במערכת היחסים בין תורכיה לאיחוד האירופי דיבר האיחוד בשני קולות. מצד אחד, הוא עודד את תורכיה להמשיך ברפורמות על מנת שתוכל לעמוד בקריטריונים כמועמדת להצטרפות לאיחוד, ומצד שני תמיד היו גורמים מסוימים בין חברי הקהילה האירופית שהתנגדו לצירופה לאיחוד. לאור הדואליות שמאפיינת את מדיניות ההרחבה של האיחוד האירופי, מתקבל הרושם בקרב התורכים שחברי האיחוד אינם רוצים לצרף את תורכיה כחברה שוות זכויות. בקרב אנשי הציבור התורכי יש הדוחפים להמשך המגעים להצטרף לאיחוד. לפי איזאק אלאטון (Alaton), מבחירי אנשי העסקים של תורכיה, "קרוב לארבעים שנה אנחנו מנסים להיכנס למשפחה האירופית, עקפו אותנו היוונים, הספרדים, הפורטוגלים, ועכשיו גם מדינות מזרח אירופה. אבל אסור לנו להתייאש ... חשוב שתורכיה תתקדם כל הזמן בכיוון הנכון, ברוחו של אטאתורכ ולא תשמוט את הרגל. רק הדורות שאחרינו יצליחו, במוקדם או במאוחר, להכניס את הדגל התורכי לאיחוד האירופי".[1] לעומתם יש גורמים המתנגדים להמשך התהליך ורואים במדיניות האירופית התערבות בחייה הפנימיים של תורכיה ומאשימים את האיחוד האירופי בדו-פרצופיות וטוענים שאין בכוונת האיחוד לצרף את תורכיה לשורותיו. לטענתם, "שום דבר לא יעזור. אם נמלא את כל המשימות האלה, נקבל משימות חדשות. אירופה פשוט אינה רוצה אותנו."[2]
בקרב חברות האיחוד האירופי קיימים חילוקי דעות בנוגע לצירופה של תורכיה כמועמדת לאיחוד. המדינות התומכות בתורכיה רואות את היתרונות בצירופה של תורכיה לאיחוד. תורכיה מהווה שוק גדול למוצרי האיחוד האירופי. הצבא התורכי הינו צבא מקצועי ויכול להוות חלק חשוב ממערך ההגנה האירופי. כמו כן אין להתעלם מהעובדה שמיקומה של תורכיה שבשטחה יש צינורות נפט חשוב להספקת אנרגיה למדינות האיחוד האירופי.[3] לעומתן המדינות המתנגדות לצירופה של תורכיה כמועמדת, מדגישות את המימד התרבותי, היות תורכיה מדינה מוסלמית ומביעות חשש עקב גודלה המספרי שהיא עשויה להשתלט על האיחוד האירופי הן בשל היותה מדינה גדולה והן הפחד שבעקבות האיחוד תוצף אירופה במהגרים תורכיים. מנקודת המבט הכלכלית קיים חשש שהמוצרים הזולים מתוצרת תורכיה יציפו את השוק האירופי ויפגעו במוצרי התעשייה והחקלאות של האיחוד האירופי.[4]
יש לזכור שתורכיה צריכה לעמוד בקריטריונים שנקבעו על ידי מועצת האיחוד האירופי בקופנהגן בכדי להיות מועמדת. למרות שדו"חות ההתקדמות מדווחים שחלה התקדמות ומשבחים את גל הרפורמה שהעבירה הממשלה, עדיין עולה מהדיווחים שישנם מספר תנאים בהם תורכיה אינה עומדת כגון שינויים הנדרשים בחוק העונשין.[5] האיחוד האירופי ביקש מתורכיה לפעול בעניין קפריסין בהתאם לתוכנית הפדרציה של מזכ"ל האו"ם לגבי קפריסין. תורכיה אכן פעלה בכיוון זה אולם תושבי קפריסין היוונית דחו במשאל עם את תוכנית מזכ"ל האו"ם. תורכיה קיוותה כי פתרון משבר קפריסין יפתח ערוץ מהיר להצטרפותה לאיחוד.[6] לאחרונה פרסמה הנציבות האירופית ב-6 לאוקטובר , "שתורכיה עשתה כברת דרך ביישום רפורמות פוליטיות וכלכליות ועל יש מקום לפתיחת משא ומתן בעניין צירופה לאיחוד". אין לשכוח ש"ההמלצה צריכה אישור של כל 25 המדינות החברות". ואין פירוש הדבר כי הצטרפותה של תורכיה וודאית כיוון שהמשא ומתן עלול לערוך כ-15 שנים.[7]
