לעבוד עם מה שיש כדי ליצור את מה שאין 

לעבוד עם מה שיש כדי ליצור את מה שאין


תהליך מימושנו העצמי והפיכת חלומותינו למציאות, מרגיש לפעמים כמו מרדף אחר אוצר נכסף. למעשה, הוא דומה לכריית יהלומים: הוא לא כרוך ביבוא של משאבים חיצוניים, אלא בגילוי וליטוש המשאבים הקיימים, הטמונים במעמקי עולמנו הפנימי, במקום הנסתר מן העין הפיסית, אך גלוי לעין השלישית - העין העל חושית. את המקום המופלא הזה בו חבויים משאבינו הפנימיים אכנה "בנק האוצרות", ומאמר זה יגלה את נתיב הכניסה אליו.

מימוש עצמי במקום שיפור עצמי

הנשמה שהננו היא עצמה כיהלום, ניצוץ אור אלוהי השואף להתגלות ולהתממש. מלאכת ליטוש היהלום שהננו לא עוסקת בשיפור עצמי, אלא במימוש עצמי. אלו הן שתי גישות שונות מן היסוד, אשר העיסוק בכל אחת מהן מייצר דרך ותוצאות שונות בתכלית. הגישה של "שיפור עצמי" נובעת מתפיסה שאנו חסרים או פגומים ולכן עלינו לעסוק בתיקון עצמי. אני חולקת עליה מהיסוד, מכיוון שהיא מבוססת על מודעות של מחסור ונובעת מהשאלה "מה אין בי, חסר לי או לא בסדר בי, שעלי לתקן?"

התפיסה של שיפור מניבה חוסר שביעות רצון תמידית ורדיפה נצחית אחרי מה שעדיין אין לנו, שלא עשינו ולא היינו. אם ננקוט בגישת השיפור העצמי נמצא את עצמנו עובדים קשה מדי כדי להגשים את עצמנו וכתוצאה מכך מותשים מתחרות עם עצמנו ועם העולם. בכל פעם שנשיג את מבוקשנו נחוש שוב לא מסופקים ונמהר לשוב אל המרדף האין סופי אחר האושר המרוחק, המתרחק מאתנו ככל שאנו מתקרבים אליו. לכן, גישת השיפור העצמי נובעת ממחסור ומייצרת מחסור.

לעומתה, הגישה של "מימוש עצמי" נובעת מתודעת היש, תודעת השפע, ומבוססת על השאלות: "מה יש בי שרוצה לצאת לאור? במה חנן אותי הבורא? מה הוא שם לפני כרגע, כקצה חוט שאמור להוביל אותי אל האוצר שלי? מי אני? מה המהות שלי? מהם הייעוד והשליחות שלי הנובעים מהמהות הזו ואשר להם אני רוצה לתת ביטוי בחיים האלה, ומהי דרכי המיוחדת לעשות זאת?"

ליצור מתוך אין סוף האפשרויות

אנחנו, בני האדם, איננו מושלמים, אך נולדנו שלמים לחלוטין! יש בנו את כל הנחוץ למימושנו העצמי, עלינו רק להעיז להציץ פנימה ולעבוד עם מה שיש לנו, עם מה שהאל ברך אותנו בו ולא עם מה שנתן לאחרים. על פי התפיסה של מימוש עצמי, כל מה שיש לך הוא בדיוק מה שאתה זקוק לו כדי להפוך את חלומך מזרע לעץ. על גישה זו מבוססת אמנות קריאת ההילה וההילינג הרב חושיים שפיתחתי: המטפל עוזר למטופל לעבוד עם המציאות הקיימת ובתנאים הקיימים (ולא לשפר אותם!) כדי לחולל את השינוי הרצוי.

