הימנעות בבחירות היא התפרקות מאחריות ושוללת, מוסרית, דרישות מן הנבחרים.
מאת: צבי גיל. המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר "זרקור" www.notes.co.il/zvi
במשטר דמוקרטי,הבחירה היא חובה מוסרית,ולא רק זכות,שכן אף שהוא אינו מושלם,הזכות המרכזית הדמוקרטית שעל פיה האזרח שותף לשלטון,זכות זאת באה לידי ביטוי ביכולתו של כל אדם לבחור ולהיבחר,במגבלות החוק.זאת לדעתי גם חובתו,ואם הוא מפקיע זכות וחובה זאת מעצמו,אל לא לבוא אחר כך בטענות אלא לעצמו.
חשוב לשנן שוב ושוב כי במרכז הרעיון הדמוקרטי עומד האדם,וכל מערכת הנורמות שהוא ועמיתיו האזרחים יצרו,למען עצמם עשו זאת.המשטרים שבהם האדם קיים למען המדינה הם משטרים טוטאליטריים,קלריקאליים, רודניים וכיו"ב בהתאם למדינה ולחברה שבה.
השיטה הדמוקרטית כפי שהיא מוכרת כיום בארצות הנאורות והמתקדמות ביותר,אינה ,כאמור,מושלמת אליבא דעלמא כולה.אבל היא הטובה מכולם,בחברה פתוחה וחופשית.עקב אכילס שלה היא העובדה שהדמוקרטיה אינה יכולה תמיד להגן על ערכיה אשר מובנים בתוכה,ומופרים בריש גלי על ידי בודדים או קבוצות.עם זאת היא שיטת ממשל שבה לאזרחים יכולת שווה להשפיע על מדיניות ציבורית בחברה ובמדינה באמצעות ההצבעה.שיטות ההצבעה שונות בדמוקרטיות שונות,והגיעה השעה להכניס תיקונים בשיטת ההצבעה שלנו,לחיזוק הזיקה הישירה שבין האזרח לבין נציגו בבית הנבחרים.
על פי הסקרים המוקדמים, אחוז נכבד מן האזרחים אינו מתכוון להשתתף בבחירות,ובראש וראשונה הצעירים.לא מדובר באלה שטרם החליטו בעבור מי להצביע אלא באלה שהחליטו שלא להצביע כלל,וזה נתון הרבה יותר מוצק מאשר הנתונים האחרים.
תהיינה הסיבות להחרמת הבחירות אשר תהיינה,אזרחים שאינם בוחרים אין להם, לעניות דעתי ,זכות מוסרית למתוח ביקורת לא על השלטון ולא על האופוזיציה לגווניה, לאחר הבחירות.אם כבר, הם יוכלו לבוא בטענות אל עצמם, כאשר יגיע תור ההשמצות בערבי הפיצוחים.זאת היא חרב פיפיות, בומרנג או בלשון האנגלית it backfires בשתי צורות.אחת,כפי שידוע,בוחרים מסורים, ואלה מצויים בעיקר בימין המפה הפוליטית או במפלגות דתית, יסבלו פחות מחרם בחירות מאשר מפלגות מתונות.שתים.ויתור מוחלט על הזכות הבסיסית לקבוע את צורת השלטון במדינה גורר אחריו התפרקות מאחריות."אנו לא אחראים למה שקרה,הרי בכלל לא הצבענו." אין טענת סרק נבובה ממנה.אתם נושאים באחריות. דומה הדבר למי שיש לו טלוויזיה ואינו צופה בערוץ 1 שממומן מאגרה ומסרב לשלם את האגרה בטענה שאינו צופה בערוץ 1 או בטלוויזיה בכלל.יש לך טלוויזיה בבית עליך לשלם.ככה קובע החוק.ההבדל הוא שבמקרה של טלוויזיה יקנסו אותך השלטונות,ובמקרה של בחירות אתה הוא שקונס את עצמך.להצביע-לא תצביע,אך לבוא בטענות על קיצוץ בסל הבריאות-תבוא.
יש מקרים שבבחירות אזוריות הייצוג היחסי של המפלגות המתמודדות אינו בא לכלל ביטוי מובהק.אולם לכל אזרח יש נציג אזורי שבו הוא בחר.בהימנעות בשיטת הבחירות שלנו,לא זו בלבד שלאזרח אין כתובת אלא שאחרים,במחדלם,שיבשו גם את הייצוג היחסי.
היעדרות מן ההצבעה במשטר דמוקרטי,כמחאה, מזכירה לי את אמירת סבתי של "נקמה בפשפשים בשעה שהבית בוער". הפשפשים אכן נכחדו,אבל גם הבית עלה בלהבות. הפירומנים במקרה כזה הם לא היריבים שמטילים לשונות אש מילוליים אלה באלה,אלא ה"קיבצרים" שיושבים על המעקה,שווי נפש, ורואים את הבניין הדמוקרטי קורס.ואולי תנחת עליהם השראה ויחברו בלדה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
