה חודשים לאחר תחילת הטיפול ההומיאופתי, הוא מתפקד ללא ריטלין, אינו אלים, הוא יושב בכיתה ולומד, הוא מציית למבוגרים ממנו ואינו לוקח חפצים שאינם שייכים לו. אודי הפך לילד אחר.




לאור מפגשי עם מקרים אלו ורבים אחרים החלטתי לחקור את הנושא לעומקו ופניתי לאנשי מקצוע שונים כדי לשמוע את חוות דעתם בנושא.








ד"ר אולגה קיפניס, רופאת ילדים, סניף קופת חולים לאומית, יד אליהו, תל אביב:



אדית: כרופאה העובדת עם ילדים עד גיל 16 את נתקלת בוודאי בילדים רבים המגיעים אליך עם הפרעות תקשורת, קשב, ריכוז, היפראקטיביות ועוד. ספרי לי מה המלצתך לטיפול בתחומים אלה, ומה את רואה בתצפיותיך על ילדים אלה במהלך הטיפול.
ד"ר קיפניס: חלק גדול מהילדים המגיעים אלי כבר מטופלים ב"ריטלין" או ב"קונצרטה" (תרופה זהה שטווח זמן פעולתה שונה), אך חלקם ילדים להורים שמסרבים לתת להם ריטלין.

אדית: האם הבחנת בתופעות לוואי אצל ילדים המטופלים בריטלין או בקונצרטה?

ד"ר קיפניס: ריטלין עוזר לילדים לפתור את בעיית הריכוז, אך ברוב המקרים התופעה חוזרת ברגע שהם מפסיקים לקחת תרופה.

אדית: לו היית יודעת שההומיאופתיה יכולה להחזיר את הילד למצב מאוזן ותקין ללא תופעות לוואי, מצב אשר לא יחזור לקדמותו כאשר הילד יפסיק לקבל את התמצית ההומיאופתית - האם היית ממליצה לשלוח ילדים כאלה להומיאופת?

ד"ר קיפניס: כן, בוודאי. אני מעדיפה לתת לילדים טיפול טבעי ולא כימי. אם ההומיאופתיה יכולה להראות ניסיון ואינדיקציה להצלחה בתחומי הטיפול בהפרעות מסוג זה - אפנה את המטופלים שלי לקבל עזרה מהומיאופת. תמיד האמנתי בבדיקת דרכים שונות לטיפול. אני מעוניינת מאוד לראות תוצאות טיפול הומיאופתי בהשוואה לטיפול בריטלין על קבוצת ניסוי.




אדית: בקליניקה שלי יש הרבה ילדים שנמצאים בתהליך תיקון הומיאופתי כדי להקל עליהם בסוג זה של בעיות. גם אצל הומיאופתים אחרים תמצאי הרבה דוגמאות ותיאורי מקרים מסוג זה. הצלחת ההומיאופתיה מוכחת, יש הרבה הורים אשר יהיו מוכנים לאשר זאת, גם מורים ובתי ספר שחזו במו עיניהם את תוצאות התיקון ההומיאופתי על ילדים המאובחנים כסובלים מבעיות התנהגותיות. האם כל אלה מספיקים כדי שתשקלי לשלוח ילדים להומיאופת, וכדי שתקבלי אותם מאוחר יותר בקליניקה שלך, בזמן תהליך התיקון או לאחר שיסתיים, ותוכלי להיווכח ולאשר את כל מה שסיפרתי לך עתה?




ד"ר קיפניס: אשמח לעשות זאת. כפי שציינתי אני בעד כל ניסיון טיפול שאינו על בסיס כימי. אני מעוניינת מאוד לדעת אם קיימת אפשרות לעזור באמצעות ההומיאופתיה גם לילדים עם בעיות התנהגות קשות יותר, ילדים המטופלים ב"רספירידל" (תרופה אנטי-פסיכוטית המיועדת לטיפול בחולי סכיזופרניה).



