אנו חיים ,בפקק לחץ חברתי,אנטנסיבי ומאסיבי,דוחק ושוחק!
הכל סביבנו זז מהר,החיים עוברים מהר,אין זמן כל שניה מחושבת,המון פעליות,רוצים ורצים,להספיק עוד,כהורים לילדים בשנים אלו,אנו מחולקים,כל אחד לפי צרכיו.בנינו יש שנשארים בבית עם הילדים ,כאלו שממנים מטפלת לשעות רבות ,יש מאלו שעובדים חצי משרה ועוד קומבנציות של החיים לפי סדר העדיפויות שלנו ,שרובנו הגדול בכוונה אמתית להתמסר לילדים באהבה טוטאלית.
כשמגיע תינוק ,אנו נחשפים לאהבה חדשה, אהבה ללא תנאי, אהבת אמת!,הרצון שלנו לגדל את ילדנו בבטחה ובטחון והכי חשוב שיהיה מאושר!
זו תקופה מאושרת ,חדשה,בד"כ אמא נשארת בבית לטפל ברך נולד וכל יום שעובר החיבור הטבורי לתינוק נעשה חזק ,הולך ומתעצם.
ואז לאחר שלושה חודשים (תלוי מתי יצאת לחופשת לידה ולפעמים יוצא פחות משלושה חודשים)המציאות של רובנו, אנשים עובדים ,טופחת על פנינו ,רוח קרה חודרת לגופנו עצב מתמלא ובעיקר כעס על כך שאנו "נוטשים כזה יצור קטן"כן אלו הם החיים.
אנו מגדלים את תינוקנו עם המון אהבה,התחשבות לצרכיו ועוד,בכדי לאפשר לילד לצמוח לגובה,להיות מאושר.
והינה הילד מגיע לגן ערוני טרום חובה,ומתחילות סוג של בעיות קטנות והערות גדולות מצד צוות הגן כגון "הילד שלך שובב מאוד" או היום הערתי לו כמה פעמים על... וכדומה.
אנו כהורים לא ממש מתיחסים בכובד ראש להערות ובצדק!,בליבנו אנו חושבים אז מה הוא ילד אמיתי לא פינוקיו.
כמובן "שבעיות מכל סוג בילד יכולות לצוצ בכל שלב בחיים(גם אנו המבוגרים סובלים מבעיות אלו ואחרות.)
ואז הילד ילדה עולים לכתה א ומקבלים בום של החיים ,יש ילדים שעוברים את הבום,בהפנמה ויש במוחצנות,שניהם מרגישים אותו דבר ,אך מבטאים אחרת., הרי הם רק ילדים שלפני חודשים היו בגן,ושחקו בחול.
ובכתה א מתחילות הבעיות,מסוגים שונים ומעצבנים,"הילד מפריע בשעורים",הוא לא מסוגל לשבת על כסא" הוא מפטפט תמידי" הוא מצייר על דף בכל שעור וזה מפריע למורה"הוא חוצפן" והרשימה ארוכה .
בתחילה כהורה, יש לך סבלנות לשמוע ,אך אתה המום "הילד שגידלתי באהבה נהיה מופרע"
אך בתוכך אתה ,יודע שזה לא נכון ,אט ,אט אנו נכנסים לפופורציות ומבינם(לא כולם )שהילד רק בכיתה א,אך לפני שהספקנו להבין, המנהלת מזמנת אותנו לשיחה "חשובה שבא מודיע לנו "שהילד סובל וכדאי לקחת אותו לאבחון,"כי יתכן והוא צריך רטלין(אני מקצר את הסיפור בכדי להגיע לעיקר)
אז מתחיל המרוץ והכל תלוי בנו ההורים, האם יש מקום להתחיל במרוץ עם הילד או להניח לו,וכל זה שבה"ס-מנהל,לוחצים באכזריות.
