אימון באמונותרפיה 

"כל החולאים, ח"ו, הם בבחינת מחלוקת. כשאין שלום בעצמותינו והיסודות מתגברים זה על זה - אין שלום באדם. לפיכך, יש לפתח איכות חדשה בתוכנו, איכות היכולה לאפשר קיומה של בריאות הגוף והנפש", אומרת עדינה נבון, שפיתחה ב-40 שנות פעילות שיטה לאיזון נפשי-גופני ולחיים מלאי שמחה בעבודת ה'.
"המחלה בשורשה היא הרגשת חיסרון, מלשון: חולין - חול - חלל",ממשיכה עדנה. "כאשר יש באדם חלל, היינו - מקום שאיננו מלא באור, בשפע רוחני ובעונג רוחני - האדם מתפקד רק באופן חלקי".
לדבריה, אנו חשים בתקופתנו מאוימים ביותר. איומים עולמיים, מקומיים, פנימיים וחיצוניים. מציאות החיים המורכבת שסביבנו חודרת פנימה וגורמת לאיומים פנימיים. האיומים המקיפים אותנו מבית ומחוץ (ביטחוניים, כלכליים, חברתיים) מערערים את המערכת הפנימית בתוכנו וגורמים לפחד, דאגה ובהלה, בעוד שהיפוכם המוחלט הוא האמונה והביטחון. המתח והדאגה גורמים לעומס רגשי מיותר והרסני. לכל אחד מאתנו יש ערימות כאלו היושבות על הלב וגורמות למסך המפריד בינינו לבין היכולת האמיתית הטמונה בתוכנו. בערימה הזו כלולים עצבות, רגשות אשם, תסכול, מרירות, שיפוטיות, פחדים, והשוואות, המובילים בסופו של דבר לחרדה ולתוקפנות כלפי הזולת והסביבה. הם יוצרים מכסה היוצר חציצה בין המוח לבין השפע המקיף אותנו בכל התחומים. וכך הולך ונוצר המסך ביני לבין עצמי האמיתי, לבין מיצוי היכולת הטמונה בגופי, נפשי ורוחי. "מהלך זה מוליד מסכה", אומרת עדנה, "אך אם נסיר את המכסה ונוריד את המסך לא נזדקק למסכה ותפקודנו ילך וישתפר בכל תחומי החיים. המשימה היא, אם כן, להקטין את כמויות האיום בכל התחומים. ולחפש דרכים לעבור מאיום לאימון. וזוהי האמונותרפיה: אימון באמונה על מנת להגיע לרפואה. נקודת ההתחלה היא "כגמול עלי אמו" - מצב של אימון מוחלט וביטחון מלא. ונקודת הסיום להיות: "גם כי אלך בגיא... לא אירא רע - כי אתה עמדי". אנחנו מצויים אי שם באמצע: בין הפחד לביטחון, בין האימה לאמונה, בין הדאגה לשלווה. כל צעד קטן של התקדמות הוא צעד עצום המקטין את רמות האימה, החרדה והדאגה ומקדם אותנו לכיוון האמון, החירות והדבקות. ההצלחה איננה נמדדת בתוצאה הסופית, אלא בתהליך האישי - הסובייקטיבי.

מעבד לבן

"ברגע שהאדם יודע שהוא בבור - הוא יכול לחפש דרך החוצה", ממשיכה עדנה, "ברגע שהוא יודע שהוא בחשיכה הוא הולך לחפש מקור של אור. כל אלה יוצרים מעבר מעבודת העבד לעבודת הבן, משער היראה לשער האהבה. התמונה הפנימית שיש לאדם אודות השגחת הקב"ה בעולם מורכבת מחסד - דין - רחמים, ימין - שמאל - אמצע. הדברים צריכים להיות באיזון: יותר מדי דין - איננו נכון ואיננו יעיל, וגם יותר מדי חסד - איננו יעיל ונכון.
לפיכך, כל אדם צריך לבנות את התמונה הפנימית שלו בצורה מאוזנת, שבה מצד אחד: דין - כל האומר שהקב"ה רחמן - ייוותרו מעיו.
חסד - הקב"ה אוהב את האדם יותר מאשר האדם אוהב את עצמו והוא בנו יקירו.
לתמונה הפנימית שיש לאדם אודות השגחת ה' בעולם ישנן שתי דרכי תפקוד: כאבא וכמלך. עלינו לבדוק איזו תמונה קיימת בקרבנו: האם יש לנו את שתי דרכי התפקוד? האם אחת התמונות חזקה יותר בעוצמתה? עלינו לאזן בין התמונות. נוכל להוסיף גם תמונה שלישית של אבא שהוא מלך, ואז גם אנו נהיה בנות מלך".