כמו כריית יהלומים, גם מימוש עצמי כרוך בעבודה, אך העבודה נעשית עם מה שיש, כדי ליצור את מה שאין. "ליצור את מה שאין" משמעותו ליצור מתוך אין סוף האפשרויות. "אין" אינו מקום חסר, אלא אינסוף אפשרויות פוטנציאליות שטרם התממשו, וכאשר אנו עובדים עם מה שכבר ישנו, אנו נפתחים אליהן. למעשה, אי אפשר לעבוד עם מה שאין, כי הוא פשוט איננו. אם אין לך תואר מתאים כדי להתקבל לעבודה שאתה מבקש, הרי לא תציג את עצמך כך: "שלום, אני דוד, אני רוצה לעבוד אצלכם אבל אין לי תואר". במקום זאת, אולי יהיה חכם יותר להתמקד במה שיש. למשל: "יש לי המון ניסיון בתחום, המלצות נהדרות, שפע של פנאי להקדיש לעבודה וגם פרויקט ייחודי שאני רוצה להציע לכם, שאין לחברה המתחרה".

אנו יכולים לעבוד אך ורק עם המשאבים הקיימים בנו, כי אין לנו שום דבר אחר. ולא בגלל שאנו חסרים, אלא בגלל שהבורא מספק לנו בדיוק את מה שאנו זקוקים לו לצורך מימושנו העצמי. לא פחות וגם לא יותר. כל מה שנותר לנו לעשות זה לגלות את המשאבים שיש בנו, את האוצרות הטמונים בבנק האוצרות שלנו, ולהוציאם לאור.

"הצד האפל" שלך הוא למעשה בנק האוצרות שלך

את הדברים היקרים לנו מכל אנחנו שומרים בדרך כלל במקום סגור: כיס, מעטפה, מגירה, קופסא, כספת, ארון וכדומה. מטבע הדברים, כאשר אנו שומרים את כלי הקיבול סגור, לא נכנס אליו אור ולכן הוא חשוך ואפל. אך עלינו לזכור שהוא אפל, לא בגלל שהוא "רע", אלא רק מסיבה מכאנית - כי הוא סגור למשמרת. בדומה לכך, גם בנק האוצרות שלנו הוא מרחב אנרגטי שמור וסגור עמוק בתוכנו, ולכן לא נכנס אליו אור. משום כך הוא ידוע גם בכינוי "הצד האפל" שלנו.

בדומה לכורה היהלומים שיורד לבטן האדמה האפלולית, כשהוא מצויד בפנס על מצחו, כך גם גילוי האוצרות שלנו דורש כניסה למעמקי נפשנו, תוך שימוש ב"פנס" על חושי הידוע בשם העין השלישית, המצויה גם היא, במקרה, במרכז הראש, בקו מקביל למצח. למרות שהצד האפל שלנו הוא למעשה בנק האוצרות שלנו, רובנו חונכנו להתעלם מקיומו בצורה כזו או אחרת. רובנו מייחסים לו קונוטציה שלילית מבחינה פסיכולוגית ומיסטית ונוהגים לראותו כ"רע". אנו חוששים ממנו, מכחישים אותו, מענישים את עצמנו על קיומו, מנסים לייפותו, מתייחסים אליו בפחד ובכבדות יתרה, ומשקיעים משאבים רבים כדי לגרום לו להשתפר או להיעלם.

העולם המודרני משופע במורים, שיטות, מכשירים, קפסולות וטריקים למיניהם, שמציעים לנו איך לשפר את עצמנו ולהפוך למוארים, מאושרים וחופשיים מקארמה, כאב וכעס. יש אנשים שמוכנים לשלם הון תועפות כדי להעלים את הצד האפל שלהם ולהיות רק אור ואהבה, מבלי להיות מודעים לכך שהם "שופכים את התינוק עם המים" ומאבדים את האוצרות הטמונים שם.

"הצד האפל" שלך חשוך רק במובן הטכני של המונח ולא במובנו המהותי. לפיכך אכנה אותו בהמשך "בנק האוצרות שלך", כי זה מה שהוא באמת. אנחנו הגענו לחיים הללו על מנת לגלות את בנק האוצרות שלנו. בתוכו שוכנות התשובות לשאלות: מדוע התגלגלת לחיים הללו ומהם מהותך, ייעודך ושליחותך בכל אחד מהתחומים, האישי, המקצועי והרוחני.