1) אלון ליאל, דמו-אסלאם: משטר חדש בתורכיה, עמ' 140
2) שם, עמ' 145
3) שם, עמ' 148
4) אריה שמואלביץ, תורכיה במאה העשרים בין מודרניזציה למסורת, עמ' 114
5) שרון שדה, "האיחוד צפוי להודיע: יפתח מו"מ לצירוף תורכיה", הארץ, 24/9/2004
6) צבי בראל, "תורכיה תמשיך לעמוד בתור לאירופה", הארץ, 26/4/04
7) איליין שיולינו, "האיחוד: אפשר להתחיל במו"מ לצירוף תורכיה", הארץ, 8/4/2004
בקרב חברות האיחוד האירופי קיימים חילוקי דעות בנוגע לצירופה של תורכיה כמועמדת לאיחוד. המדינות התומכות בתורכיה רואות את היתרונות בצירופה של תורכיה לאיחוד. תורכיה מהווה שוק גדול למוצרי האיחוד האירופי. הצבא התורכי הינו צבא מקצועי ויכול להוות חלק חשוב ממערך ההגנה האירופי. כמו כן אין להתעלם מהעובדה שמיקומה של תורכיה שבשטחה יש צינורות נפט חשוב להספקת אנרגיה למדינות האיחוד האירופי.[3] לעומתן המדינות המתנגדות לצירופה של תורכיה כמועמדת, מדגישות את המימד התרבותי, היות תורכיה מדינה מוסלמית ומביעות חשש עקב גודלה המספרי שהיא עשויה להשתלט על האיחוד האירופי הן בשל היותה מדינה גדולה והן הפחד שבעקבות האיחוד תוצף אירופה במהגרים תורכיים. מנקודת המבט הכלכלית קיים חשש שהמוצרים הזולים מתוצרת תורכיה יציפו את השוק האירופי ויפגעו במוצרי התעשייה והחקלאות של האיחוד האירופי.[4]
יש לזכור שתורכיה צריכה לעמוד בקריטריונים שנקבעו על ידי מועצת האיחוד האירופי בקופנהגן בכדי להיות מועמדת. למרות שדו"חות ההתקדמות מדווחים שחלה התקדמות ומשבחים את גל הרפורמה שהעבירה הממשלה, עדיין עולה מהדיווחים שישנם מספר תנאים בהם תורכיה אינה עומדת כגון שינויים הנדרשים בחוק העונשין.[5] האיחוד האירופי ביקש מתורכיה לפעול בעניין קפריסין בהתאם לתוכנית הפדרציה של מזכ"ל האו"ם לגבי קפריסין. תורכיה אכן פעלה בכיוון זה אולם תושבי קפריסין היוונית דחו במשאל עם את תוכנית מזכ"ל האו"ם. תורכיה קיוותה כי פתרון משבר קפריסין יפתח ערוץ מהיר להצטרפותה לאיחוד.[6] לאחרונה פרסמה הנציבות האירופית ב-6 לאוקטובר , "שתורכיה עשתה כברת דרך ביישום רפורמות פוליטיות וכלכליות ועל יש מקום לפתיחת משא ומתן בעניין צירופה לאיחוד". אין לשכוח ש"ההמלצה צריכה אישור של כל 25 המדינות החברות". ואין פירוש הדבר כי הצטרפותה של תורכיה וודאית כיוון שהמשא ומתן עלול לערוך כ-15 שנים.[7]
1) אלון ליאל, דמו-אסלאם: משטר חדש בתורכיה, עמ' 140
2) שם, עמ' 145
3) שם, עמ' 148
4) אריה שמואלביץ, תורכיה במאה העשרים בין מודרניזציה למסורת, עמ' 114
5) שרון שדה, "האיחוד צפוי להודיע: יפתח מו"מ לצירוף תורכיה", הארץ, 24/9/2004
6) צבי בראל, "תורכיה תמשיך לעמוד בתור לאירופה", הארץ, 26/4/04
7) איליין שיולינו, "האיחוד: אפשר להתחיל במו"מ לצירוף תורכיה", הארץ, 8/4/2004
המחבר הינו בוגר תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ולימודי מידע, וכרגע נמצא בשלבי סיום של התואר השני בלימודי מידע.
את העבודה השלמה ניתן למצוא ב: http://planet.nana.co.il/ronyuval1/Turkey.pdf
יש גם גרסה אחרת ב- http://www.e-mago.co.il/Editor/defense-954.htm
את העבודה השלמה ניתן למצוא ב: http://planet.nana.co.il/ronyuval1/Turkey.pdf
יש גם גרסה אחרת ב- http://www.e-mago.co.il/Editor/defense-954.htm