אדית: אל הקליניקה שלי מגיעים ילדים עם בעיות אלימות קשות, התנהגות חסרת גבולות שאי-אפשר לשים לה רסן, ילדים עם נטייה לנשוך את עצמם, כאלה המסכנים עצמם ואת הסובבים אותם (לעתים אף במודע) ורודפים כל הזמן אחר אתגרים מסוכנים, ילדים שהתדרדרו לסמים קשים, ילדים שפרקו כל עול, שנפלטו ממסגרות החינוך ולאף אחד אין שליטה עליהם. הם אינם מפחדים מאיש, סמכות אינה מהווה גורם מרתיע עבורם, הם לא חוששים מהשלכות מעשיהם או מעונשים. אלה ילדים שכביכול נולדו עם "לב קשה", והחברה בה הם חיים מחפשת נואשות פתרון עבורם.


פעמים רבות מדובר בילדים שהתפתחותם המינית הקדימה לבוא, וגם זו אחת הסיבות לבעיות שהם חווים בחברת בני גילם, הם נוטים לאוננות מופרזת או לחשפנות בציבור, לעיתים הם אוכלים בכוונה דברים שאינם אכילים, ועוד ועוד.


ד"ר קיפניס: עד עתה הייתי משוכנעת כי הילדים הללו אשר את מתארת זקוקים לטיפול פסיכו-נוירולוגי מסודר ורציני, אך אם קיימת אפשרות אחרת לעזור להם - אשמח להכיר, לבדוק ולנצל אותה.







יהודה קורן, סגן יושב ראש "עמותת מגן" לזכויות אנוש בישראל, החושפת מקרי הפרה של זכויות האדם בתחום בריאות הנפש:



אדית: ספר לי על הניסיון שצברת בנושא הטיפול בילדים באמצעות ריטלין.
מר קורן: במהלך שש השנים בהן אנו נאבקים למען זכות הבחירה בשימוש בריטלין פגשתי למעלה מ - 600 משפחות שהגיעו אלינו. רובן לא ידעו כי ריטלין הוא סם מסוכן. ההורים אינם מעודכנים באשר לתופעות הלוואי האפשריות של תרופה זו, אשר לא כולן הנן תופעות נראות לעין. כרגע יש כ - 72 תופעות אשר עדיין נחקרות, השפעותיהן אינן ידועות, והמחקר עליהן עדיין בעיצומו. פגשתי הורים שאיימו עליהם כי אם לא יתנו לילדם ריטלין הוא יאולץ לעזוב את בית הספר.



ב - 40% מהמקרים שפגשתי התברר שילדים אלה כבר הושעו מהלימודים לתקופות שבין יום אחד לשבוע כחלק מהאיום המופעל על הוריהם. פגשתי ילדים שדווקא בעקבות השימוש בריטלין הפכו לאלימים יותר והושעו לחלוטין מבית הספר. על הפרדוקס הזה אף אחד לא טורח לספר להורים: אף אחד לא מזהיר אותם כי ריטלין עלול להגביר את התנהגות אלימה, ובסופו של דבר אותה התרופה, אותו סם - ריטלין - הוא שמביא לסילוקם ממערכת הלימוד. אף אחד גם לא מספר להורים כי תהליך הגמילה מריטלין עלול לעורר מחשבות אובדניות ואף להביא ילדים לניסיונות התאבדות, ממש כפי שקורה בתהליך גמילה מסמים אחרים כגון קוקאין.





אדית: איך פועלת העמותה שלכם בנושא?

מר קורן: אנחנו פועלים לצד ארגונים נוספים הפעילים בעולם כולו למען חקיקת חוק שיאסור על בתי ספר ומורים להתנות את המשך הלימודים במתן תרופה זו או אחרת. הפסיכיאטרית, פרופ' נורה וולקוב מארגון ה - DEA, הארגון האמריקאי למלחמה בסמים, פרסמה כתבה בה היא טוענת שריטלין וקוקאין פועלים על המוח באותו אופן . לדבריה ריטלין אף מזיק יותר מקוקאין.

בנוסף לכך, ועדת האו"ם למען זכויות הילד בעולם בדקה ומצאה כי 17.000.000 ילדים ברחבי העולם מטופלים בריטלין, וממש לאחרונה גיבשה ועדה זו הודעה פומבית ופרסמה אזהרה חמורה כנגד הצמדה פזיזה של תוויות פסיכיאטריות לילדים כלוקים בהפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות, הגוררת אחריה מתן סמים מסוכנים כמו ריטלין.

