הקשר בין אופן ההתפתחות בינקות לאופן ההתנהלות כבני אדם בוגרים 

הקשר בין אופן ההתפתחות בינקות לאופן ההתנהלות כבני אדם בוגרים הורים רבים מודעים לאופי ה'חינוך' שאותו הם רוצים להנחיל לילדיהם. להתנהגות נאותה, ערכים, גבולות או היעדרם ועוד... בדרך כלל מתחילים להתייחס לזה בגיל יותר בוגר של הילד - גילאי שנה וחצי, שנתיים ומעלה. אבל ה'חינוך', האופי וכל אופן ראיית העולם וההתנהלות בו מתחילים מהשלבים המוקדמים ביותר בינקות. לא יהיה זה מוגזם לומר שאפילו עוד בזמן ההריון. בשנה הראשונה לחייו של התינוק, מונחים היסודות שעליהם יושתתו יכולות הלמידה והקשב שלו, תחושת הבטחון והמסוגלות, אופי התקשורת עם הסביבה, היכולות המוטוריות שלו ואיכותן והאופן שבו הוא רואה את עצמו ואת הסביבה באופן כללי. זה אולי נשמע מוגזם, אבל כשמבינים את הקשר ואיך זה מתרחש, ניתן להעביר יותר דגש ומודעות לאופן ההתנהלות עם התינוק בשנה זו ובהמשך. כבני אדם בוגרים אנו לא תמיד מתנהלים בעולם באופן מאורגן. יש מטרות שאנו 'מסמנים' לנו ולא מצליחים בכלל להגיע אליהן. יש כאלה שאנו מצליחים להשיג בסופו של דבר, אבל הדרך לשם כרוכה בהפעלת כוח רב (פיזי או נפשי/מנטלי), ויש כאלה שאנחנו משיגים כל כך בקלות ובנעימות, שאנחנו מתייחסים להישגים האלו כמובן מאליו. דווקא ההישגים שאנו מגיעים אליהם בכזו קלות ובנעימות, הם אלה שיכולים ללמד אותנו משהו על התנהלות מאורגנת. כלומר, במקום הזה אנחנו כבר מצויידים בכל הכלים שאנו זקוקים להם לצורך ביצוע המשימה, ויכולים להשתמש בכלים האלו בצורה הנכונה והיעילה ביותר - כל כך בקלות שאפילו לא שמנו לב... (ישנם כמובן גם מקומות בהם נראה לנו שאנחנו מתנהלים בקלות רק כי אנחנו רגילים לאופן פעולה כזה או אחר, ובעצם זה לא הפתרון היעיל ביותר, אבל זה כבר סיפור אחר. שם צריך לאבחן מה ההרגל הלקוי וללמוד לשנות אותו). ובהקשר של התפתחות תינוקות: התפתחות התינוק מתרחשת שלב אחרי שלב, כשכל שלב מהווה בסיס לשלב שיבוא אחריו. כמו פירמידה. (שכיבה על הבטן והרמת ראש, התהפכות לשני הצדדים מגב לבטן ומבטן לגב, זחילת גחון, מעבר לעמידה על שש, זחילת שש, ישיבה, מעבר לעמידה עצמאית, הליכה...). בכל שלב נלמדים מרכיבים מסוימים שעליהם יתבסס השלב הבא שיהיה יותר מורכב. כמובן, כשמרכיבים מסוימים חסרים, בכדי להשלים את המטלה של השלב הבא, התינוק ייאלץ למצוא דרכים אחרות לביצוע המשימה. כל מיני סוגים של פיצויים. ואז הוא לומד לבצע פעולות דרך הפעלת כוח מיותר, וכבר לא נוח לו ולא נעים לו בתוך הגוף שלו עצמו. וזה נטמע במערכת וממשיך איתו לאורך כל הדרך. בעצם, לא התבצעה למידה. לא היתה לו הזדמנות לתרגל את כישורי הלמידה וגם לא ליישם את מה שנלמד. השיבושים האלו ילכו איתו הלאה. ודזה יבוא לידי ביטוי בכל מיני תחומים: