רומן הוא ילד גדול. הוא גדול בגוף. יותר גדול ממני. אולי אפילו ממש גדול יותר ממני.
רומן מסתובב כמה שהוא רוצה ברחוב. לרומן יש הרבה חברים. אולי עשרים.
פעם הייתי חבר של רומן. יש לו מבטא. והאות ש' יוצאת לו מבין השיניים. רומן יכול להיות תלמיד ממש טוב. לפעמים הוא קיבל ציונים בין הטובים בכתה.אבל, אחר כך כבר לא. הוא התחיל לדבר קצת שטויות. לפעמים המילים בכלל לא היו קשורות אחת לשנייה. הוא היה בסך הכל בן עשר כשהוא התחיל לעשן. הוא לא ממש הגיע לכתה. לפעמים הוא היה מסתובב ברחוב. המורה חשבה שהוא חולה. אמא שאלה אותי כמה כבר ילד יכול להיות חולה ואמרה שזה ממש מוזר שהוא כל הזמן חולה.
גם ההורים של רומן גרושים. אבא שלו היה הרבה זמן בכלא. אולי הוא גנב או משהו כזה. אבל אחר כך הוא כבר יצא.
אמא שלו היתה מאוד צעירה. הרבה יותר צעירה מאמא שלי. אמא שלי אמרה שלפי החישובים שלה אמא של רומן ילדה אותו כשהיא היתה בת שש עשרה או שבע עשרה.מה 'כפת לי?
רומן נהג להגיע אלי כל צהריים. זה היה נורא מזמן.
בהתחלה הוא הגיע רק לשחק איתי. אמא ישבה קצת איתנו והיה בסדר.
אחר כך הוא בא עוד פעם ועוד פעם. הוא כבר חיבק את אמא שלי. אני חושב שהוא די חיבב אותה. הרבה ילדים חיבבו את אמא שלי. לפעמים חשבתי שאולי אמא שלי רוצה להיות אמא של כולם.
פחדתי להפסיד אותה.
בדיוק בזמן שהרגשתי שאני כבר לא רוצה להיות חבר של רומן כי לא רציתי שהוא יהיה יותר ממני בשביל אמא שלי, אז אמא חיבקה אותו ושאלה אותו שאלות.
אמא שאלה אותו אם הוא אכל. כל פעם הוא היה אומר שלא ואמא הייתה מגישה לשנינו. אז אותו יום אמא חיבקה אותו ושאלה אותו אם הוא אכל וכרגיל, הוא אמר לה שלא והיא שאלה אם אמא שלו מכינה לו צהריים. אז הוא אמר שלא. אמא שאלה אותו מה הוא אוכל בצהריים,כשהוא חוזר מבית הספר אז הוא אמר שהוא מטגן לעצמו צ'יפס אז אמא אמרה אוי אוי אוי זה נורא מסוכן. מי נותן לילד לטגן צ'יפס לבד? והיא שאלה אותו ומה עוד אתה אוכל? אז הוא אמר סנדוויץ'.
אמא אמרה שהוא תמיד מוזמן לאכול איתנו צהריים.
אמא שאלה אותו מתי הוא הולך לישון והוא אמר מתי שבא לי. היא שאלה אותו מתי הוא חוזר הביתה והוא ענה מתי שבא לי. אז היא שאלה אותו למה הוא לא חוזר הביתה בשבע בערב, מתרחץ, לובש פיג'מה ומקסימום רואה טלויזיה עד תשע והולך לישון. אז הוא אמר שאין שום דבר מעניין בטלויזיה ושהוא לבד ומשעמם לו.
אמא אמרה אוי ואבוי.
אז רומן המשיך לבוא כל צהרים ואכל אצלנו.
ואז יום אחד אולי רבנו אולי משהו אחר והוא כבר לא הגיע.
הוא גם עשה כל מיני דברים ואמא לא אהבה את זה.
אמא לא אהבה שהוא מרביץ לי ומקלל אותי.
אמא החליטה שאם רומן מתנהג לא יפה אז הוא כבר לא מוזמן. היא דיברה איתו ואמרה לו שזה ממש לא יפה שאחרי כל מה שהיה הוא מתנהג כך.
לרומן לא היה אכפת. היו לו את החברים הגדולים ההם שהוא הסתובב איתם.
רומן הכניס לי איזה מסמר בצוואר. אז אמא החליטה שזה מספיק ולקחה אותי למשטרה להתלונן.
כבר היו שם מספיק דיווחים עליו.
אמא דיברה עם הקצינה ואמרה לה שהיא לא רוצה שיענישו אותו.
אמא סיפרה לקצינה שרומן אמר שהוא שונא את אמא שלו כי היא אף פעם לא בבית .שהיא עובדת גם בלילה.
אמא אמרה שצריך לעזור לרומן.
הקצינה אמרה שאין מה לעשות ושצריך לדווח לרווחה ושם יחליטו מה לעשות.
אז אמא דיווחה.