מה - 29.9.2005 הורה ה - FDA (רשות המזון והתרופות האמריקאית) לשים תווית אזהרה במסגרת שחורה ובולטת על כל חפיסות הריטלין, כפי שנהוג לעשות לגבי תרופות מסוכנות נוספות, זאת בעקבות מקרים של ילדים שמתו כתוצאה מהשימוש בריטלין או התאבדו.




שתי תרופות נוספות שהוצאו מסל התרופות הן "אדרול" ו"סטרטה" שהיו בשימוש עד לפני שנה, וגרמו למותם של ילדים רבים שקיבלו אותן כתרופה לטיפול בהפרעות נפשיות.
אדית: היכן עומד תהליך החקיקה היום?

מר קורן: כרגע נמצאות על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק:

האחת עוסקת באיסור להתנות המשך לימודים במתן תרופות פסיכיאטריות.

השנייה היא הצעת חוק לאיסור השימוש בסמים מסוכנים בילדים מתחת לגיל 18 בבתי הספר לפני שנערכות להם בדיקות מקיפות כדי לאשר או לשלול מחלות פיסיות נסתרות (כגון מחסור בוויטמינים, הרעלת אלומיניום ועופרת), וגם בדיקות רקע סוציאליות כדי לברר תמונה משפחתית מלאה (הורים גרושים, מוות במשפחה וכדומה). על-פי הצעת חוק זו ניתן יהיה לתת לילד טיפול בתרופות כימיות רק לאחר שנבדקו כל האופציות הטבעיות האחרות: שימוש בטכניקות למידה, הומיאופתיה, צמחי-מרפא, עיסויים, תזונה נכונה, פעילות פיסית ועוד.







ד"ר מוסקוביץ' לוצ'יאן, פסיכיאטר מומחה , מנהל "לייט-קליניק" ב מרכז הרפואי "גפן", גבעתיים:



אדית: מהיכרותך עם תופעת הסמים החוקיים הנפוצה מאוד כיום, מה הדברים הבולטים אשר לדעתך, כפסיכיאטר, ראוי שהציבור ידע?
ד"ר מוסקוביץ': לצערי אני יכול לספר לך על ניסיוני האישי, כאב לילדה שהוגדרה על-ידי גורמי חינוך בבית ספרה כ"חולמנית ו"לא מרוכזת". הופעל עלי לחץ גדול לקחת את בתי לאבחונים על מנת להתחיל טיפול תרופתי בריטלין מוקדם ככל האפשר (תרופה אשר תוארה באוזני כ"מחוללת פלאים" המחזירה ילדים לתפקוד מלא בבית הספר).

למרות הספקות הכבדים שהיו לי בנוגע לריטלין מתוך ניסיוני עם מטופלים מבוגרים לקחתי את בתי למומחה בתחום. בתי עברה מבחן ממוחשב (מבחן "טובה"). בזמנו התרשמתי שמדובר במבחן מאוד משעמם, ולכן לא הופתעתי כשהיא לא רצתה לשתף פעולה ולבצע אותו, מפני שהוא פשוט לא עניין אותה.




לאחר אבחונים נוספים נקבע כי בתי סובלת מבעיית קשב וריכוז (ADD) הגורמת לה לבעיות רגשיות נלוות, והומלץ לנו על טיפול בריטלין. היא החלה לקבל את התרופה, ובתחילה שמחנו מאוד לשמוע על ה"שיפור" שחל בהתנהגותה בבית הספר - עד אשר החלטתי לבדוק בעצמי את מה שבבית הספר כינו "שיפור". התחלחלתי לגלות כי אותה ילדה שהייתה פעם מלאת חיים ועליזה הפכה לילדה קפואה, אחוזת פחדים וחרדות מפני ש"מישהו עוקב אחרי בחוץ ומנסה לחטוף אותי מהבית".



במו עיני ראיתי כיצד בתי הפכה, בהשפעת הריטלין, לילדה הסובלת מחרדת רדיפה. תופעה זו נעלמה לחלוטין ברגע שהפסקנו לתת לה את התרופה.
אדית: אם כל כך קשה אפילו לבעל-מקצוע לדעת שילדו הפרטי סובל מחרדת רדיפה בגלל השפעת סם, איך אנו יכולים לצפות מהורים שלא מצויים בתחום זה לשאול את השאלות הנכונות ולהבחין שילדם בעצם סובל (בלשון המעטה) ולא מרוויח מהטיפול בתרופה?