המוטורי, ההתנהגותי, התקשורתי ועוד. יותר ויותר אנשים מכירים בקשר שבין הגוף והנפש. הקשר הזה בא לידי ביטוי מאד מוחשי בתחום התפתחות התינוקות. למשל, לתינוק שלא פיתח מערכת שיווי משקל פיזי מאורגנת וטובה, יהיה חוסר איזון בשיווי המשקל הרגשי/נפשי. תינוק שלא מרגיש בטחון בהתנהלות הפיזית וביכולות שלו, יחווה חוסר בטחון גם בתחומים אחרים וכד'. תינוק כזה שיהפוך לילד ולאדם בוגר בהמשך, עלול לחוות את העולם כמקום קשה, מעייף, כוחני ולא בטוח. הוא עלול לפתח הפרעות תקשורת, חוסר סבלנות וחוסר שקט. יהיו הרבה דברים שאולי למראית עין הוא מצליח בהם יותר מאחרים, אולי הוא יותר 'מהיר', יותר 'חזק'... אבל אם נסתכל לעומק ולטווח ארוך, הוא פשוט יישחק. באיזשהו שלב הוא 'לא יוכל יותר'. הוא פשוט לא פועל באופן מאורגן. לעומתו, תינוק שעבר את כל השלבים כסדרם, למד את כל מה שהיה צריך בכל שלב, שהה מספיק זמן בכל שלב כדי להטמיע את הידע החדש ויישם את זה הלאה בשלב הבא. תינוק כזה יחווה את העולם כמקום נעים, בטוח ומעניין. תהיה לו תחושת מסוגלות הרבה יותר נינוחה ומבוססת. הוא יודע שהוא יכול מתוך בטחון עמוק. הוא מרגיש 'בבית' בתוך הגוף שלו. אחד היתרונות הגדולים של תינוק כזה הוא פיתוח יכולות הלמידה. אחרי שלמד לבצע פעולות בצורה מסודרת ומאורגנת, הוא ידע ליישם את זה בכל תחומי חייו בהמשך. הוא יידרש ליכולות הלמידה שלו בכל התחומים, המוטורי, ההתנהגותי, התקשורתי, החברתי והקוגניטיבי. בגן, בביה"ס, בחברה, בעבודה ובעצם בכל מקום ובכל תחום. אדם כזה יידע בהמשך דרכו, שכל אתגר המוצב בפניו הוא הזדמנות ללמידה ולגדילה, ושיש לו את הכלים הדרושים להתמודדות. מה שבונה לתינוק את המציאות בתחילת דרכו היא הסביבה ההתפתחותית שאנו מספקים לו. הסביבה ההתפתחותית היא בעצם כל מה שסובב את התינוק והמסרים שהוא מקבל: איך הוא מבלה את הזמן ועם מי? על מזרון פעילות? במיטה? בעגלה? על הבטן? על הגב? על הצדדים? לאיזה סוגי גירוי הוא נחשף ובאילו עוצמות? האם הוא מקבל חוויות של תנועה במרחב? אילו סוגי מגע הוא חש? אילו מרקמים הוא חש? אילו סוגי קול הוא שומע, באילו עוצמות, ואיזה תחושה הוא מקבל כתוצאה מכך? האם הוא מתנייד על הידיים? בעגלה? במנשא? ואיזה מנשא? באילו אביזרים/ משחקים הוא מוקף ובאיזה כמות? לכמה ולאיזה אנשים הוא נחשף? האם אנו 'עוזרים' לו ומבצעים פעולות עבורו, או מאפשרים לו לחוות להשיג דברים בכוחות עצמו? מרכיבים אלו ועוד אחרים הם אלה שמהווים את הסביבה שבה יתפתח, יגדל ויתעצב התינוק שלנו. מובן שאם נדע ליצור עבורו סביבה מאתגרת במידה הנכונה (הכוונה היא לא להביא לייאוש אלא לתחושת הצלחה ומסוגלות), בעלת גירויים מתאימים ומסרים מאוזנים, נאפשר לו למצות את הפוטנציאל הטמון בו, לשכלל את היכולת שלו ולחיות חיים יותר מספקים ונעימים.