סיפורים וטרינריים - חיות במלח 

חיות במל"ח (משק לשעת חירום)

כותרות העיתונים מבשרות על מלחמה בעזה. דומה שאין רגע דל בארצנו הקטנטונת.

בידיעות נאמר כי הממשלה מעוניינת להפעיל את כל מערך החירום של מדינת ישראל, כחלק מיישום מסקנות דו"ח וינוגרד ובעקבות מלחמת לבנון השנייה.
אולם אני בא להסב את תשומת לב הציבור לאספקט חשוב בשעת חירום, והוא הדאגה לבעלי החיים.

נכון, יש הגורסים כי בעת מצוקה אל לנו "לבלבל את המוח" עם זוטות שכאלה,
וכי ראוי לנו תמיד לדאוג קודם כל לבני אדם לפני שדואגים לבעלי החיים,
אך סבורני כי אין הדברים תלויים זה בזה, ואכן יש לדעתי לפעול במקביל הן לטובת האנשים והן לרווחת בעלי החיים , כי בנפשנו הדבר, תרתי משמע וחשוב ביותר כי הפעם לא ניזנח תחום חשוב וחיוני זה.

בעת מלחמת המפרץ הראשונה שהיתי בבית החולים הוטרינרי בבית דגן, ואז "הוצפנו" במקרי חירום אשר הגיעו מרמת גן המופגזת ומסביבותיה.
אף אחד ברשויות לא חשב שיש צורך להיערך בעוד מועד לטיפול בבעלי החיים שבמצוקה.

התופעה חזרה על עצמה בעימותים הבאים. זכורים לנו היטב המראות הקשים של נטישת בעלי החיים בזמן ההתנתקות מגוש קטיף. אמנם לא כולם נטשו, חלילה וחס, מרבית המפונים דאגו אמנם לחיות המחמד שלהם, אולם בעת המצוקה והפינוי, היו לצערנו גם מקרים כאלה, ורשויות המדינה צריכים לקחת על עצמם את הטיפול בנושא כאוב זה בעימותים הבאים, בתקווה כמובן שלא יתרחשו.

לפני שנתיים חווינו מה קורה בזמן העימות בצפון , עת ננטשו חיות רבות ע"י בעליהן, ללא מזון ומשקה. אולם משפחות רבות מהצפון, שכן דאגו ליקיריהן על ארבע, הביאו אותן איתם למקומות המקלט במרכז הארץ, כך שהמרפאות הפרטיות עבדו קשה מאד בכדי לטפל באוכלוסייה זו שנוספה להם פתאום.

אני סבור כי השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות חייבים לקחת על עצמם את הטיפול בחיות במל"ח, כלומר להקים מערך טיפולי, רפואי ופיננסי, בכדי להיערך לאפשרות של טיפול מערכתי בבעלי החיים במדינת ישראל בשעת חירום לאומית.

יש לדבר שלוש סיבות חשובות:
א. הנושא הערכי והחינוכי- אלו חיות המחמד שלנו , ואנו לא נוטשים אותן לגורלן ויהי מה.
ב. נושא בריאות הציבור - בעלי חיים נטושים, מבוהלים חולים ופצועים עלולים להוות סכנה לעצמם ולסובבים אותם.
ג. הנושא התדמיתי - בעת חירום יצפו בנו עולם ומלואו, אומה הדואגת לאחרון אזרחיה, ואפילו לחיות המחמד שלה היא בלתי ניתנת לתבוסה.

צריך לקחת בחשבון כי בעיתות חירום ומצוקה, בעלי חיים עשויים להינטש, או להיפצע , גם ללא כוונת מכוון, וחשוב שכח אדם מקצועי כגון וטרינרים ןעוזריהם יעבדו במקביל לכוחות ההצלה.
אני חוזר ומדגיש את הדאגה הכנה במקביל גם לאנשים שבמצוקה, וגם לבעלי החיים המצויים באותה סיטואציה.
יש לדאוג לכך שרשויות המל"ח יספקו תרופות חומרי הרדמה וטרינריים, מקומות איסוף ומקלט, מזון ושתייה, אמצעי ריסון ולכידה מקצועיים, משאיות מיוחדות עם כלובים מותאמים לגודלם וסוגם של בעלי החיים. כל המצויים בתחום מבינים כי ניתן לעשות כל זאת בעלויות מינימליות.

יש לגייס למשימה את העמותות השונות למען בעלי חיים, מרפאות ומתנדבים , אותם אלה אשר התארגנו ספונטאנית לכך במלחמת לבנון השנייה.
במידה ויתרחש העימות הבא, אל למדינה להסתמך רק על טוב ליבם של אנשים מיוחדים לו, ויש כאמור להיערך לכך מערכתית מבעוד מועד.

ללא היערכות כזו עשויים כל בתי המחסה, העמותות, וההסגרים הרשותיים לקרוס תוך שעות ספורות, כפי שקרה במלחמה האחרונה.

מתוך מיליון בתי אב בערך בארץ, חצי מיליון מהם מחזיקים בחיית מחמד כלשהיא.
רק כלבים רשומים רשמית מעל 320 אלף במרכז רישום השבבים הארצי.

בעת חירום יש לדאוג לאיסוף החיות בצורה מסודרת, בדיקת נוכחות השבב התת עורי, רישום מדוקדק של פרטי בעל החיים והיכן הוא נימצא ולהיכן הוא הועבר, כך שניתן יהיה במהירות למצוא בעלי חיים שנעלמו.

יש צורך חיוני כבר כעת להיערך בהתאם, ורצוי שכבר בתרגיל הארצי הנוכחי יקחו זאת המארגנים לתשומת ליבם ויתחילו לפעול בנושא.

אני מציע כי כלל המרפאות הוטרינריות בישראל יגויסו למשימה ויוגדרו כ"מפעל חיוני" .
יוקם גוף אחראי במסגרת השירותים הוטרינריים, עם רופא וטרינר שהוא גם מינהלן מוכשר אשר ירכז את הנושא.
כלל המרפאות הוטרינריות יוגדרו כחלק מן המל"ח ויתוקצבו בהתאם, ממש כפי שנמצא תקציב למבצע העיקור והסירוס הארצי שנערך בהצלחה אך לפני חודשים ספורים בלבד.

ראוי לציין שוב ושוב, כי פעילות זו לא באה על חשבון הדאגה לשכבות החלשות , אלא יש להפנים כי בניגוד לאנשים, בעלי החיים המבוייתים אינם מסוגלים כלל להגן ולדאוג לעצמם, ועלינו כציבור מוטלת החובה לדאוג ולשמור עליהם, הן למען בריאות הציבור והן לשמירת הערכיות, המוסר ומניעת צער בעלי חיים.