ד"ר מוסקוביץ': זו שאלה נכונה וקשה. הורים מעטים בלבד מודעים להשפעות הפסיכוטיות שעלולות להיות לריטלין על ילדם. זו תרופה הפועלת כסם לכל דבר ומשפיעה על ילד צעיר כפי שהיא משפיעה על מבוגר. ידוע לנו כי ריטלין עלול לגרום לתופעות לוואי פסיכוטיות אצל מבוגרים.
אדית: מה עשית כשגילית תופעה זו אצל בתך?



ד"ר מוסקוביץ': כמובן שמיד הפסקתי לתת לה את הסם. כתוצאה מכך היא עברה חודשים ארוכים וקשים של גמילה, היא סבלה מעוויתות בפנים שהיו כה חזקות עד שפחדנו להוציא אותה החוצה. היא לא הייתה מסוגלת לבטא משפט אחד מבלי להפסיק בגלל עוויתות, קולות ותנועות בלתי רצוניות בצוואר ובפנים. רק אז הבנו, אנו - הוריה - כי בריאותה ואושרה של ילדתנו חשובים לנו הרבה יותר מהישגיה הלימודיים. פעמים כה רבות אנו משליכים על ילדינו את יצר התחרותיות שלנו, את הרצון שלנו להצליח בכל מחיר. אך אסור לנו לשכוח אף לרגע מה באמת חשוב - הילד עצמו.

הלחץ הלימודי על הישגיה של בתי בכיתה ירד, כיום היא לומדת כפי יכולתה, ובקצב האישי שלה. העוויתות הבלתי רצוניות פסקו, התחלנו להקפיד על משמעת שינה בלילה, התחלנו להגביל את צריכת הממתקים שלה (שגם לה תפקיד בגירוי מערכת העצבים), וגם שעות הצפייה שלה בטלוויזיה הוגבלו.



הבעיה היא שאנו, ההורים, לוחצים כל כך על ילדינו ודוחפים אותם להישגים, כולנו רוצים שילדנו הפרטי יהיה הראשון בכיתתו ויביא הביתה את הציונים הגבוהים ביותר, ומערכת החינוך קולטת ציפייה זו מההורים, ומנסה ככל יכולתה לפעול על פיה. כל אלה מעמיסים לחץ בלתי נסבל על הילד.
אדית: מה עוד אתה יכול לספר לי על ריטלין מהיכרותך עמו?

ד"ר מוסקוביץ': ריטלין היא תרופה ממריצה בעלת תופעות לוואי קשות (לדוגמה: עוויתות בלתי רצוניות, מחלת-טורט, פסיכוזות למיניהן ועוד). אלה אותן תופעות לוואי הנצפות אצל מבוגרים המכורים לכדורי-מרץ. חייבת להימצא דרך אחרת לטיפול בילדים אלו ללא שימוש בתרופות מסוכנות מסוג זה.

אדית: מה המלצתך בנושא בכל הנוגע לילדים?

ד"ר מוסקוביץ': ראשית וקודם לכל - להפחית את הלחץ שאנו, ההורים, המורים ומערכת החינוך כולה מפעילים על ילדים לקראת הישגים בלימודים. עלינו להפנים את הרעיון כי לימוד הנו אמצעי ולא מטרה. באופן פרדוקסאלי, ככל ש"נלחמים" בילד, מדביקים לו תוויות וסטיגמות ומשכנעים אותו כי הוא "חולה" וזקוק ל"תרופה", אנו מזיקים לו יותר מאשר עוזרים.



יש לעצור את הדהירה המטורפת אחר תרופות ממריצות, זו אינה הדרך הנכונה! יש לפתח את כישרונותיו ואת כוח היצירה של הילד, ולהפסיק ללחוץ עליו לכיוון השכלה קולקטיבית בקצב שהוא אינו מסוגל לעמוד בו. יש הרבה ילדים שילמדו מצוין בדרכם האישית, יתכן שתהיה זו דרך רגשית יותר ושכלית פחות, יתכן שהם יבטאו עצמם טוב יותר דרך מוסיקה או ציור ואמנות בכלל.