אמא ראתה אותו מעשן בגינה. אמא ראתה אותו מרביץ. אמא ראתה אותו ואמרה שהוא בטח כבר לוקח סמים.
ואז אמא ראתה אותו בבוקר מסתובב. היא דיברה עם המורה, אולי עם מנהלת בית הספר ושאלה אותה אם ידוע לה משהו על רומן. המנהלת ידעה שהוא עבר דירה. ואמא שאלה אז מה הוא עושה כאן. המנהלת החליטה לבדוק. מהעירייה שלחו מישהו וגילו שהוא באמת נמצא כאן.
המנהלת הודתה לאמא שלי ואמרה לה שהיא הצילה ילד.
אני קצת כעסתי. מה אמא'שלי מתערבת בדברים שלא קשורים אליה?
ואז, יום אחד רומן השליך אבנים לעבר הבית שלנו. הוא דיבר מלא שטויות ודרש ממני כסף. כאילו אני חייב לו. אמא שמעה ומאוד כעסה.
רומן התנדנד ודיבר מלא שטויות וכל השכנים יצאו החוצה.השכנים שאלו מה קרה לילד הזה ואם הוא על סמים.
אמא התקשרה לרווחה. היא השאירה להם הודעות במשך הרבה שעות עד שנהיה לילה. בסוף דיברה פעמיים עם מישהו ואמרה שהיא דורשת שזה יטופל.
יום למחרת, אמא שלי התקשרה שוב לשם ושמעתי אותה אומרת שאנחנו עומדים לאבד עוד ילד בגלל סמים. אמא דיברה עם המנהל.
רומן עבר לפנימייה. הוא נפרד מכולם.הוא שמח שהוא עוזב.
פגשתי אותו אחרי הרבה זמן והוא כבר היה יותר גבוה ויותר שמן.
הוא רכב על האופניים וקצת דיבר איתי.
הוא השתנה. הוא כבר לא התנהג אותו דבר. הוא אמר שטוב לו שם ושהוא לא רוצה לחזור לכאן. הוא סיפר לי שלאמא שלו יש חבר שהיא גרה איתו.
האמת היא שלאמא שלו כל הזמן היה חבר. פעם היא אפילו גרה עם מישהו נורא זקן. רומן היה חייב ללכת לגור איתם. הוא לא אהב את זה. הוא לא סיפר הרבה.
פגשתי מאז את רומן עוד פעם אחת. הפעם הוא היה ממש גבוה. הרבה יותר גבוה ממני. הוא נראה כבר ממש ילד גדול.
אני חושב שאולי עוד שנה או שנתיים הוא יחזור לגור עם אמא שלו.
רומן מסתובב כמה שהוא רוצה ברחוב. לרומן יש הרבה חברים. אולי עשרים.
פעם הייתי חבר של רומן. יש לו מבטא. והאות ש' יוצאת לו מבין השיניים. רומן יכול להיות תלמיד ממש טוב. לפעמים הוא קיבל ציונים בין הטובים בכתה.אבל, אחר כך כבר לא. הוא התחיל לדבר קצת שטויות. לפעמים המילים בכלל לא היו קשורות אחת לשנייה. הוא היה בסך הכל בן עשר כשהוא התחיל לעשן. הוא לא ממש הגיע לכתה. לפעמים הוא היה מסתובב ברחוב. המורה חשבה שהוא חולה. אמא שאלה אותי כמה כבר ילד יכול להיות חולה ואמרה שזה ממש מוזר שהוא כל הזמן חולה.
גם ההורים של רומן גרושים. אבא שלו היה הרבה זמן בכלא. אולי הוא גנב או משהו כזה. אבל אחר כך הוא כבר יצא.
אמא שלו היתה מאוד צעירה. הרבה יותר צעירה מאמא שלי. אמא שלי אמרה שלפי החישובים שלה אמא של רומן ילדה אותו כשהיא היתה בת שש עשרה או שבע עשרה.מה 'כפת לי?
רומן נהג להגיע אלי כל צהריים. זה היה נורא מזמן.
בהתחלה הוא הגיע רק לשחק איתי. אמא ישבה קצת איתנו והיה בסדר.
אחר כך הוא בא עוד פעם ועוד פעם. הוא כבר חיבק את אמא שלי. אני חושב שהוא די חיבב אותה. הרבה ילדים חיבבו את אמא שלי. לפעמים חשבתי שאולי אמא שלי רוצה להיות אמא של כולם.
פחדתי להפסיד אותה.
בדיוק בזמן שהרגשתי שאני כבר לא רוצה להיות חבר של רומן כי לא רציתי שהוא יהיה יותר ממני בשביל אמא שלי, אז אמא חיבקה אותו ושאלה אותו שאלות.
