מאמר אישי שלי על ארסנל מאת שי 

כאוהד ארסנל מוצהר, אני לוקח על עצמי את המשימה הקשה לנסות ולהסביר לכם מה עובר על הקבוצה הלונדונית שלי, וברור שעובר עליה משהו. נתחיל מסיום עונת 2004/2005, הרי היא העונה שעברה: ארסנל מסיימת שנייה בפרמיירליג, דבר לגיטימי וריאלי לגמרי כאשר הקבוצה היחידה שעוקפת אותה היא צ'לסי עטורת המיליונים. הקבוצה סיימה בטבלה לפני מנצ'סטר וליברפול, וזה נראה כאילו אף אחד לא יכול להתלונן על כך, שהרי האליפות באנגליה לא הייתה בכלל פונקציה בעונה שעברה. מכאן לקיץ, ולחלון ההעברות, שכרגיל בשנים האחרונות ארסנל לא מעורבת בו יתר על המידה, וגם השנה ארסן ונגר משום מה לא מצא לנכון להביא שוער ברמה גבוהה, כפי שעשו השדים ממנצ'סטר. המאמן הצרפתי החליט שמה שטוב לספסל נבחרת גרמניה, מספיק טוב לפתוח בין הקורות של ארסנל. אך אז, באמצע הקיץ קרה משו לחלון ההעברות של תותחנים, ספקולציות לגבי העברת ליונברג לאינטר ואולי פירס לספרד החלו לנדוד בממלכה הלונדונית האדומה. נקודת השיא, השלילית ביותר כמובן מבחינת התותחנים, הייתה החלטתו של ויירה, לאחר אינספור שיחות עם ונגר וההנהלה, לעבור בסופו של דבר ליובנטוס. "אני מרגיש שאני זקוק לאתגר חדש" הצהיר הקשר הצרפתי וחתם בזברות תמורת 20 מיליון יורו שעשו דרכם ללונדון. פתאום ונגר כבר לא הסתפק במה שיש ביד, ואפילו הוא הבין שחייב מחליף לתותחן שעזב. מחליף זה בא בדמותו של אלכסנדר חלב, קשר שטוטגרט הגרמנית שבא לאחות את הפצעים שהשאיר ויירה. עם זאת ונגר לא נתן בו אמון מלא מתחילת העונה, ובמשחקי פתיחת העונה חלב עלה מהספסל. נחזור לקיץ. אדו הברזילאי סיים את החוזה בלונדון ולאחר שלא הצליח להגיע להסכם על חוזה חדש, סיכם לבסוף בולנסיה מספרד. איך שלא תראו את זה, זוהי הייתה גם אבידה לסגל הרחב, ואולי גם המצומצם של התותחנים. בהתקפה רייס ביסס את מעמדו בהרכב של ונגר, ואם הישארותם לבסוף של ליונברג ופירס, היה נראה שחסרונו של ויירה אולי לא יהיה כ"כ נורא כפי שכולם חזו. כמה מילים על ההגנה, פיליפ סנדרוס השוויצרי הצעיר מקבל השנה פשוט קרדיט ענק ממאמנו הצרפתי, ואם נשפוט ע"פ משחק מגן הצדקה שפתח את העונה הרשמית, הרי שקרדיט זה היה שגוי לחלוטין. דרוגבה עשה עם סנדרוס מה שהוא רוצה, ולא לקח לו זמן רב להבין את החולשה הבולטת של הבלם הצעיר: סנדרוס הוא פשוט לא מהיר. אחרי שהחלוץ המצויין הבין זאת, גם במשחק הליגה בין שני הקבוצות הוא פשוט התעלל בשוויצרי וזה הגיע לשיא בבעיטת הדרדלה של דרוגבה לשער של להמן, "על הראש" של סנדרוס. אז התחילה הליגה, בהייבורי מול ניוקאסל. דקה 70 והתוצאה עדיין 0-0, השם "פטריק ויירה" מתנוסס מעל המגרש ולכולם ברור שלארסנל כבר ייקח הרבה זמן להשלים את חסרונו של הצרפתי. אז נכון, תוצאת הסיום הייתה 2-0 לארסנל, בנדיבותו הרבה של השופט שהותיר את ניוקאסל ב-10 שחקנים והעניק פנדל בלתי מוצדק לאדומים. עם זאת, אני כאוהד וכולם כחובבי כדורגל, ידענו שהניצחון ה"הזוי" הזה הוא סימן לבאות, סימן שהעונה ארסנל הולכת להתקשה הרבה יותר מבעונה שעברה. בתחיל תהעונה כבר החשש הגדול של כל מאמן מתממש בארסנל: מכת פציעות מטרידה: אשלי קול, קמפבל, הנרי, פירס, ליונברג- כל אלה היו פצועים, לסירוגין כמובן, עד כה העונה. בליגגת האלופות גם שם השיגה הקבוצה נצחונות שלא בהכרח הגיעו לה, ניצחון דחוק על ת'ון בבית, משער של המושיע הנצחי, דניס ברגקאמפ, וניצחון במשחק משעמם במיוחד על אייאקס, אך כאן יש לשבח את הקבוצה הלונדונית שנתנה במחצית השנייה דקות של כדורגל טהור ופשוט מעולה, ונזכיר שהנרי נעדר ממשחק זה, כפי שנעדר ממשחקי החודש האחרון של קבוצתו עקב פציעה. נחזור למגרשים, עד כה לא ראינו ניצחון "עם הלב" של ארסנל, במיוחד לא על הקבוצות הבינוניות פלוס. מיהי ארסנל בעצם? הקבוצה שהפסידה פעמיים לצ'לסי, פעם אחת לבורו, סיימה בתיקו מול ווסטהאם והפסידה בשבת האחרונה לברומיץ', או שמא ארסנל היא הקבוצה שהיום ניצחה בקלות מסוימת את סלביה פראג בצ'כיה, והקבוצה שהפכה פיגור 1-0 מול פולהאם לניצחון 4-1?. את התשובה לשאלה מתסכלת זו כנראה נידע רק בשלביה המתקדמים של העונה הנוכחית, אך מי שראה את המשחק היום יכל לראות מה שחקן אחד עושה לקבוצה, כמובן שאני מדבר על תיירי הנרי שחזר הערב מפציעה וכבש צמד בניצחון בצ'כיה. אז היה אפשר להגיד "ביג דיל, כבש צמד, זה לא שהוא עשה את הגול או משו", אבל במקרה של הנרי פשוט אי אפשר להגיד זאת מהסיבה הפשוטה שאת הגול הראשון לפחות הוא פשוט עשה מכלום, כפי שהוא ידע לעשות מצוין בעונה שעברה. הננרי הוא מהשחקנים המיוחדים האלה, שכשהם על המגרש הם גורמים לכל שחקן שמסביבו בקבוצה לשפר את יכולתו באופן מיידי, כך למשל רובר פירס העביר להנרי כדור ענק שחתך את ההגנה הצ'כית בדרך ל-2-0. עכשיו מה שנשאר הוא לחכות ולראות עד כמה חזרתו של הנרי תשנה את מצבה של הקבוצה הלונדונית האדומה.