הרצון לתת
עד לא מזמן האמנתי ששאיפת האדם היא ב"איכות חייו", מתוך ההתמקדות בנושאים נורמטיביים ובשאיפה לרמת חיים טובה יותר מהסובבים אותו.
לחיינו הצטרף שחקן נוסף ונכסף, ופרץ כסערה לחיינו, "האושר". המרדף אחריו הפך להיות כל כך משמעותי, שאנשים
נסעו סביב העולם לחפש אחריו, כל תיאוריה שנאמרה להשגת האושר התקבלה בחיבוק עצום בכל מני פורומים,
נכתבו להם אלפי ספרים בנושא, קמו להן כתות, דפוסי חיים השתנו להם.
מתוך שכך
החל לחלחל לאיטו שינו מהותי, הרצון לתת.
הרצון לתת היא לא נחלת העשיר או העני, היא לא נחלת השמח או העצוב, היא לא נחלת המתנשאים או הצנועים, היא לא נחלת המוצלח או הנכשל, היא לא נחלת החזק או החלש.
הרצון לתת הוא נחלת הכלל. חוצה גבולות, עדות ודתות .
רובנו נתקלים בצמתים, ברחוב, בטיולים באנשים חסרי ישע, הרצון לתת מתעורר מבלי קשר למצבנו הנפשי או הכלכלי, בכל שלבי הנתינה עוטפת את גופנו תחושה של נעימות, שמהווה מטבח חיובי נוסף לחיינו, בניגוד מוחלט לחיינו המורכבים.
כשאנחנו קונים מתנה קיימת התרגשות בקניה ועד הנתינה, אולם השלב המהותי ביותר הוא הרצון לתת, שתכליתו התחושה הנעימה שמתפשטת בגופנו, ואותה אנחנו שומרים בתוכנו.
אנחנו דואגים ליקירנו, גאים מאוד בהצלחתם, גם אם לא הזכרנו לסביבה השקם וערב שמעצם הרצון לתת היה מרכיב משמעותי ביותר בהצלחתם, את אותה תחושה אנחנו שואבים לתוכנו.
הנועם שעוטף את גופנו בשלב הנתינה לא ניתן למסירה, מאחר ואינו מוחשי.
עשירי העולם שהצלחתם מעוררת קינאה, שולטים במקורות האנרגיה ובאיכות חיינו, מנהלים חיים מלאים ועשירים,
קונים כל מה שנראה להם, ילדיהם נהנים מכל טוב, חבריהם מבלים במסיבות פאר, עומדים לרשותם אלפי עובדים, אולם גם לאחר ההישג העצום הבינו שרק הרצון לתת מאפשרת ומקנה תחושה פנימית של נועם וסיפוק, שבלעדיו כל הרכוש והעוצמה הוא בר חלוף.
באחד מימי האביב טיילתי להנאתי בתל אביב, פנתה אלי אישה לא כל כך מבוגרת, ובקשה את עזרתי במעט כסף, אני נרתעתי ממנה, היא נראתה מלוכלכת וריח שושנים לא נדף ממנה, מיד התרחקתי והיא המשיכה ללכת אחרי, בתחנונים עם עצב על פניה, לצערי המראה והריח רק הרחיקו אותי. הגברתי את צעדי ולאחר מספר מטרים היא לא הצליחה לסגור פערים, שמעתי את תחנוניה נחלשים, ואני בשלי רק מתרחק, פשוט רציתי ליהנות מיום מקסים.
חולשה והתרוקנות אפפו את גופי, בשלב הראשון לא קראתי את הסיבה, וכששאלתי את עצמי לפשר העניין כמעט בקול רם "מה קורה כאן, האנשים מסביבי מחייכים, מזג אויר נפלא ".רק אז ירד לי האסימון, הוצאתי מספר שקלים והתחלתי לחלקם בין כל אותם מבקשי נדבות. הרגשתי איך גופי מתמלא בתחושה של נעימות, וכמו געגועים לאוכל טוב, רצתי לאותו מקום שנפגשתי עם אותה אישה שבקשה את עזרתי. הרצון לתת היה חזק ממני, חיפשתי אותה בכל מקום, שאלתי אנשים אם פגשו אותה, אבל אף אחד לא יכול לעזור לי, הם לא ראו אותה.
אותה אישה אולי לא הייתה קיימת באמת, לזכותה יאמר שהיא האירה בי את הרצון לתת, ואני זכיתי בהמון רגעי חסד ובתחושה פנימית של נועם.
הרצון לתת הוא כמו חיבוק של אימא, הוא ליטוף של חום אנושי, הוא פנימי וייחודי, הוא מקור של כוח, עוצמה ,יכולות ,
ובא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ,מהקשבה, מתמיכה ומעזרה כנה .
