נהיגת רכב בשכרות
נהיגת רכב בשכרות (או תחת השפעת סמים) היא אחת העבירות החמורות ביותר בדיני התעבורה, עבירה שעולה באובדן חיי אדם רבים מידי שנה בשנה, עבירה ששום ביטוח רכב לא יכול לכסות את נזקיה.
עד לפני כעשרים שנה בקירוב, תופעת השכרות לא הייתה מוכרת כתופעה חברתית משמעותית. בשנים האחרונות, דפוסי תרבות הבילוי בארץ השתנו לחלוטין. נפתחו מאות ברים, פאבים, ומועדונים שעיקר פרנסתם על ממכר אלכוהול. כך למעשה הפכה שתיית האלכוהול לדבר המרכזי בכל בילוי ונפוצה הן בקרב מבוגרים והן בקרב צעירים אשר זה עתה קיבלו את רישיון הנהיגה שלהם.
שתיית אלכוהול לכשעצמה, איננה בהכרח בבחינת שכרות או ביצוע עבירה. אך החיבור בין שתיית אלכוהול (מעל למידה שקבע המחוקק) ונהיגת רכב, היא בהחלט עבירה חמורה המשתווה למסירת נשק טעון בידי אדם בלתי שקול בדעתו.
לצערנו במקרים רבים, אנשים הנוהגים לבלות את זמנם בשתייה, נוהגים לפעמים לזלזל באזהרות או חושבים שמבחינתם זה בסדר, וכך הם לוקחים את ההגה לידים ומסכנים בכך הן את עצמם, הן את הנוסעים ברכבם ושאר המשתמשים בכביש.
לכן בעניין זה אין כלל הנחות
!! כאשר שותים (בשום פנים ואופן) לא נוהגים !!
כיסוי ביטוחי לתאונה עקב נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים
עפ"י סעיף 18 ב' 5 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו 1986
נאמר שפוליסת ביטוח רכב לא תכסה מקרים של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים".
בהתאם לסעיף זה, ביטוח רכב אינו מכסה נהיגה תחת השפעת סמים. לעומת זאת, היות ונהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה מוזכרת, לנסיעה תחת השפעת אלכוהול יש כיסויי ביטוחי. לגבי תאונות עקב שכרות, קיימות פסיקות רבות לטובת הנהגים שתבעו פיצויי, עם זאת בתי המשפט כיום חלוקים בעניין. מתוך שאיפה ליצור הרתעה, ישנם שופטים המייחסים לנוהגים בשכרות אשם תורם ומחייבים אותם בחלק מסוים מהנזק.
במטרה להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות, הוגשה הצעת חוק (ע"י ח"כ גלעד ארדן) אשר כבר עברה קריאה ראשונה, המציעה לעגן בחוק "אשם תורם" לנהג הרכב ולחייבו בגובה 30% מהנזק לרכבו. שאר 70% הנזק לרכבו ו- 100% הנזק לרכב צד ג' יכוסה ע"י חברת הביטוח.
מהו מצב של שכרות
שכרות הוא מצב בו אדם נמצא תחת השפעת אלכוהול. השפעת האלכוהול אינה בהכרח מיידית עם השתייה, אלא הולכת וגוברת בתלות בקצב קליטת האלכוהול בדם. נהג יכול להתחיל בנסיעה במצב של ערנות מוחלטת ולחשוב שהוא אינו שיכור, אך תוך כדי נסיעה הוא עשוי להיכנס למצב של שכרות מבלי להתכונן לכך .
תופעות שכרות הפוגמות בכושר הנהיגה
נהיגה בזמן שכרות, הוא מתכון בטוח לתאונה. שכרות, אפילו חלקית, גורמת לתופעות שאינן מתיישבות עם רמות הריכוז והעירנות הנדרשות בזמן נהיגה:
> רמת הריכוז פוחתת באופן משמעותי.
> זמני התגובה מתארכים.
> טשטוש בראיה / היצרות שדה הראיה.
> עייפות ונמנום.
> פגיעה ביכולת הקואורדינציה.
> פגיעה בשיקול הדעת.
נהיגת רכב במצב שכרות - עיקרי לשון החוק
עפ"י חוקי העונשין בפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 (ראה פרק חמישי "מעצר וברירת כנס" ופרק שביעי "עבירות ועונשין") בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה לעבירות של נהיגה בשיכרות. הרשעה על נהיגה בשיכרות עשויה לגרור עונש של שנתיים מאסר בפועל, או פסילת רישיון נהיגה לשנתיים או קנס כספי גבוה.
סעיף 62 לפקודת התעבורה - מגדיר שהעובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס.
הסעיף 62(3) קובע - יחשב שיכור מי שנוהג ברכב, או מי שממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי.
סעיף 64 ב' - מגדיר מי קובע את רמת האלכוהול במשקה, המגדירה אותו כמשקה משכר, ומהם הקריטריונים כדי לקבוע שהנוהג ברכב או הממונה נמצאים במצב שכרות (ריכוז האלכוהול או הסם בגופו של הנהג או הממונה וכ"ו).
סעיף 64 ד (א) - מגדיר שאם סירב הנוהג ברכב למסור דגימה (ינשוף, בדיקת דם או שתן) כדרישת השוטר, יראה כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3).
סעיף 39א - משלים את האמור בסעיף 62(3), וקובע שבנוסף לכל עונש אחר -גם פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים. ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לביצוע העברה, הפסילה לא תפחת מארבע שנים. עם זאת בית המשפט, יוכל להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
בדיקת שכרות
משטרת ישראל רשאית עפ"י חוק לעצור לבדיקת שכרות, כל נהג החשוד בענייה כמי שנוהג תחת השפעת סמים או שכרות. יתר על כן, מי שיסרב להיבדק ע"י השוטר יחשב כנהג שיכור (עפ"י סעיף 64 ד (א) הנ"ל), ייעצר ויועמד לדין.
בדיקת ריכוז אלכוהול בגוף יכולה להתבצע בשלושה אופנים: באמצעות מכשיר ה"ינשוף" שבידי המשטרה, בדיקת דם במעבדה או בדיקת שתן. לא כל שתית אלכוהול תחשב כמצב של שכרות. מצב נהיגה בשכרות יחשב כאשר בבדיקת ינשוף או בבדיקת דם או שתן, תימצא כמות אלכוהול ששיעורה עולה על הכמות המותרת עפ"י החוק, כפי שנקבע ע"י שר התחבורה ושר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
