"ושלחתי אש במגוג".
ספר הזוהר וייגש :" עשיתי ארץ בגין דאדם עליה בראתי".
לאן אנחנו הולכים?
בעיצומה של מלחמת" ריפוי - עולמית", בעיצומה של מהדורה חדשה של כוון דרום , בעיצומה של עשייה גשמית, אינני יכולה לשאול שאלה רוחנית.
עזה הינה בונקר המחזיק בתוכו צבא מלא זעם, כעס, שינאה, מרות, החמאס הינו ארגון טרור שמטרתו אחת -
ישראל הינה בונקר המחזיק בתוכו צבא מלא זעם, כעס, שינאה, מרות, צבא הגנה לישראל הינו ארגון שמטרתו אחת-
בכול צד פועל כוח עם אותה מטרה האחד רוצה להרוג על מנת להשיג חופש, השני רוצה להחיות על מנת להשיג חופש.
מה עושים שניי הצדדים.
צד אחד הדמוקרטי, מפעיל כוח מתוך הגדרתו.
צד שני מחפש הגדרה מתוך כוח של העם .
מה שאנחנו רואים הלכה למעשה , קורבנות בשניי צדדים של שניי עמים .
החמאס משתמש בעם הפשוט כדי להמשיך את ההתנהגות הבלתי ראויה .
הצבא- קרי ממשלה משתמשים בעם הפשוט כדי לבדוק את התנהגותו .
בשניי הצדדים קורבנות של שלטון שלא לוקח אחריות התוצאה - מלחמה.
ליבי עם תושבי אשדוד, שדרות, אופקים- גם אני הייתי באותו סרט לא מזמן.
האימון הראשון היה בצפון , אתם תרגיל חטיבה מספר שתיים.
בואו אומר את האמת שלי, מנהיג כאהוד ברק , כפי שצוות הפרסום כתב : לא נחמד- אבל מנהיג , יודע לעשות.
אז הינה , נדמה לנו שהממשלה החליטה לנקום. במה אתם שונים מאנשי החמאס?
נקמה תמיד , תביא נקמה.
כמה תמימים נמשיך להיות בלחשוב שישועתנו מונחת בידיים פוליטיות וצבאיות.
האם אנחנו עסוקים בפתרון הבעייה?
או שאולי אנחנו בונים בעייה חדשה.
כול אנשי הצבא, אלופים במיל, אנשים עם קבלות, מדים, דרגות, כולם....
ואין צדיק בסדום.
שנים של דם, הרס, כסף שיוצא, ובואו לא נשכח כול אחד ישלם על משחק- הטריוויה הזה בקרוב.
עבודת שב"כ מעוררת השראה, כולם עושים עבודת קודש, אך... בימי החול , חורבן.
התקשורת מעמידה כתבים צבאיים ופוליטיים תחת אש תופת להעביר בשידור חי את האירועים- שזה לכשעצמו דומה לסרט שמקרינים בבית חולים לחולי נפש ומראים כיצד נראת החרדה. מצד שני כול היום מדברים פסיכולוגים איך מרגיעים את החרדה הכיצד?
באותה נימה שידורי חרדה שוב ושוב ושוב ושוב, מה ?
האם צריך להקרין את האירועים כול היום?
העםהיהודי צועק נקמה...
העם הערבי צועק נקמה....
צבאות נלחמים , עולם שלם מקבל תמונות קשות.
ואם תשאלו אותי- אני קונה את התמונות הערביות מסיבה אחת זו האמת.
התמונות שלנו אמיתיות , אך אנחנו " העם - היהודי" העם ששואה, וגלות הם המורשת..
במקום להתעלות מעל הגלגל הפוליטי, מעל לכוח, אנחנו מתנהגים כמו ארגון חמאס- יהודי.
אני מחזקת את הפעולה , אך מחזקת אותה לטובת העם הערבי בתוך עזה , אותו עם שמוחזק בשבי בתנאים שאינם מאפשרים לו חופש ודמוקרטיה.
ומה עושה העולם , האום?
אותם הייתי מפציצה ראשונים.
ארגון הומניטרי?
חשיבה עולמית?
בואו נקרא לילד בשם : בואו כולם נעקוד את החמאס משורשיו.
בתנאי ... שהעם היהודי, עוטף עזה, יישובי הצפון, ושאר חלקי הארץ ירימו דגלים, יוציאו כרזות, יבקשו מטייסים לפזר אותם בתוך עזה - ובתוך הכתוב אנחנו נבקש שלום , נציע אותו , וכמובן נפתח מעברים לכול העם הערבי שמוחזק בשבי ורוצה חיים כדי לבדל אותו מעזה, ולהותיר את החמאס בתוכה- מבודד- כאן עשו את הראוי.
מצרים לבנון וסוריה צריכות לתת יד , לאסוף את החלשים לתוכה.
ואנו העם היהודי צריכים לזעוק לשלום.
אתם בעוטף עזה הרימו כרזות הקוראות לשלום , להסדר, דברו עם העם ששבוי כמותכם בגובה העיניים, אתם הנשים הערביות והיהודיות צריכות לקחת את המושכות ולעצור את הדם ולתמיד.
השלום אינו הסכם, השלום הינו מעשה שיבוא מתוך העם שמשנה מודעות, שמבין שבדרך זו רק אסון נוסף מחכה לנו.
השלום הינו תהליך של יצירה בין שניי עמים המבינים שאין לנו באמת כוח להרוג.
המלחמה גובה דמים, וזה כוחה בלקחת חיים.
השלום דורש אנשים - בני אדם , כאלה שמוכנים לקבל שהאויב הגדול ביותר שלהם בה ללמד אותם דרך ארץ.
פגישה בין מנהיגים ששונאים אותנו, דורשת מנהיג צנוע שמסוגל לעמוד מול אויבו הגדול ביותר , ולהציע לו אהבה.
אני יודעתשדבריי נשמעים קצת רחוקים, אבל , לצערי זוהי דרכו של השלום והיא עוברת דרך לב של אדם שיודע ששלום עושים בתוכנו לפניי שיוצאים לחפש אותו ברחובות.
איראן ושאר מנהיגי ערב צמאים לדמנו מכיוון שאנו לא מלמדים אותם.
העם חייב להתעורר, להבין שאין ערבי, ואין יהודי, ואין פילוסופיה, ואין צבא, ואין מלחמה , ואין כלום ששייך לאף אחד.
אין דם ערבי ואין דם יהודי, אין מנהיגים באמת, ואין תפקיד שנותן לך סמכות לקחת חיים.
מי שנוהג כך, הוא אדם שערכו מדיו, תפקידו, אך מהותו היא בלון של ידע, כלל לא מחובר לתורת - חיים.
אני מחפשת יצירתיות, ראיתי אותה בדוברים כאלה ואחרים.
אנחנו נמשיך להיות בשר טרף לעולם כגולו עד שלא נשנה את דרך החשיבה.
אנחנו בהחלט ארץ המגוג, וישועתנו חייבת להיות מחוברת לייעודנו , האמיתי כעם נבחר.
רות קדם