עד כאן תארתי קמצוץ,מהמקרים ,שמתרחשים יום ביומו ומה שברצוני לומר יגיע מיד
כמטפל כמה שנים בילדים ותקופה ארוכה עם ילדים שצורכים רטלין סקרן אותי לדעת האם,יש קו מנחה לילדים אלו חקרתי בעצמי(הסתובבתי בהמון מקומות בארץ בזכות עבודתי כמטפל)
הרשו לי לומר לכם,מרב הילדים שצורכים את התרופה המשתקת" הם ילדים מאוד מוכשרים פעמים מחוננים ,גאונים, רגישים בטרוף,חכמים להפליא,שכשתשב אתם לשיחה תשכח שאתה מול ילד...
חפשתי לדעת האם הם בעלי משפחות במצוקה,או שההורים עובדים יותר מדי,או שאין להם אהבה,או מה חסר להם,האם התא המשפחתי אשם?
התשובה במרבית המקרים היא לא!
כהורים אנו זקוקים להדרכה במקרים מסויימים אך זה נושא אחר.
התבוננתי בילדים בהורים וגיליתי להפתעתי יש לציין שאין שום קו מנחה בנושא שום קו מנחה זה פוגע בכל שכבות האוכלוסיה לא רק בשכבה מסויימת.
ואז שאלתי ,אז מה עם כן קורה כאן,התופעה הולכת ומתרחבת עד כדי שבכל כתה יש מספר ילדים שהומלץ להם ליטול תרופה.
שאלה זו מורכבת לכאורה אך רק לכאורה מפני שהתשובות רבות אמנה מקצתם.
יש שטוענים לגנטיקה זכרו איזה ילד אתה הית? מופנם שובב...
האם הילד אוכל מתוקים כגון הרבה שוקולד צבעי מאכל מסוכנים( יש מחקרים המצבעים על קשר לתופעה)
האם הילד ישן שינה רציפה,ללא הפרעות
ועוד
יש מקרים מעטים ביותר שהתרופה אכן צורך קיומי,לדוגמא שהילד מזיק לעצמו ואף לסביבה ויש סכנת חיים לשניהם.
האם יש סכנת חיים בילד שלא מסוגל לשבת שש שעות על כסא ולשמוע נושאים שלא מדברים אליו בכלל,
מצאתי שיש מקרים רבים ,שהילד מתנהג בצורה מוחצנת מדי או מופנמת מדי מפני שהוא הלך לאיבוד,בתקופה מסויימת בחייו הקצרים,ושאפשר לעזור לו בהמון שיטות לחזור ולהסתכל על העולם מנקודת מבט שונה,ולהפסיק להלחם.
אנחנו הורים טובים ולאף אחד אין רשות להחליט מי הוא ילדנו, יש המון אמצעים לעמוד על שלך .
מספורי האישי אוכל לספר לכם שילדי היום בכיתה ב ,הילד מכתה א עבר התעללות מצד המורים והמחנכת., בבית ילדי מהמם גם לנו ההורים ולאחיותיו ילד חכם ורגיש,שנכנס לכתה א לא ידע מה לעשות כשיש צלצול ומה זה מנהלת.
הם הוציאו אותו,כל יום לכתה אחרת כי הפריע ,לחצו עלינו שהיה בן חמש ו11 חודשים ללכת לאבחון,לאחר שנה וחצי לא יכולנו לסבול כהורים ,להבחין בילד שקמל ורשמנו אותו לב"הס אנטרופוסופי.
כן גם אני כמטפל חוויתי ילד עם קשיי קליטה ומערכת "רעה" הלוחצת ומאיימת,היום לשמחתי אין יותר "בעיות"כי הגישה שונה בבה"ס הנ"ל.
הורים יקרים הילד שלכם נפלא ומוצלח ,כל אחד יכול למעוד גם אנו, אך אנו לא רצים ליטול תרופה פסיכוזית על כל משברון,אל תתנו לאף מערכת לשבור אתכם ודעו יש הרבה אופציות לעזור לילד לחזור למסלול מבלי ל"שתק"אותו
יוסי קהלאני
יוסי קהלאני מטפל בטיפול משולב,בהורים ,ילדים,וכל החפץ לערוך שינוי וניקיון בחייו