אדית: האם המקרה האישי של בתך השפיע על האופן בו אתה נעזר בתרופות פסיכיאטריות עם מטופלך?
ד"ר מוסקוביץ': המקרה האישי שלי לימד אותי הרבה מאוד, ואף שינה הרבה את התייחסותי המקצועית לתרופות. כיום אני בוחן דרכים נוספות לעזור לאנשים ומחפש עבורם פתרונות שאינם תרופתיים לפני מתן תרופה. מצאתי, לדוגמה, כי לאנשים הסובלים מדיכאון אפשר לעזור בטיפולים לא חודרניים המגובים היטב מחקרית, טיפולים הגורמים להרבה פחות תופעות לוואי.


על פי תוצאות סקר רחב-היקף שערך הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי ופורסם בחודש אפריל ש.ז. ב - American Journal of Psychiatry, נמצא כי טיפול באמצעות אור (Light Therapy) יעיל באותה מידה כמו תרופות אנטי-דיכאוניות. מתברר כי יש פתרונות מגוונים ובריאים יותר, עם מעט יותר תופעות לוואי, אך פתרונות אלה אינם "כדאיים כלכלית" לבעלי אינטרסים שונים בתחום הבריאות. לצערי, טיפולים מהסוג שהזכרתי אינם נכללים בסל התרופות של אף קופת חולים עד היום, למרות מאמצי להביא אותם לידיעת מקבלי ההחלטות.



אדית: על איזה טיפולים נוספים היית ממליץ אשר זמינים לכול הורה?
ד"ר מוסקוביץ': כיום קיימת גישה חדשה בהתייחסות למושג הלקויות וקשיי הלמידה של ילדים. גישה זו מערבת את כל המשפחה, ואף את בית הספר, כמנוף להעצמה, וכמענה לקשיים אתם מתמודדים ילדים אשר לרוב הנם מחוננים ויצירתיים. בעזרת תהליכים קבוצתיים מעוררים בילדים אלה עניין, סקרנות, מוטיבציה ומדרבנים אותם לפיתוח מנהגות אישית וחברתית. בגישה זו משתמשים בפעילויות מתחומי הגוף, הרגש, הדמיון המודרך, טכניקות מדיטציה ותרפיה אמנותית, וגם דינאמיקה קבוצתית.







אילן סלומון, רוקח מזה 15 שנה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים:


אדית: הסבר לי בבקשה מה ידוע לך על הרכבם והשפעתם של "סמים חוקיים".

מר סלומון: החומר המרכיב ריטלין וקונצרטה הוא מולקולה שומנית הנצברת בתוך המוח, בתאי מערכת העצבים, ובתאי השומן של הגוף. אלו הנם חומרים שיכולים להישאר במקומם במשך עשרות שנים. הטענה שריטלין נעלם מן הדם בתוך כמה שעות נכונה, אך הדם ממשיך לקבל אספקה חוזרת שלו מתוך תאי השומן, ולכן גם כשמפסיקים לתת ריטלין הגוף ממשיך לספק את החומר הפעיל לדם מתוך תאי השומן.

אדית: להערכתך, כמה חומר נשאר בתאי השומן של ילד שטופל במשך שבוע ימים בריטלין, וכמה חומר נעלם מן הדם?

מר סלומון: ריטלין, כאמור, הוא חומר שומני, הוא מעדיף לקשור עצמו לתאי השומן ולמערכת העצבים ולכן אחוז גבוה מהחומר השומני של הריטלין נשאר בגוף.




אדית: האם תוכל להסביר מעט על אופן הפעולה וההשפעה של תרופה זו על ילדים?
מר סלומון: הריטלין פועל על מערכת העצבים כחומר מדכא על פי המינון המומלץ לילדים.

הדבר דומה לתגובה שיש לכוסית יין אחת שהאפקט שלה ממריץ את השותה, אך כאשר הוא שותה ארבע כוסות יין ברציפות המרץ נעלם ואת מקומו תופסת עייפות גדולה, רצון לישון ואפאתיה.

