הפרעות קשב וריכוז, היפר אקטיביות, והטיפול ההידרותרפי 

בכל גן, ובכל כיתה מוכר אותו ילד תזזיתי, הרץ ממקום למקום, ולא מוצא שקט. הוא יכול להיות חכם ומוכשר, אך לא יגיע למיצוי עצמי, כי אינו מסוגל לשבת כמו כולם בשיעור או בריכוז בגן. הוא מפריע ומציק, ויש לו בעיות חברתיות.הילדים מתרחקים ממנו, המבוגרים כועסים עליו, והוא מייחל לאותו שקט פנימי, שישווה אותו לכולם. הוא סובל יותר מכולם. מיותר לציין, שאין להפרעה זו קשר עם המעמד הסוציו אקונומי של המשפחה.

הפרעת קשב וריכוז באה לידי ביטוי ביתר פעלתנות ביחד עם חוסר ריכוז, וקושי ביכולת להתמיד בביצוע משימה. כשאנו מסבירים, והילד אינו נראה כמקשיב; מתקשה לעקוב אחרי הוראות פשוטות; מתקשה להתארגן לקראת ביצוע המשימה; מאבד חפצים; דעתו וסחת בקלות, קיימים כל הסיכויים, שיימצא מאובחן כ-ADHD או ADD.
לקבוצה זו יש להוסיף את הילדים ההיפר-אקטיביים. או מאופיינים בחוסר יכולת לשבת ללא תנועה על הכסא; נמצא בתנועה מתמדת, שאינה קשורה לפעילות; רץ, מטס עד סכנה, מדבר כל הזמן, ומתקשה ליהנות מפעילות בשעות הפנאי.

מרחב המים אהוב על כל הילדים. מי מאיתנו לא זוכר את צהלות השמחה ונפנופי הידיים של התינוק בעת האמבטיה? את תשעת ירחי הלידה מבלה העובר במים. אין זו, אלא, סביבתו הטבעית, ובה נוכל להשיג את המטרות שנגדיר.
את הילדים הסובלים מהפרעות קשב והיפר אקטיביות לא ניתן לשלב בקבוצות . הם זקוקים לתשומת לב אישית, ובקרה על כל צעד. אם לרגע הסבת מבטך ממנו, הוא יכול לטפס על נדנדה, לקפוץ למים העמוקים, לצאת משטח הבריכה, והכל תוך שניות. הוא זריז ממך, ובלתי צפוי לחלוטין.
בעבודתי רבת השנים עם ילדים אלו הגדרתי 3 מטרות עיקריות:
o הפגת מתח מנטלי ופיסי.
o הקניית מיומנות שחייה, ככלי מהנה להוצאת אנרגיה.
o הקניית תבנית התנהגותית, שתקל על השהיה בכיתה או בגן.
מתוך מטרה להרגיע את הילדים, מועלה חם המים ל-32 מעלות.לעיתים יוזמנו ההורים ליטול חלק מעשי בטיפול. המגע של ההורה מוריד מתח, ומעביר אנרגיה חיובית, שתאפשר לילד להתרכז, לתפקד ולהשיג את מטרות הטיפול.

בשלב העבודה הראשוני, אין משמעות למיומנות השחייה. הילדים מתבקשים לקפוץ אלינו, להחזיק בקיר ולהפעיל את רגליהם באופן חופשי, ועל אטרייה מציפה לקדם עצמם מנקודה לנקודה. כל ילד ראוי למחמאות וחיזוקים, בלי קשר לאיכות הביצוע. ההנחה היא, שהעלאת הבטחון והתדמית העצמית במים, ישפיעו על התנהלותו של הילד באינטראקציה עם חבריו, מוריו ומשפחתו. המאמץ הפיסי, הכרוך בשהייה במים, שורף קלוריות, ומעייף עד מאד. שוב לא יוכל הילד להשתולל כמקודם, וישאף לכמה דקות של הפוגה, שינוצלו על ידינו, להגדרת גבולות וקודים התנהגותיים במרחב המים המסוכן. תשישות פיסית מתבטאת בנשימה קצרה ומהירה, שאינה נוחה לילד. באופן לא מודע ינסה לצלול, ולהדגיש את הנשיפה, על מנת לאוורר את ריאותיו, ולהכניס מלאי של חמצן. רגע זה, ינוצל ללימוד מיומנות השהייה מתחת למים, מקום בו כמות הגירויים מינימלית, ותחושת הביטחון רבה. תרגילי הנשימה הם חלק בלתי נפרד מטיפול, והם אהובים על הילדים, ככלי להתאוששות ורענון.
שלב זה יכול לקחת כמה פגישות, אך בסיומו הסתגל הילד למים, ולמד לכבד את הסכנות הטמונות בו ולשלוט בהן.

בשלב השני מקנים באופן נורמלי את מיומנות השחייה, אחרי שאיתרנו את הסגנון הטבעי והמתאים ביותר. כאן יבוא לידי מיצוי כישרונו של המטפל. חלק מהילדים ילמדו מהר יותר לשחות על הבטן, וחלקם על הגב. חלקם ישחו חתירה, ואחרים ימציאו סגנון ייחודי, שבאמצעותו יתקדמו במים. אין צורך להתעכב על הפרטים הקטנים. הילדים מעונינים בתוצאה הסופית, שהיא היכולת להגיע ממקום למקום, כל פעם יותר מהר. זה הרגע להעלאת האגו, שהיה פגוע עד כה.

השלב השלישי יושג ע"י חזרות מרובות עם סבלנות, והכרה, כי על כל צעד קדימה, יהיו 2 צעדים אחורה. אם נתבדה- האושר יהיה מנת חלקם של כולנו.

להלן סט של תרגילים, שכל הורה יוכל לבצע עם ילדו בבריכה. פעילות זאת תרגיע, תשמח, תעייף, ותאפשר כמה דקות איכות להשגת מטרות על:

1. הורה עומד מטר מהקיר. הילד מחזיק בקיר. אפשר לסמן באמצעות חפץ את המקום. (הקשתות האדומות ). הילד קופץ אל ההורה וחוזר לסימן, ע"י דחיפה קלה של ההורה. לא צריך לדעת לשחות. יש לבצע הרבה פעמים, במרץ, ובכל פעם להתרחק יותר למרכז הבריכה.
2. כשהילד שולט במיומנות, ניתן לקבל אותו, ולשלוח אותו לצד השני. כל פעם לאפשר לו להיות יותר זמן עצמאי במים.
3. משכיבים את הילד על הגב או על הבטן, ומובילים אותו בבריכה. באופן טבעי יפעיל את רגליו. יש לאמר לו:"אפשר לראות סבון ברגליים?" ולעודד כל המצאה שלו. לנסות להפחית כל הזמן את מידת האחיזה. ניתן להחזיק ולנתק לסירוגין, עד שהילד שוחה לבד, מבלי ששם לב. רגעים אלו, יש לנצור, ולהלל בכל עת.
בהצלחה!

.