המחסור במים בארץ ישראל הינה תופעה ידועה, לא רק בישראל מועטים הגשמים אלא גם במדינות רבות. ישנם שיטות רבות של ייצור מים, למשל התפלת מים, העברת מים מתוקים מאזורים אחרים על ידי תעלות או על ידי ספינות, שאיבת מי תהום ועוד.
אחת הדרכים היותר כלכליות היא הגברת גשמים, לא כל העננים מורידים גשם ועל ידי שיטות של הגברת גשמים אנו עוזרים לעננים שלא בהכרח יורידו גשם להוריד אותו.
כדי להסביר איך עובדות השיטות של הגברת גשמים נסביר תחילה בקצרה איך ענן מוריד גשם.
לחות עולה מהאוקיינוסים והימים בזכות חום השמש, אדי המים הופכים לטיפות אחרי שהן מתעבות על גרעין התעבות (בד"כ מלח ים, אבק, או חלקיק זיהום אוויר). הטיפות גדלות דיפוזיונית על ידי הצטברות של אדי המים על הטיפות עד אשר הן מגיעות לגודל קריטי בו כוח הכבידה חזק יותר מכוח הציפה של הזרמים האנכיים שמעלים אותה למעלה. כדי להגיע לגודל זה הטיפות בדרך כלל מתנגשות ומתלכדות בניהן וכן הטיפות גדלות במהירות.
שיטה ראשונה להגברת גשמים היא להוסיף גרעיני התעבות בענן אם חסרים בעננים גרעיני התעבות. מבצעים את השיטה על ידי מטוסי ריסוס או תנורים המעלים את גרעיני ההתעבות עם האוויר החם. גרעיני ההתעבות יכולים להיות מלחים, עשן מאבוקות או כל חומר הידרופילי אחר.
שיטה שנייה היא להוסיף חומרים שיגרמו לטיפות לקפוא יותר מהר ובכך לגדול יותר מהר כמו יודיד הכסף, חומר עם מבנה קריסטלוגרפי דומה למבנה של קרח. לפעמים מוסיפים גם קרח יבש או כל חומר אחר. ניתן למצוא בעננים טיפות מקוררות ביתר, טיפות נוזליות שנמצאות גם שהטמפרטורה נמוכה מ0 מעלות סלציוס (אך גבוהה מ 38-) עליהן השיטה עובדת.
בשיטה הזאת משתמשים בישראל.
שיטה שלישית שהיא עדיין ניסיונית היא לחשמל עננים, להוסיף מטען חשמלי בטיפות ובכך לגרום לטיפות להתנגש ביתר יעילות, זוהי שיטה שטובה גם לפיזור ערפל מנמלי תעופה למשל.
שיטה רביעית שהיא גם כן עדיין ניסיונית היא לפזר הרבה מאוד חלקיקים הידרופילים כמו בשיטה הראשונה, ובגלל כמות החלקיקים הרבה כל טיפה תיהיה קטנה בגלל התחרותיות בין הטיפות על אדי המים. הגידול האיטי של הטיפות יגרום לעיכוב ביצירת הגשם. אותו עיכוב בזכות רוחות מערביות יביא את הגשם מהים (אם יפזרו את החלקיקים מעל הים) ויביאם ליבשה, ובכך במקום שירד גשם בים הוא ירד ביבשה.
בשיטות של הגברת גשמים השתמשו לא רק להגברת הגשם, אלא גם למניעת ירידת גשם באזור מסוים כמו לפני אולימפיאדת בייג'ין או אחרי אסון הכור בצ'רנוביל שלא רצו שירד גשם רדיואקטיבי בערים גדולות.
אחת הדרכים היותר כלכליות היא הגברת גשמים, לא כל העננים מורידים גשם ועל ידי שיטות של הגברת גשמים אנו עוזרים לעננים שלא בהכרח יורידו גשם להוריד אותו.
כדי להסביר איך עובדות השיטות של הגברת גשמים נסביר תחילה בקצרה איך ענן מוריד גשם.
לחות עולה מהאוקיינוסים והימים בזכות חום השמש, אדי המים הופכים לטיפות אחרי שהן מתעבות על גרעין התעבות (בד"כ מלח ים, אבק, או חלקיק זיהום אוויר). הטיפות גדלות דיפוזיונית על ידי הצטברות של אדי המים על הטיפות עד אשר הן מגיעות לגודל קריטי בו כוח הכבידה חזק יותר מכוח הציפה של הזרמים האנכיים שמעלים אותה למעלה. כדי להגיע לגודל זה הטיפות בדרך כלל מתנגשות ומתלכדות בניהן וכן הטיפות גדלות במהירות.
שיטה ראשונה להגברת גשמים היא להוסיף גרעיני התעבות בענן אם חסרים בעננים גרעיני התעבות. מבצעים את השיטה על ידי מטוסי ריסוס או תנורים המעלים את גרעיני ההתעבות עם האוויר החם. גרעיני ההתעבות יכולים להיות מלחים, עשן מאבוקות או כל חומר הידרופילי אחר.
שיטה שנייה היא להוסיף חומרים שיגרמו לטיפות לקפוא יותר מהר ובכך לגדול יותר מהר כמו יודיד הכסף, חומר עם מבנה קריסטלוגרפי דומה למבנה של קרח. לפעמים מוסיפים גם קרח יבש או כל חומר אחר. ניתן למצוא בעננים טיפות מקוררות ביתר, טיפות נוזליות שנמצאות גם שהטמפרטורה נמוכה מ0 מעלות סלציוס (אך גבוהה מ 38-) עליהן השיטה עובדת.
בשיטה הזאת משתמשים בישראל.
שיטה שלישית שהיא עדיין ניסיונית היא לחשמל עננים, להוסיף מטען חשמלי בטיפות ובכך לגרום לטיפות להתנגש ביתר יעילות, זוהי שיטה שטובה גם לפיזור ערפל מנמלי תעופה למשל.
שיטה רביעית שהיא גם כן עדיין ניסיונית היא לפזר הרבה מאוד חלקיקים הידרופילים כמו בשיטה הראשונה, ובגלל כמות החלקיקים הרבה כל טיפה תיהיה קטנה בגלל התחרותיות בין הטיפות על אדי המים. הגידול האיטי של הטיפות יגרום לעיכוב ביצירת הגשם. אותו עיכוב בזכות רוחות מערביות יביא את הגשם מהים (אם יפזרו את החלקיקים מעל הים) ויביאם ליבשה, ובכך במקום שירד גשם בים הוא ירד ביבשה.
בשיטות של הגברת גשמים השתמשו לא רק להגברת הגשם, אלא גם למניעת ירידת גשם באזור מסוים כמו לפני אולימפיאדת בייג'ין או אחרי אסון הכור בצ'רנוביל שלא רצו שירד גשם רדיואקטיבי בערים גדולות.
ניר בן משה