אמא שאלה אותו אם הוא אכל. כל פעם הוא היה אומר שלא ואמא הייתה מגישה לשנינו. אז אותו יום אמא חיבקה אותו ושאלה אותו אם הוא אכל וכרגיל, הוא אמר לה שלא והיא שאלה אם אמא שלו מכינה לו צהריים. אז הוא אמר שלא. אמא שאלה אותו מה הוא אוכל בצהריים,כשהוא חוזר מבית הספר אז הוא אמר שהוא מטגן לעצמו צ'יפס אז אמא אמרה אוי אוי אוי זה נורא מסוכן. מי נותן לילד לטגן צ'יפס לבד? והיא שאלה אותו ומה עוד אתה אוכל? אז הוא אמר סנדוויץ'.
אמא אמרה שהוא תמיד מוזמן לאכול איתנו צהריים.
אמא שאלה אותו מתי הוא הולך לישון והוא אמר מתי שבא לי. היא שאלה אותו מתי הוא חוזר הביתה והוא ענה מתי שבא לי. אז היא שאלה אותו למה הוא לא חוזר הביתה בשבע בערב, מתרחץ, לובש פיג'מה ומקסימום רואה טלויזיה עד תשע והולך לישון. אז הוא אמר שאין שום דבר מעניין בטלויזיה ושהוא לבד ומשעמם לו.
אמא אמרה אוי ואבוי.
אז רומן המשיך לבוא כל צהרים ואכל אצלנו.
ואז יום אחד אולי רבנו אולי משהו אחר והוא כבר לא הגיע.
הוא גם עשה כל מיני דברים ואמא לא אהבה את זה.
אמא לא אהבה שהוא מרביץ לי ומקלל אותי.
אמא החליטה שאם רומן מתנהג לא יפה אז הוא כבר לא מוזמן. היא דיברה איתו ואמרה לו שזה ממש לא יפה שאחרי כל מה שהיה הוא מתנהג כך.
לרומן לא היה אכפת. היו לו את החברים הגדולים ההם שהוא הסתובב איתם.
רומן הכניס לי איזה מסמר בצוואר. אז אמא החליטה שזה מספיק ולקחה אותי למשטרה להתלונן.
כבר היו שם מספיק דיווחים עליו.
אמא דיברה עם הקצינה ואמרה לה שהיא לא רוצה שיענישו אותו.
אמא סיפרה לקצינה שרומן אמר שהוא שונא את אמא שלו כי היא אף פעם לא בבית .שהיא עובדת גם בלילה.
אמא אמרה שצריך לעזור לרומן.
הקצינה אמרה שאין מה לעשות ושצריך לדווח לרווחה ושם יחליטו מה לעשות.
אז אמא דיווחה.
אמא ראתה אותו מעשן בגינה. אמא ראתה אותו מרביץ. אמא ראתה אותו ואמרה שהוא בטח כבר לוקח סמים.
ואז אמא ראתה אותו בבוקר מסתובב. היא דיברה עם המורה, אולי עם מנהלת בית הספר ושאלה אותה אם ידוע לה משהו על רומן. המנהלת ידעה שהוא עבר דירה. ואמא שאלה אז מה הוא עושה כאן. המנהלת החליטה לבדוק. מהעירייה שלחו מישהו וגילו שהוא באמת נמצא כאן.
המנהלת הודתה לאמא שלי ואמרה לה שהיא הצילה ילד.
אני קצת כעסתי. מה אמא'שלי מתערבת בדברים שלא קשורים אליה?
ואז, יום אחד רומן השליך אבנים לעבר הבית שלנו. הוא דיבר מלא שטויות ודרש ממני כסף. כאילו אני חייב לו. אמא שמעה ומאוד כעסה.
רומן התנדנד ודיבר מלא שטויות וכל השכנים יצאו החוצה.השכנים שאלו מה קרה לילד הזה ואם הוא על סמים.
אמא התקשרה לרווחה. היא השאירה להם הודעות במשך הרבה שעות עד שנהיה לילה. בסוף דיברה פעמיים עם מישהו ואמרה שהיא דורשת שזה יטופל.
יום למחרת, אמא שלי התקשרה שוב לשם ושמעתי אותה אומרת שאנחנו עומדים לאבד עוד ילד בגלל סמים. אמא דיברה עם המנהל.
רומן עבר לפנימייה. הוא נפרד מכולם.הוא שמח שהוא עוזב.
פגשתי אותו אחרי הרבה זמן והוא כבר היה יותר גבוה ויותר שמן.
הוא רכב על האופניים וקצת דיבר איתי.
הוא השתנה. הוא כבר לא התנהג אותו דבר. הוא אמר שטוב לו שם ושהוא לא רוצה לחזור לכאן. הוא סיפר לי שלאמא שלו יש חבר שהיא גרה איתו.
האמת היא שלאמא שלו כל הזמן היה חבר. פעם היא אפילו גרה עם מישהו נורא זקן. רומן היה חייב ללכת לגור איתם. הוא לא אהב את זה. הוא לא סיפר הרבה.
פגשתי מאז את רומן עוד פעם אחת. הפעם הוא היה ממש גבוה. הרבה יותר גבוה ממני. הוא נראה כבר ממש ילד גדול.
אני חושב שאולי עוד שנה או שנתיים הוא יחזור לגור עם אמא שלו.