כניסה לבנק האוצרות: להסיר את הבוץ מהמשקפיים

אחת הצורות המפעימות ביותר שאני מכירה כדי להגיע אל בנק האוצרות שלנו היא קריאת ההילה. ההילה היא השדה האנרגטי המקיף את גוף האדם. בתוכה טמון מידע עשיר ומרתק על מהותנו, יעודנו ושליחותנו בכל תחום בחיים. למרות שלכולנו יש הילה סביב הגוף ולמרות שכולנו צוידנו בעין שלישית, לא כולנו רואים את ההילה של עצמנו ושל אחרים. על מנת לראות הילה אין צורך לגייס משאבים מיוחדים, אלא להפך, "להסיר מהמשקפיים" שלך את הבוץ, בדומה לניקוי וליטוש יהלומים. הרי כשאתה רוצה לראות בבהירות, אינך מתקין חלון חדש בקיר אלא פשוט מנקה את הזכוכית של החלון הקיים.

ה"בוץ" שעלינו להסיר הוא אוסף החסימות שצפות לנו בבואנו לפגוש את עצמנו ואת האחר. על מנת לראות באמת הילה של אדם אחר, עלינו לנקות מעצמנו חסימות שהמפגש עם אותו אדם מציף בנו, וכן חסימות משותפות בינינו, כלומר: קשיים שיש לנו, הדומים לקשיים שלו. רק אז נראה את האור (היהלום) שהוא באופן צלול וניטראלי, מבלי להשליך עליו את הדעות והתחושות האישיות שלנו לגביו. זה נקרא גם "אפקט המראה" שמראה ומורה. המפגש שלנו עם האדם שאנו קוראים את הילתו הוא אפוא מפגש עם מורה חי, מעין שיקוף שלך, שמזכיר קצת את החוויה של התבוננות במראה.

עקרון זה עובד גם במתן מחמאות לאחרים: It takes one to know one (אתה צריך שיהיה בך את זה, על מנת לזהות באחר את זה). כלומר, אתה יכול לראות בי רק את מה שיש בך, ואינך רואה בי את מה שאינו קיים בך. ככל שתשחרר את חסימותיך ותחזק את עוצמותיך, תראה יותר את הניצוץ האלוהי שבאחר. כך, קריאת ההילה הופכת לכלי רב עוצמה לגילוי, ריפוי ומימוש עצמי: כקורא הילות, אתה מתפתח, ובו זמנית מעניק לאחר שיקוף וייעוץ רוחני. באופן זה כולם מרוויחים: אתה כקורא הילות, מקבל הזדמנות להסיר מהיהלום שהנך עוד בוץ ואבק, ובאופן זה ללטש ולממש את עצמך, ומי שמקבל את קריאת ההילה ("הנקרא") מקבל ייעוץ רוחני המתמקד ביכולתו לעשות דבר דומה.

כשתלמידי קורס "החכם ואמנות קריאת ההילה" מגיעים לשיעור מעשי, אני נוהגת לבקש מהם להגדיר יעד אישי, נושא שהם רוצים לקדם דרך הקריאה. כתוצאה מהגדרת היעד, התלמידים למעשה "מזמנים" לעצמם את החסימות הרלוונטיות המגוננות על היעד, הוא האוצר שהם מבקשים לעצמם לאותו יום, לאותו שבוע ולאותה תקופה. ככל שהם יעמיקו חקר בקריאה, כך יצופו יותר ויותר חסימות שייערמו כבוץ על משקפיהם, בוץ אותו "יאלצו" לשחרר על מנת לזהות את האוצרות שהם והנקרא מחפשים. אני מעריצה את האנשים שבוחרים בהתלהבות ובאומץ, להעמיק חקר בפנימיותם ולצעוד במנהרה החשוכה של בנק האוצרות אל עבר האור שהם, היהלום שבקצה המנהרה.