הנתינה מרצון היא פרי שמקנה תחושה פנימית של נועם ומהווה משענת שמלווה אותנו לאורך כל חיינו.
miki hirsh - אמן
עד לא מזמן האמנתי ששאיפת האדם היא ב"איכות חייו", מתוך ההתמקדות בנושאים נורמטיביים ובשאיפה לרמת חיים טובה יותר מהסובבים אותו.
לחיינו הצטרף שחקן נוסף ונכסף, ופרץ כסערה לחיינו, "האושר". המרדף אחריו הפך להיות כל כך משמעותי, שאנשים
נסעו סביב העולם לחפש אחריו, כל תיאוריה שנאמרה להשגת האושר התקבלה בחיבוק עצום בכל מני פורומים,
נכתבו להם אלפי ספרים בנושא, קמו להן כתות, דפוסי חיים השתנו להם.
מתוך שכך
החל לחלחל לאיטו שינו מהותי, הרצון לתת.
הרצון לתת היא לא נחלת העשיר או העני, היא לא נחלת השמח או העצוב, היא לא נחלת המתנשאים או הצנועים, היא לא נחלת המוצלח או הנכשל, היא לא נחלת החזק או החלש.
הרצון לתת הוא נחלת הכלל. חוצה גבולות, עדות ודתות .
רובנו נתקלים בצמתים, ברחוב, בטיולים באנשים חסרי ישע, הרצון לתת מתעורר מבלי קשר למצבנו הנפשי או הכלכלי, בכל שלבי הנתינה עוטפת את גופנו תחושה של נעימות, שמהווה מטבח חיובי נוסף לחיינו, בניגוד מוחלט לחיינו המורכבים.
כשאנחנו קונים מתנה קיימת התרגשות בקניה ועד הנתינה, אולם השלב המהותי ביותר הוא הרצון לתת, שתכליתו התחושה הנעימה שמתפשטת בגופנו, ואותה אנחנו שומרים בתוכנו.
אנחנו דואגים ליקירנו, גאים מאוד בהצלחתם, גם אם לא הזכרנו לסביבה השקם וערב שמעצם הרצון לתת היה מרכיב משמעותי ביותר בהצלחתם, את אותה תחושה אנחנו שואבים לתוכנו.
הנועם שעוטף את גופנו בשלב הנתינה לא ניתן למסירה, מאחר ואינו מוחשי.
עשירי העולם שהצלחתם מעוררת קינאה, שולטים במקורות האנרגיה ובאיכות חיינו, מנהלים חיים מלאים ועשירים,
קונים כל מה שנראה להם, ילדיהם נהנים מכל טוב, חבריהם מבלים במסיבות פאר, עומדים לרשותם אלפי עובדים, אולם גם לאחר ההישג העצום הבינו שרק הרצון לתת מאפשרת ומקנה תחושה פנימית של נועם וסיפוק, שבלעדיו כל הרכוש והעוצמה הוא בר חלוף.
באחד מימי האביב טיילתי להנאתי בתל אביב, פנתה אלי אישה לא כל כך מבוגרת, ובקשה את עזרתי במעט כסף, אני נרתעתי ממנה, היא נראתה מלוכלכת וריח שושנים לא נדף ממנה, מיד התרחקתי והיא המשיכה ללכת אחרי, בתחנונים עם עצב על פניה, לצערי המראה והריח רק הרחיקו אותי. הגברתי את צעדי ולאחר מספר מטרים היא לא הצליחה לסגור פערים, שמעתי את תחנוניה נחלשים, ואני בשלי רק מתרחק, פשוט רציתי ליהנות מיום מקסים.
חולשה והתרוקנות אפפו את גופי, בשלב הראשון לא קראתי את הסיבה, וכששאלתי את עצמי לפשר העניין כמעט בקול רם "מה קורה כאן, האנשים מסביבי מחייכים, מזג אויר נפלא ".רק אז ירד לי האסימון, הוצאתי מספר שקלים והתחלתי לחלקם בין כל אותם מבקשי נדבות. הרגשתי איך גופי מתמלא בתחושה של נעימות, וכמו געגועים לאוכל טוב, רצתי לאותו מקום שנפגשתי עם אותה אישה שבקשה את עזרתי. הרצון לתת היה חזק ממני, חיפשתי אותה בכל מקום, שאלתי אנשים אם פגשו אותה, אבל אף אחד לא יכול לעזור לי, הם לא ראו אותה.
אותה אישה אולי לא הייתה קיימת באמת, לזכותה יאמר שהיא האירה בי את הרצון לתת, ואני זכיתי בהמון רגעי חסד ובתחושה פנימית של נועם.
הרצון לתת הוא כמו חיבוק של אימא, הוא ליטוף של חום אנושי, הוא פנימי וייחודי, הוא מקור של כוח, עוצמה ,יכולות ,
ובא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ,מהקשבה, מתמיכה ומעזרה כנה .
הנתינה מרצון היא פרי שמקנה תחושה פנימית של נועם ומהווה משענת שמלווה אותנו לאורך כל חיינו.
miki hirsh - אמן