ילד שוקל באופן טבעי כשליש או אפילו רבע ממשקלו של מבוגר ממוצא, לכן המינון שהוא מקבל גדול פי 3 או 4 מהמינון שמבוגר מקבל. זה מסביר את תופעות ההרעלה המוזכרות במחקריו של הפסיכיאטר ד"ר פיטר ברגין (ארה"ב): נזקי לכבד, איבוד משקל, אנורקסיה, אדישות, חוסר מרץ, כאבי בטן, תופעות נוירולוגיות, עוויתות, התנהגות כפייתית, רגזנות, אובדן שליטה - ואלה רק חלק מהתופעות שהוא מזכיר.

אדית: לפי דבריך ריטלין יכול להיות גורם מזרז להתפתחות אנורקסיה ?

מר סלומון: בהחלט. הילד מאבד את תאבונו, גדילתו נעצרת, ובנוסף לבעיות הרגשיות שכבר היו לו הוא מפתח גם אנורקסיה.

שימוש לאורך שנים בריטלין שמתחיל בבית ספר יסודי וממשיך עד לתיכון גורם במקרים רבים לצורך בתרופות פסיכיאטריות אחרות (לטיפול בדיכאון, בחרדה, בפסיכוזות ובתופעות של סכיזופרניה) כשמצבו הנפשי של הילד מתערער והוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי קבוע.




אדית: הבנתי מדבריהם של מספר מומחים בנושא, כולל פסיכיאטרים, שפעמים רבות תופעות הלוואי של הריטלין התפתחו לכלל מחלת נפש. האם פגשת הורים שהתנגדו לשימוש בריטלין ובמקומו פנו לסוגי טיפול אחרים שהצליחו?
מר סלומון: בהחלט. אני יודע בעיקר על הצלחות באמצעות טיפול בוויטמינים, בקלציום ומגנזיום. המגנזיום הוא חומר המאט את הולכת החשמל במערכת העצבים ולכן הוא משמש כמרגיע טבעי. ויטמין מסוג B 1 הניתן במינונים גדולים (אותו ויטמין B שהיה חסר בתחליף החלב "רמדיה") מייצב את מערכת העצבים. כמובן שכל שימוש בחומרים אלה צריך להיות תחת פיקוח רפואי או תחת השגחתו של מטפל מוסמך בתחום התזונה והוויטמינים.

אדית: מה דעתך על תופעת הסחר בסם בין סטודנטים באוניברסיטאות לפני בחינות?

מר סלומון: תופעת הסחר בריטלין ידועה מזה זמן רב. היא מתחילה כבר בבית הספר התיכון, אנחנו מכירים מקרים של ילדים המוכרים את הריטלין שלהם לתלמידים אחרים לפני בחינות הבגרות.

אדית: האם זה נכון שריטלין מוחזק בבתי המרקחת בכספת כסם מסוכן?

מר סלומון: בהחלט. כל בית מרקחת מחויב בדיווח-סמים למשרד הבריאות מדי חודש.



* * *

לסיכום:



אדית דניאל: כהורים, אם משקיעים שעות וימים, ומקדישים את שנותכם היפות כדי להביא ילדים לעולם. אך ילדינו הנם יצורים מורכבים הרבה יותר ממה שההורים לפעמים מסוגלים להבין. כדי להפיק את המרב מילדינו אנו צריכים להיות זהירים ביותר וערים להשפעות המרכיבים שנכניס לתוך תהליך יצירת הילד והתפתחותו לאדם שלם.





מגוון המומחים שראיינתי, כל אחד בתחומו הוא, סיפקו לכם, הקוראים, מידע רב. הם דיברו לא רק כבעלי מקצוע אלא גם כאנשים פרטיים, כל אחד מהם דיבר מעמקי ליבו ונשמתו. הם שיתפו אתכם מן המקום בו היו רוצים למצוא אותנו כולנו, הורים הדואגים ליצירתם.



