בגידה כפולה 

"אם היית שואל כל אחד עלינו" סיפרה לי עדנה במהלך הפגישה "היו אומרים לך שאנחנו זוג אידיאלי". כך גם היא בעצמה האמינה פעם. זה לא שהם לא ידעו עליות ומורדות בחייהם או בקשר ביניהם, אלא שתמיד הצליחו להתגבר על זה ולהמשיך הלאה ולהתקדם.

"יום אחד זה התחיל" המשיכה "אני אפילו לא יכולה להצביע מתי זה בדיוק קרה". גיא החל להאריך את ימי העבודה שלו, ולאחר זמן מה נהיה קצר רוח, בלי סבלנות לילדים, שלא לדבר כלפיה. עדנה סברה בשעתו שזה נובע מכך שגיא נהפך לעצמאי, וזה חלק מההתמודדות שלו. לא פעם אמרה לו "אם זה להיות עצמאי, אני מעדיפה אותך שכיר ומאושר". לא היה לה נעים להגיד לי מה הייתה תגובתו לכך.

"אני לא יכולה להגיד לך אם כבר אז חשדתי" ענתה עדנה לשאלתי "אם כן, הדחקתי את זה". לא הפתיע אותי התגובה הזאת. חוקר פרטי רבים מלקוחותיי הם כאלו, שהכתובת רשומה על הקיר, אולם הם היחידים שמסרבים לראות אותה. זה נובע מהרבה נתונים לא נכונים על בגידות וגירושין, שלא לדבר על הפחד לגלות את האמת. אילו הם ידעו כמה פשוט לטפל בזה, ועוד להציל את הקשר.

עדנה נזכרה כיצד ישבה בחנות הספרים שבה היא עובדת כשהטלפון צלצל . גבר זר היה מצדו השני של הקו. "כדאי שתשמרי על בעלך" כך אמר. עדנה לא הגיבה. פשוט עמדה והקשיבה. "איך תמיד הנשים הם אלו שיודעות אחרונות ?!" הוסיף לפני שניתק. היא היתה בהלם. לאחר כמה דקות התעשתה והחליטה שלא התכוונו אליה. האיש לא הזכיר את שמה. אולי התכוון לעובדת אחרת, אולי רק טעה במספר.

על אף שהשינוי החל קודם לכן, מאותו יום תשומת הלב שלה כוונה אל גיא, ואל אותו קול טלפוני. העובדה שהוא לא הזדהה היקשה עליה באמת להאמין. היא גם לא זיהתה סימנים מסגירים. הם אמנם המעיטו לקיים יחסים לאחרונה, אבל אפשר לייחס את זה גם לסיבות אחרות. בשלב הזה היא לא ידעה מה לחשוב. "הבאמת יתכן ?" שאלה את עצמה ללא הרף. היא נזכרת כל פעם מחדש במערכת היחסים שלהם. "למה שיעשה את זה ?" ייסרה את עצמה "הוא לא מבין מה מוטל כאן על הכף ?" ושוב הגיעה למסקנה שזה לא הגיוני.

עברו חודשים. בגידות עדנה שוב קיבלה שיחת טלפון מהגבר הזר. "לא הגיעה הזמן לגלות את האמת ?" אמר לה. הפעם עדנה לא קפאה, ושאלה אותו מספר שאלות. הוא לא רצה להזדהות וגם לא הרחיב בשיחה יתר על המידה. הוא רק אישר בפניה שכוונתו אליה ולא לאחרת. "תפסיקי לחיות בעולם של שקרים" האיץ בה ושוב ניתק. הפעם עדנה החליטה להעביר הילוך. היא התקשרה לבעלה וסיפרה לו את שקרה. הוא הכחיש כל קשר לזה. "מי יעשה לי דבר כזה ?" הרהר בקול רם. עדנה בכל זאת ניסתה לגרום לו להודות, וזה תקף אותה "תצאי מהסרטים שלך. זה בגלל שאת קוראת יותר מדי ספרים...".

כך בדיוק עדנה הרגישה. שזה חלק מספר או סרט לא מוצלח. היא לא ידעה איך היא אמורה להתמודד עם זה. מצד אחד, היא לא יכלה לעשות דבר עם מה שידעה כי תמיד יתכן שמישהו חומד לצון החוקר פרטי , ומצד אחר, היא לא יכלה להיפתר מהמחשבה שאולי זה פשוט נכון. כך עברו להם מספר חודשים נוספים, והיחסים ביניהם כבר מזמן לא דמו לקודם.

יום אחד היא עזרה אומץ והתקשרה אלי רק להתעניין. השאלות ששאלה אותי הסגירו את לבטיה. קל לזהות את אלה שמהססים לחשוף את האמת. "ומה אני בכלל אעשה, אם זה נכון ?" שאלה אותי "גם ככה הוא עושה מה שבא לו. איך זה מקדם אותי ?". הסברתי לה את השקפתי בעניין. קבענו להתחיל למחרת. בעשר בלילה אני מקבל ממנה הודעה לנייד, שאין טעם להתחיל כי היומן שלו מראה על יום עמוס. תסריט דומה היה גם ביום שלאחר מכן. הערתי לה על כך ובהמשך היום לא קיבלתי שום שיחת ביטול.

השיחה הגיעה בבוקר, בדרכינו לשטח. "לא ישנתי כל הלילה. אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה". עדנה ביקשה שניסוג לאחור. עברו מספר שעות כשעדנה התקשרה שוב. "אני לא יודעת מה לעשות" החלה להתנצל על מה שקרה "אתה חושב שטעיתי ?!". לא טרחתי להשיב. אני מאמין שהיא ידעה את התשובה. "אני פשוט נהיית חולה מזה" הסבירה "יש לי בחילות, כאבי בטן ומה לא ?!". לא ניסיתי להקשות עליה, אלא רק הבנתי אותה. אשתי לימדה אותי, שכשאדם לא בשל מספיק לעניין מסוים, לא יעזור כמה יסבירו לו את ההגיון שבדבר.

עדנה המשיכה להרגיש ברע, וסגרה מוקדם את החנות. היא ניסתה לפתוח את דלת דירתה אך מפתח מהצד השני לא אפשר את סיבוב הצילינדר. היא ידעה שאף אחד מבני הבית לא אמור להיות שם. כעבור שלוש דקות גיא פתח את הדלת. הוא לא הישיר מבטו אליה, ונתן לה להיכנס פנימה. לחיו היו סמוקות, לבושו מרושל, והוא התנהג כמבולבל. היא כבר הבינה את התמונה, שהיא תפסה אותו על חם, אמנם בטעות, אבל היא ידעה. דלת חדר השינה נפתחה, ודמות נשית יצאה ממנה. "גלי ?! גלי ?!" לחשה עדנה... והסתכלה לעבר אחותה...