הם דיברו כבעלי מקצוע אך גם כהורים המכירים את המקצוע הקשה מכולם - ההורות. כוונתם הייתה להעניק ידע נוסף שיעזור לכם בבחירה הבאה שתאלצו לבחור, כדי שזו תהיה מוצלחת, טובה ובריאה יותר עבור ילדכם. אם תרצו - הם נתנו בידיכם מתכון מדויק לעוגה מושלמת, ואף הסבירו מה עשוי להרוס אותה. הם חיזקו את ידיכם וניסו להראות לכם שלכל משאלות-הלב שאתם מבקשים עבור ילדכם יש פתרון אחר, בריא יותר, הדורש מכם להתבונן בעין אחרת על ילדיכם ולא בדרך לה אתם רגילים.




קשה לי להאמין כי ילד אשר משפחתו גרמה לו לראות עצמו כלא מוצלח, כ"סוג ב'", שזלזלה בזכותו לבחירה חופשית, ביטלה את רצונותיו מול דרישות המערכת והכריחה אותו לבלוע תרופות, לא הגנה עליו מפני נזקים פיסיים ונפשיים שעלולים היו להיגרם לו כתוצאה מהשימוש בתרופה - יגדל להיות מבוגר אוהב המכבד את משפחתו הרואה עצמו כחלק ממנה. ויותר מכך - אני מאמינה כי ילד כזה יתבגר ויהפוך לאיש מריר ומלא טינה שתופנה לכל מי שהייתה לו יד בדבר. והרי אתם, הוריו, תמיד ביקשתם בלבכם כי לעת זקנה לא תיוותרו ללא אהבתם של ילדיכם.



אני מאמינה כי מבוגר אשר בילדותו דוכאה בו כל חלקה טובה, ובמיוחד אם היה ילד אינטליגנטי במיוחד או ברוך-כישרונות בתחום אשר הוריו לא ידעו להכיר בו, לא יהיה שם עבורכם בכל לבבו כאשר תהיו אתם זקוקים לאהבתו ולדאגתו, ממש כפי שלא הייתם לצידו כאשר היה הוא זקוק לאהבתכם הבלתי-תלויה. כי אכן, כל זרע אשר אתם טומנים בקרקע הפורייה יכה שורשים ויגדל ביחד אתו. אם יהיה זה זרע כימי אשר ידכא את מערכת העצבים ואת גופו - הוא עלול לצמוח ולהגיע למימדים של מחלת נפש חמורה. אם יהיה זה זרע בריא - הוא יגדל ויפרח ופירותיו יהיו פירות אהבה והכרת תודה לכם.



ואתם - הורים אשר עשיתם והשקעתם כל כך הרבה, וויתרתם ויתורים רבים למען ילדכם היקרים לכם מכל - האם לא תהיו מוכנים להשקיע עוד מעט מאמץ? האם לא תהיו מוכנים לאמץ דפוס חשיבה אחר במקום זה הדורש פתרון מיידי ותובע את מחירו על חשבון בריאותו של ילדכם? כל המומחים הנפלאים שראיינתי עבורכם ביקשו להתייחס לנשמתו של הילד ולגופו בקדושה אמיתית.



אני מאמינה כי אתם רוצים אך בטובתו של ילדכם וחולמים על עתיד טוב יותר עבורו ועבורכם גם יחד. כל אלה אפשריים - מגוון אנשי המקצוע שדיברו את דברם נתנו בידכם כלים לעשות זאת.בעזרת הכלים ההומיאופתיים ניתן להקל על כל הסימפטומים המורים לנו על מצב מצוקה נפשית, ואף להקל על תופעות הגמילה מהתרופות הכימיות.



ההומיאופתיה יכולה ללוות את ילדכם גם לאחר הגמילה, ומהווה אופציה לפתרון הבעיות אשר הביאו אתכם מלכתחילה לטפל בו בעזרת תרופות כימיות. כל איש-מקצוע בעל רצון, בעל דעת ובעל ידע ירצה לעזור לכם לגדל את ילדכם בריא יותר, שמח יותר, שופע יצירתיות ואוהב יותר, ובעקבות זאת גם מצליח יותר לעמוד בדרישות שהחיים מציבים בפניו. ולכך גם אני מחויבת.







הזהרה: המבקש/ת לגמול את ילדו מתרופות כימיות חייב לעשות זאת אך ורק תחת פיקוח רפואי צמוד של הרופא המטפל בו או הפסיכיאטר המטפל - מפני שתהליך זה קשה ומסוכן לא פחות מצריכת הסם עצמו